"חשבנו שזה אבוד": האנשים ששילמו מחיר בגלל סגירת השמיים

ירח הדבש שבוטל ברגע האחרון והסאבלט שלא יצא לפועל, הסטודנטית שלא ראתה את הוריה כבר שנה והנוסע שפחד שייתקע בעמאן • שלושה סיפורים על האנשים ששילמו את המחיר של השמיים הסגורים

נתב"ג בימי קורונה / צילום: כדיה לוי, גלובס
נתב"ג בימי קורונה / צילום: כדיה לוי, גלובס

ביום שלישי השבוע נפל דבר בענף התעופה. לראשונה נתב"ג נסגר, ונאסרה כניסה ויציאה של ישראלים מהמדינה. אלפים רבים, חלקם שעדיין תקועים בחו"ל ואחרים שנשארו בארץ, נאלצו לשנות תוכניות בהתראה קצרה: מבני הזוג שהתפטרו מהעבודה ועזבו את דירת המגורים שלהם לפני ירח דבש ממושך, לילי שרק כמעט הצליחה לעלות על טיסה לבקר את הוריה שלא ראתה מזה שנה ומייקל שברגע האחרון הצליח להיכנס לישראל דרך ירדן אחרי 7 שבועות בארה"ב. שלושה סיפורים אמיתיים מאחורי הקלעים של השמיים הסגורים.

"ברגע שיפתחו את השמיים - נטוס מפה"

בחודש מרץ האחרון הציע עדן (28) לזוגתו הדר (27) נישואין. ההתרגשות הייתה גדולה, והזוג תכנן לקיים את החתונה בספטמבר. לקורונה היו תוכניות משלה, והחתונה נדחתה שוב ושוב, עד אשר החליטו לדלג על החתונה היישר לירח דבש ארוך במקסיקו ובקוסטה ריקה.

רגע לפני הסגר שהיה בסבב הקודם, ושלפיו הוחלט שמי שקנה כרטיס טיסה עד 7 בינואר יוכל להמריא, החליטו השניים להזדרז ולממש את החלום - ב-6 בינואר הם רכשו כרטיס לטיסה שאמורה הייתה להמריא בסוף ינואר. הם התפטרו ממקומות העבודה שלהם, עזבו את הדירה, מצאו דייר לסאבלט שכולל שמירה על הכלבים והחתולים של עדן - ואז, כשהכול היה מוכן וארוז, נחתה עליהם בשורה: סגירת השמיים.

עדן עבד בשעתו כטבח במסעדה איטלקית. כשהמסעדה נסגרה עבר לעבוד כשליח שכיר בסטארט אפ של שליחויות. הדר עובדת בסטארט אפ בתחום המזון. עדן הצליח לחזור לעבודה, אולם להדר כבר נמצא מחליף.

את כרטיס הטיסה הם רכשו דרך חברת לופטהנזה, ומפרנקפורט תכננו להמשיך לקנקון. לפני החזרה לישראל שתוכננה לחודש אפריל תכננו גם לעבור בקוסטה ריקה. "ואז ראינו שביבי מתכנן לסגור את השמיים", מספר עדן, "חשבתי שזה צעד נכון אחרי הניהול התמוה של הכניסה לישראל דרך נתב"ג בתקופת הקורונה, אבל מה שלא חשבתי זה שזה יקרה תוך יומיים. וזה קרה.

"הצלחתי לבטל מלון שכבר סגרתי ללילה הראשון, ולופטהנזה היו נחמדים והודיעו שאקבל החזר על הטיסות. בינתיים הספקתי לפנות את הדירה שלי מכל התכולה שלה והעברתי את הציוד להוריי. סגרתי עם מישהו לסאבלט וקבענו בינינו שאם אחד הצדדים יבטל, הוא ישלם 2,000 שקל לשני. קיימתי את ההבטחה הזו ועכשיו אני עובד כדי להחזיר את הכסף הזה. פנינו לוועדת חריגים שיאפשרו לנו לצאת, סיפרנו שכבר אין לנו עבודות או מקום לגור בו, אבל הפנייה נדחתה.

"מה שהכי מקומם אותנו זה שזה קרה כרעם ביום בהיר. זה העמיק בי את התחושה שאין הגיון בקבלת החלטות ואת הפער שרק הולך וגדל בין התפיסה שלי את המציאות ובין התפיסה של המדינה. בינתיים נחזור לעבוד וברגע שיפתחו את השמיים - נטוס מפה".

"עכשיו הכול השתבש ואני לא יודעת מתי אראה את הוריי"

גם לילי מצאה את עצמה פורקת מזוודות שכבר נארזו. היא הייתה אמורה לטוס לארגנטינה לפגוש את הוריה שלא ראתה מזה שנה. "את הכרטיס קניתי בסוף דצמבר לפני שהתחיל ה'כאילו סגר' השלישי. בדרך כלל יש המון אופציות לטיסות לארגנטינה, אבל רוב החברות פשוט צמצמו את הלו"ז שלהן ממש והעדפתי לא לטוס דרך אירופה בגלל התחלואה שם.

