העולם שייך לצעירים? אולי העולם בעידן טרום קורונה. הנגיף אמנם מסכן בריאותית בעיקר את האוכלוסייה המבוגרת, אבל השלכותיו הכלכליות הרסניות לא פחות לדור הצעיר, שמכונה גם דור ה-Z . המושג "דור ה-Z" מתייחס למי שנולד מאמצע שנות ה-90 ואילך, והיום נמצא בתוך שנות ה-20 שלו.
רבות דובר על הדור הזה. שהוא גדל בעולם מקוון ורואה אותו מבעד למסך, שהוא מחובר תמידית לרשת, מוצף באינספור דאטה, ויש לו יכולת קשב של דג זהב. אבל לא רבים זוכרים שמדובר על דור שגדל בצל משבר המיתון העולמי וראה את הוריו מאבדים את בתיהם. בישראל זהו דור שצפה באוהלי המחאה החברתית של 2011, ולכן דווקא הוא מודע מאד לכסף ולחשיבותו.
בניגוד לדור ה-Y, שהסתכל בעיקר על רווחתו שלו, דור ה-Z דואג לעתידו, מקפיד לחסוך ואוהב לעבוד בעבודות ערכיות עם נוכחות פיזית של אנשים. אולי בגלל זה הפגיעה של הקורונה, דווקא בשדרת הצעירים הזו, היא טרגית במיוחד, שכן מדובר באנשים שמכירים מאוד בחשיבות העבודה. אז איך דווקא להם היא חמקה מבין הידיים?
נתוני פתיחה מעכבים
לפי הנתונים, אחוז הצעירים מכלל המובטלים גבוה מאוד, והם מוגדרים כנפגעים הקשים של המשבר, לצד אוכלוסיות מוחלשות אחרות, כגון נשים, מבוגרים, ערבים וחרדים.
יש לכך סיבות רבות, אך ארבע עיקריות, ובראשן הטיימינג. לפני פרוץ המגפה רבים מהצעירים עבדו במשרות זמניות, לא מקצועיות, המאופיינות בשכר נמוך ובחוסר יציבות. כלומר, בניגוד לעובדים אחרים שכבר ביססו את מקומם בשוק, הם מראש נכנסו למשבר הנוכחי מנקודת פתיחה קשה יותר.
נוסיף לזה את הנפילה של הענפים שהחזיקו את רוב העובדים הצעירים; המסחר, המכירות, ענף השירותים, האוכל והבילויים. כל אלה ספגו מכה אנושה מהקורונה, ועדיין לא ברור מתי יחזרו לחיים ובאיזו מתכונת. שיעור חזרתם לשגרה מסתמן כנמוך ואיטי במיוחד, ולא נראה שהם עומדים להתאושש בקרוב.
סיבה נוספת היא התחרות שגדלה. הקורונה יצרה מצב שבו יש למעלה ממיליון מובטלים, דבר שמוביל לכך שיש יותר מועמדים ממשרות, והתחרות על כל משרה גדלה. הסיטואציה הזו פוגעת במיוחד באוכלוסיית הצעירים, כיוון שכיום הם מתחרים על כל משרה עם עובדים בעלי ניסיון שאיבדו את עבודתם ומחפשים פרנסה. היתרון שלהם על פני צעירים, הוא שהם באים כבר עם ניסיון וידע בשוק התעסוקה, ולכן מהווים גיוס אטרקטיבי יותר עבור הארגונים.
לכל אלה ניתן להוסיף את היעדר מוטיבציה. למרות המצב הלא פשוט, חלק מהמעסיקים דווקא כן רוצים להעסיק צעירים, אבל מדווחים על קושי בגיוס שלהם, בעיקר בשל ההחלטה להאריך את דמי האבטלה.
מבחינת שוק התעסוקה, הבעיה הגדולה ביותר שיוצר מודל החל"ת היא שהמוטיבציה לעבוד יורדת. התוכנית אומנם נותנת פתרונות למצב הכלכלי הנוכחי, אבל מבחינה תעסוקתית היא לא מציבה לצעירים שום אופק ולא מייצרת צעדים שיעזרו להחזיר את הדור הזה לשוק העבודה. העובדים שמעדיפים להישאר בבית ולקבל דמי אבטלה. הם ממילא מרוויחים מעט, עובדים בעבודה זמנית ללא שום מחויבות אליה, חלקם גם גרים אצל ההורים וללא הוצאות. במילים אחרות: הם מרגישים שאין להם לאן למהר, וזו הבעיה העיקרית.
ומה ההשלכות של כל זה?
צריך לזכור שגילאי העבודה העיקריים, 25-35, הם העשור שבו רוב האנשים בוחרים כיוון, מפתחים ובונים קריירה. לכן ההשלכה של מצב כזה חמורה גם לטווח הרחוק. זה המסלול הרגיל, והצעירים, בעל-כורחם, סטו ממנו.
הנתונים האלה צריכים להטריד את כולנו ולא רק את הצעירים, שכן הצעירים של היום הם העובדים של מחר. הם מהווים את נתח השוק הגדול הבא. כל יום שבו הם יושבים בבית ולא עובדים, הוא יום שבו הם לא צוברים ניסיון, וחלקם גם לא השכלה.
משברי עבר הוכיחו כי צעירים שנפלטו לאבטלה בזמן משבר, התקשו להתאושש אחריו, ורבים מהם הפכו ללא-פעילים כלכלית. מי שמתחיל את דרכו בשוק העבודה ברגל שמאל, עלול למצוא את עצמו בבעיה גם בהמשך.
המדינה צריכה לפעול כדי לדאוג ולפתח את אפשרויות הקריירה שניצבות בפני הצעירים, כדי שלא ייווצר מצב שבו הם עוד לא הצליחו לעלות על הגל וכבר נסחפו לחוף.
הכותבת עינב בוימפלד היא מנהלת המחקר והתוכן באתר AllJobs
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
