2020 הרגילה אותנו לחיות במציאות שכולה שיבוש, טלטול וחוסר ודאות

א. לפני שנעבור אל 2021, ברור שלא צריך יותר ממילה אחת בת שש אותיות כדי לסכם את 2020 שמגיעה אל סופה בזחילה על הגחון, אבל עם הישג מפעים של המין האנושי, ששלוחיו עטויי החלוקים הצליחו לזקק ולזכך מאות אלפי שנות קיום, חוכמה, תרבות, טכנולוגיה, רפואה, תושייה וערבות הדדית ולמצות מכל אלה נוזל שקוף שיישאב מתוך בקבוקונים קטנים אל מזרקים ויוחדר בחזרה לגופינו בשתי מנות דרך מחטים דקות מן הדק.

נחמד לחשוב על זה ככה, לא? החיסון הוא הרבה יותר ממנה של מולקולות פולימריות המורכבות מנוקלאוטידים שילמדו את תאי הגוף לייצר חלקיק של החלבון הנמצא במעטפת נגיף הקורונה (זה שנותן לו את צורת הכתר) שיגרום לתגובה חיסונית בגוף, שתגן עליו נגד הידבקות ותחלואה בנגיף - הוא סך כל הזיכרונות שיש לנו מכל מה שעשינו מאז המצאנו את הגלגל, השתלטנו על האש וישבנו סביבה לספר סיפורים, שאת הטובים שבהם חרטנו על קירות המערה.

המין האנושי, כל אלה שחיו וחיים ויחיו - זה החיסון. וזו הסיבה האמיתית שאנחנו מקבלים אותו בשתי מנות נפרדות ובהפרש של שלושה שבועות; לקבל את כל ההיסטוריה האנושית אל תוך שריר הזרוע במכה אחת יכול להיות קצת יותר מדי.

ב. יש עוד כל-כך הרבה דברים רעים וטובים שאפשר לומר על השנה המסתיימת, בואו נתמקד באחד ונשאיר משהו לכותבים האחרים, גם ככה הם באים אליי כל שבוע ואומרים 'דרור, שוב לא השארת לנו כלום'. מבחינתי, השיעור המשמעותי ביותר שלימדה אותנו 2020 היה השיבוש. אורחות חיינו, ההרגלים, הפרנסה, הפנאי, המשפחה, הכלכלה, רשות הרבים, האמון - הכול השתבש בצורה עמוקה ויסודית מאוד, זה לא סוד. 2020 הרגילה אותנו, האזרחים הטובים של העולם וישראל, לחיות במציאות שכולה שיבוש, טלטול, בלבול וחוסר ודאות.

מהבחינה הזו, 2020 הייתה אימון טוב לקראת העתיד הקרוב הצפוי לנו; מרוב הרעש וההמולה של הקורונה וההגבלות והממשלה והבחירות והחנוכה וההתרגשות ממעמד שליפת העצם מהאסאדו כמעט ולא שמנו לב שאנחנו נמצאים במלחמת סייבר רחבת היקף שרק הולכת ומתחממת עם כל יום שעובר.

 2021 תהיה שנת מלחמת הסייבר? / איור: חן ליבמן

2020 הייתה שנת הנגיף, 2021 תהיה שנת מלחמת הסייבר. החיסון אולי יביא לתחילת הסוף של שיבוש אחד, אבל השיבושים הבאים מגיעים, אם לא הגיעו כבר, והם הולכים להיות לא פחות מאתגרים.

הקורונה קצת הסתירה, אבל ישראל נמצאת תחת מתקפת סייבר רצינית מאוד כבר כמה חודשים, ככל הנראה הרחבה ביותר שעמדנו מולה. לאחרונה נחשפנו למתקפה נגד חברת הביטוח שירביט.

האקרים השיגו מידע הכולל פרטים אישיים ותביעות ביטוחיות ודרשו כופר של כמיליון דולר. שני מוזס חשפה בגלובס שגם חברת עמיטל, המשווקת תוכנות לחברות העוסקות בעמילות מכס, נפרצה ומידע של כארבעים חברות דלף.

באמצע השבוע פרסמה קבוצת ההאקרים האיראנית כי פרצה לשרתי חברת שבבי הבינה המלאכותית הבאנה, שנרכשה על־ידי אינטל לפני כשנה תמורת 2 מיליארד דולר. מלבד אלה, נרשמו גם התקפות על חברות ביטחוניות, מערכות תשתית ועוד - ואלה רק הדברים שאנחנו יודעים עליהם. על-פי נתוני מערך הסייבר הישראלי, יותר מרבע מהארגונים בישראל כבר חוו מתקפות סייבר. ואם קצת יותר מרבע מהעסקים הודו או יודעים שחוו התקפה, המספרים האמיתיים גדולים בהרבה. גם גוגל הגדולה קרסה השבוע ל-40 דקות ואף אחד עוד לא יודע מה קרה.

