מעבר אל השטח: המשימה הבוערת של שר החינוך הבא

מציאות החיים תחת הקורונה חשפה סוד גלוי של מערכת החינוך - ריכוזיות משרד החינוך, האיטיות, חוסר היכולת להשתנות ולהתאים למשבר ואולי יותר מכל - הפער בין תפיסת המשרד את עצמו כמחובר למתרחש, לבין המציאות - שבה חוסר הרלוונטיות של מערכת החינוך, במיוחד בתקופה של חינוך בזום ובתקופות סגר מתמשכות הפך את חוויית הלמידה לכמעט בלתי אפשרית.

לא היה הורה בישראל שלא הרגיש את החרדה של המתנה עד תשע-עשר בלילה בשביל לדעת האם יתקיימו לימודים בבוקר למחרת או לא. לא היו תלמיד או תלמידה שלא מצאו את עצמם לבד במערכה של השלמת שנת לימודים שלמה שאבדה. לא היה מורה או מנהלת שלא ניצבו חסרי אונים מול מערכת מנוונת, מנותקת, שלא רואה את צרכי "צרכני הקצה" - התלמידים, המורים והמנהלים.

"המבנה הנוכחי של מערכת החינוך עוצב בנסיבות משתנות במשך שנים רבות, וכיום אינו יעיל ואינו מאפשר הפעלה אפקטיבית". את המשפט הזה לא אנחנו כתבנו, הוא נכתב כבר לפני 15 שנה בוועדת דברת. כבר אז דובר על המבנה הבעייתי של המערכת, על ריבוי דרגי הפיקוח, לקיחת הסמכות מגורמי השטח ובזבוז המשאבים. בדיוק מהסיבה הזו, הכפלת התקציב של משרד החינוך בעשור האחרון לא השפיעה על צמצום הפערים בחינוך, על מדדי ישראל במבחנים הבינלאומיים ועל איכות התכנים וההוראה.

בשלה השעה ל"ועדת דברת 2.0". שינוי מבני לארגון מחדש של המערכת, שיכלול חלוקה מחודשת של הסמכויות והאחריות בין הגורמים השונים: הגדרת מטה משרד החינוך כרגולטור, הממונה על גיבוש המדיניות, הגדרת המטרות והיעדים, התקצוב והבקרה; הגדרת הרשויות המקומיות והבעלויות כאופרטור, הממונות על הפעלת מוסדות החינוך; העברת סמכויות ואחריות למנהלי בתי הספר - מתן אוטונומיה פדגוגית, ניהולית ותקציבית, שתאפשר להם לעשות שימוש מושכל במשאבים העומדים לרשותם, ולהתאים את ההוראה והלמידה לתלמידים ולקהילת בית הספר; ותקצוב דיפרנציאלי של מוסדות החינוך - מעבר לתקצוב שקלי פר תלמיד, המבוסס על השונות בין התלמידים, על-מנת לתת הזדמנות שווה לכל התלמידים ולצמצם את הפערים בין אוכלוסיות התלמידים השונות.

השטח מבין זאת מזמן, וכיום גם החל להתרחש השינוי במקומות מסוימים הודות ליוזמה של ראשי ערים ומנהלים אחראים שהבינו שללא פעולה אמיצה, החוסן החברתי והאנושי של החברה הישראלית יישחק. הוא החל גם הודות למורים ומנהלים שהיו שם באומץ, לאורך כל השנה האחרונה ראו ופעלו למען התלמידים, יצרו מסגרת ושמרו על קשר, ומתוך כך הצליחו להתאים את הלמידה לתלמידים ולהיות רלוונטיים למציאות בתקופת המשבר.

אנחנו רוצים לדעת שנגדל את הילדים שלנו במערכת חינוך ציבורית טובה יותר. מערכת שנוגעת בכל תלמיד ולא נותנת לאף אחד ליפול בין הכיסאות. התשתיות לשינוי כבר קיימות, בחלק מהרשויות כבר ננקטו צעדים של ממש, עכשיו הגיעה העת למהלך רחב, מבני ושיטתי שיעביר סמכויות ממשרד החינוך אל השטח ואל העוסקים בחינוך.

שר החינוך הבא של מדינת ישראל, יהיה מאיזו מפלגה שלא יהיה, חייב להקשיב לכלל הציבור ולהגיד בקול ברור - אני בוחר בחינוך. בוחר לקדם שינוי עומק מהותי ומבני במערכת החינוך ובכך להשאיר את החותם כמנהיג שיודע לזהות את ההזדמנות שבמשבר, לקבל החלטות גורליות ולהוביל שינוי מהותי מבני במערכת החינוך, בסוף למען ילדינו ועתידנו. מגיע לנו לא פחות.

יקיר אבוטבול הוא מחנך ויזם חינוכי; בר גיסין היא מנהלת תנועת ישראל 2050 מבית התאחדות הסטודנטים