"מצאתי טיסה של טורקיש שהייתה אמורה לעבור דרך איסטנבול עם המתנה של שעתיים. הוריי מבוגרים ושמחתי שסוף סוף אוכל לפגוש אותם. הפעם האחרונה שהייתי בחו"ל הייתה בביקור אצלם בחודש פברואר 2020. התכנון היה להישאר בארגנטינה שלושה שבועות.

"אני סטודנטית, אז תכננתי את הלו"ז כך שאפסיד מינימום שיעורים כולל הפסקה בין סמסטרים. עכשיו הכול השתבש ואני לא יודעת מתי אראה את הוריי. אני לא רוצה לקבל החזר מחברת התעופה, כי אני רק רוצה לטוס אליהם, אז הכסף יישאר אצל חברת התעופה וברגע שיפתחו את השמיים אני מתכננת לטוס.

"עוד לפי שהודעתי להורים שלא אוכל לבוא, אבא שלי בן ה-90 קרא בעיתון שסוגרים את התעופה מישראל וצלצל ושאל אם זה נכון, אמרתי שלצערי כן. זה מילא אותו בעצב.

"המצב בארגנטינה די על הפנים, שם קיץ ואין סגר והתחלואה גבוהה. המדינה שם קנתה את חיסו ספוטניק מרוסיה, כך שזה גם לא ממש מרגיע - גרים בארגנטינה 45 מיליון תושבים ונקנו בערך חצי מיליון חיסונים. אני מחוסנת ויש לי דרכון ארגנטינאי אז אוכל להיכנס לשם.

"אני בהיכון - ברגע שיתאפשר אני  מיד אטוס. מה שהורג את כולנו זה חוסר הוודאות ואי היכולת לתכנן, והביטול של הנסיעה שלי מלווה גם בהמון אמוציות. מאוד רציתי לבקר את ההורים שלי".

"היה לחץ נוראי. מידע שכל רגע משתנה ואנשים בטירוף"

מייקל הספיק להיכנס לישראל בחלון ההזדמנויות הקצר והצר שהיה בחסות השארת הגבול היבשתי בין ישראל וירדן פתוח. מישהו שכח לסגור הרמטית את המדינה כולה, והגבול היבשתי - שבינתיים כבר נסגר - היווה חלון הזדמנות לחזרה לישראל דרך עמאן.

"ברגע ששמעתי שהגבול נשאר פתוח, החלטתי למהר ולעלות על טיסה", מספר מייקל, ששהה שבעה שבועות בארצות הברית, בתחילה לצורכי עבודה ולאחר מכן לטיול משותף עם בנו, חייל משוחרר. הבן אגב המשיך לקנקון "עם עוד 170 ישראלים. זה אחד המקומות היחידים שאפשר לטייל בהם ומזג האוויר שם נהדר.

"אני כבר לא יכולתי להישאר בארה"ב, ורציתי לחזור הביתה. לא רציתי לחכות עוד שבוע או שבועיים, או כמה זמן שייקח עד שיפתחו את השמיים, והחלטתי שאני לוקח את הסיכון במסע שאולי אתקע במהלכו בדרך. עליתי על טיסה מארה"ב לטורקיה, ומשם לעמאן.

"הגעתי אחרי 16 שעות עם תקווה שלא אתקע בעמאן. היינו קבוצה של ישראלים שמיהרה לחזור מארה"ב, ומשדה התעופה לקחנו מונית לגבול שייח חוסיין. היה לחץ משום שאמרו שהגבול יהיה פתוח עד 28 בינואר בשעה 06:00. נחתנו בארבע לפנות בוקר, ומיהרנו לגבול. כשהגענו אמרו שהוא ייפתח רק בשעה 08:30 וחשבנו שזה אבוד.

"בינתיים נדחתה שעת הסגירה של הגבול ל-17:00. אני מספר את זה עכשיו כשאני בבית בבידוד, אבל היה לחץ נוראי. מידע שכל רגע משתנה ואנשים בטירוף. למזלי יכולתי לעלות על הטיסה ספונטנית כי בארה"ב עשיתי בדיקה כל שבוע והייתה לי בדיקה עדכנית. אני מנהל טיולים ומכיר את התחום, אבל אני מודה שגם אני הייתי בלחץ. אי הוודאות והחלטות הממשלה שלוקחת ביום אחד החלטה מסוימת ולמחרת כבר אחרת - משגעת את האנשים. אנשים מתכננים לו"ז והכול משתנה בן יום. אי אפשר לנהל חיים ככה".

צרו איתנו קשר *5988