ישראל היא אולי מעצמת סייבר כמו שמנסים למכור לנו, אבל נראה שהמציאות קצת שונה, לא ככה? מומחים רבים דווקא טוענים שחוץ מבנקים ומתשתיות קריטיות לאומיות, המשק הישראלי לא מוכן למתקפה.

לא צריך להיות חברת ענק או מערכת שבבים כדי לחוש את המלחמה הנטושה. כולנו חשים את השיבוש, גם אם בקטן; בחודש האחרון גנבו לי את מספר האשראי, קיבלתי אינספור הודעות פישינג וניסיונות לדלות ממני פרטים, ועוד אינספור הודעות שקוראות לי להתעלם מההודעות הקודמות. האינטרנט לפעמים עובד לאט, כל אתר דורש שלל אימותים וסיסמאות, חבילות לא מגיעות, חבילה אחת מגיעה פעמיים, קיבלתי גם חבילות של אחרים. קראתי בגלובס על "חשש שמתקפת סייבר תשבש את שחרור החבילות והמשלוחים לישראל" - והרי רק הדבר הזה לבדו יכול לפורר את החברה שלנו!

ג. הלוואי ואני סתם רואה שחורות. מאחוריי כבר שנות דור של כתיבה על חיים בתוך הרשת לצד אותם איומים, אבל הפעם (כמו תמיד?) נראה שזה אחרת; הידיעות הולכות ומצטברות וכבר נערמות לערימה לא קטנה שעוד לא הגיעה אל הכותרות הראשיות - גם בגלל הקורונה שלא נתנה לשום נושא שיחה אחר ללבלב השנה, וגם בגלל שמלחמת סייבר מצליחה להיות בו בזמן נורא מפחידה ונורא משעממת.

נורא מפחידה כי כולנו ראינו את כל הסרטים ונורא משעממת כי בסוף היא מתנהלת הרחק מן העין בחדרים קטנים ומול מסכים על-ידי חיילים אלמונים שאיש לא ייצא למחוא כפיים לכבודם בשום מרפסת. מפתה לערוך השוואה פופוליסטית בין הנגיף וההאקר - האויב שנמצא בכל מקום ומדביק במגע דיגיטלי, לזה יש חיסון ולזה אין - ובדיוק בגלל זה לא אעשה אותה.

מלחמת סייבר היא יותר מהכול מלחמת התשה נגד אויבים בלתי נראים ושיבוש בלתי פוסק של המערכות שבהן אנחנו תלויים. אני יודע שאחרי 2020 זה פחות או יותר הדבר האחרון שיש לנו כוח אליו. מגיעה לנו שנה רגועה. אבל כמו ב-2020 כך גם ב-2021 - אף אחד לא שואל אותנו.

ואם כבר אויבים, השבוע נחשפנו (באדיבות הבלוג "סייברסייבר" ו"הארץ") לעוד אויב סייברי - האויב שבפנים - והוא הכי מפחיד אותי. משטרת ישראל מנהלת מעקבים אחר גולשים ו/או תנועה באתרים ברשת.

המשטרה לא הכחישה ("כל הפעולות נעשות כחוק") שהיא דורשת מספקיות אינטרנט לשלב מנגנון שיאפשר לה לנטר פעילות של גולשים מסוימים, או להסיט את התנועה באתרים שלמים לפי בחירתם דרך המערכת המשטרתית. דבר פשוט מטורף בכל קנה מידה שמאפשר למשטרה לשנות את התוכן באתרים. תנו לזה לשקוע רגע. אותי זה מפחיד לא פחות מההאקרים האיראנים.

אחחח, 2021, נראה שגם את לא תתני לנו מנוחה.

ד. "האמנות והמדע מרוממים את האדם עד כדי קדושה", אמר לודוויג ואן בטהובן שנולד היום לפני 250 שנה. אני אומנם מתחיל להתגרד למשמע המילה קדושה, אבל הבנתי בדיוק על מה אתה מדבר, לודוויג ואן; האמן לא קדוש, גם לא האמנות.

המדען לא קדוש, בטח לא המדע. הקדושה נמצאת בניסיון לרומם את האדם מעל למציאות המבאסת ואל מול הכוחות המנסים להשפילו. וזה בדיוק מה שעשית עם המוזיקה שלך, חביבי, אני יודע, שמעתי הכול ועוד מעט, לודוויג ואן, לא יודע בדיוק מתי, אקבל הודעה מקופת החולים ואל תוך השריר יזריקו לי מנה מזוקקת של אנושיות צרופה והמוזיקה שלך תתפזר בין התאים בגוף שלי ולרגע אחד אתרומם גם אני לכדי קדושה ולא יהיה לי אכפת מהשנים שעוברות מהר מדי ומכל הסייבר שמייבר.