1. אפשר היה להעריך לפני חודשיים שההסכם עם איחוד האמירויות יגלוש גם לעסקאות בתחום הספורט. אבל קשה היה לדמיין עד כמה מהר זה יוביל לכדי מכירת קבוצת כדורגל. זה יכול להעיד בעיקר עד כמה משה חוגג היה להוט לנצל את הסיטואציה כדי להעביר מידיו את הקבוצה שרכש לפני פחות משנתיים וחצי. זה מעיד עד כמה בית"ר ירושלים היא עסק מורכב למי שנכנס אליה - השייח חמד בן ח'ליפה הוא הבעלים השישי של בית"ר מאז תחילת המילניום, אחרי גד זאבי, תקופת מאיר פניג'ל, ארקדי גאידמק, אלי טביב וחוגג. בדרך עוד הספיקה הקבוצה לעבור תקופה קצרה (2001) בידיו של כונס נכסים.
ממוצע של שלוש שנים לבעלות על אחד ממועדוני הכדורגל הגדולים בישראל. פחות ממה שמחזיקה ממשלה בישראל - זוהי תקופת הזמן ששורד איש עסקים שנכנס לבית"ר.
2. ההישג הגדול של משה חוגג הוא כמובן קודם כל בהצלחה להחזיר את ההשקעה הגדולה שלו במועדון עד היום - דבר כמעט נדיר במונחים של אנשי עסקים שנכנסים לתחום. רובם המכריע יוצא החוצה אחרי הפסדים כבדים. חוגג, לפי פרסומים בתקשורת, דאג להחזיר את הסכום ששילם לאלי טביב באוגוסט 2018 עבור המועדון, ובנוסף את התקציבים המנופחים שהעמיד במועדון מכיסו במהלך התקופה. כל בעלי ההון בישראל מקפידים לרשום את ההשקעה שלהם בקבוצה דרך "הלוואת בעלים", בתקווה שיום אחד הסכום הזה שנרשם יחזור אליהם לפחות חלקית - אם באמצעות מכירת שחקן בסכום גבוה לחו"ל ואם דרך מכירת הקבוצה הלאה.
חוגג ניצל את ההזדמנות שנקרתה בדרכו באופן מושלם. הוא לא המתין אפילו רגע אחד ורכב על גל העסקאות הראשון שנחתם בין ישראל לאמירויות. הוא נהנה כמובן מהעובדה שמדובר בענף ספורט פופולרי שהאמירתיים משקיעים בו כבר למעלה מעשור. קשה להאמין שזה היה יכול לקרות בהפועל ירושלים בכדורסל למשל.
מבחינת האמירויות, לבית"ר יש משהו שלקבוצות אחרות בישראל אין - היא נמצאת בירושלים. עם כל המשמעות הסימבולית. האמירתיים וכך גם הקטארים מקפידים לבצע את עסקאות הרכישה שלהם בכדורגל רק בערים המרכזיות - הקטארים לקחו את פריז (סן ז'רמן). זרוע ההשקעות שבבעלות שייח' מנצור בין זאיד אל נאיאן, ממשפחת המלוכה אבו דאבי השתלטה על מנצ'סטר (סיטי), אחרי שהאמירתיים נכנסו ללונדון דרך השקעה בהסכם חסות עצום לאצטדיון "האמירייטס" של ארסנל. ומי שרוצה - גם ניו יורק, מלבורן ומומבאי הן חלק מערים שאליהן האמירתיים נכנסו דרך בעלות על מועדוני כדורגל.
במילים אחרות, אם חוגג היה הבעלים של מכבי נתניה או מ.ס. אשדוד או אפילו מכבי חיפה - הוא היה יכול לספר לאמירתיים אגדות מבוקר עד ערב.
3. עכשיו בואו טיפה נוריד. מי שחושב שחזרנו לימי ארקדי גאידמק העליזים טועה בגדול. לא רק בגלל שעל פי הפרסומים האמירתיים מדברים על הגבלת ההשקעה ל-20 מיליון שקל בשנה. אלא בעיקר בגלל שאלו כבר לא אותם ימים - הרגולציה של אופ"א חונקת ומקשה מאוד על השקעת בעלים. השקעת בעלים בקבוצות כדורגל קטנות שלא מכניסות כסף משמעותי כמו בית"ר היא מאוד בעייתית. בית"ר תצטרך לייצר הכנסות טבעיות ממכירת כרטיסים ומהצלחות באירופה כדי לייצר תקציב גדול. הדוגמה המקומית האחרונה למחנק תקציבי היא זו של מיטש גולדהאר במכבי ת"א - הזרמת כספים גבוהה מהמותר מהבעלים הובילה להפרת תקנות הפייננשל פייר-פליי של אופ"א ולענישה. גאידמק שפך מכיסו ללא הגבלה ממש לפני שאופ"א החלה לשים יד מנגנון הרגולציה. עכשיו זה כבר סיפור אחר.
בית"ר תוכל להרוויח בגדול בעיקר דרך השקעה בתשתיות - מתחמי אימונים, השקעה בנוער, כל אלו מותרים מבחינת רגולציה של אופ"א. אפשרות נוספת היא כמובן להכניס כסף דרך הסכמי חסות שיגיעו מהאמירויות, הכנסה של ספונסר מרכזי כמו חברת תעופה יכול להיות מקור מצוין להזרמת כספים שתעקוף את האיסורים של אופ"א, ותאפשר להביא שחקנים מעט יקרים יותר ולשלם משכורות יפות פלוס.
עניין קצת יותר בעייתי שניתן דרכו להזרים כסף הוא האצטדיון, דרך מכירת הזכויות השמיות שלו. האצטדיון שייך לעיריית ירושלים ולא לבית"ר, והשם "טדי" לא יעזוב במהרה לטובת כספים שייכנסו למועדון פרטי. גם ההשקעה של הטוטו בשיפוץ האצטדיון שמקנה לו זכויות פרסום מרכזיות באצטדיון תקשה על בית"ר לממש חלק מהאפשרויות לפרסום על ידי האמירתיים.
4. וכמובן יש את העניין הקטן והבעייתי "ההוא". העניין שיעמיד בכל רגע נתון את הסבלנות של השייח' בן חליפה למבחן הוא כמובן מה שיקרה ביציעים. אוהדי בית"ר קיבלו את ארקדי גאידמק ששפך כסף בידיים פתוחות (עד שהפסיק להשקיע). חמד בן ח'ליפה, אתם יודעים, לא יעבור לכולם טוב מאוהדי בית"ר בגרון. כבר הלילה אפשר היה לראות את הגרפיטי נגד משה חוגג ואשתו כנגד העסקה. עם 50% מהמועדון בידיים שלו, חמד בן ח'ליפה סביר להניח שלא ירצה לקבל תכתיבים בדמות שחקן ערבי כן או לא. הוא עשוי להרגיש חלק מהמציאות כבר בביקור הראשון שלו באצטדיון.
אם הסיפור "ההוא" יתחיל להיות עניין מרכזי לפחות כמו הכדורגל, ובהנחה די סבירה שבית"ר לא תסתער כבר מחר או מחרתיים על ליגת האלופות - ההיסטוריה עלולה להיות קצרה הרבה יותר מתוקף ההסכם.
מתחלפים כמו גרביים: הבעלים של בית"ר מאז תחילת המילניום
2000 - גד זאבי
2001 - כונס נכסים
2002 - מאיר פניג'ל, ששון שם-טוב ומאיר לוי
2005 - ארקדי גאידמק
2013 - אלי טביב
2018 - משה חוגג
2020 - משה חוגג וחמד בן ח'ליפה
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
