האסון במירון: אסור לנו להמשיך לסמוך על הנס

שילמנו מחיר יקר וכה מיותר בחיי אדם באסון הזה - עלינו לקחת אחריות ולוודא שזהו המחיר האחרון שנשלם על ניסים • לא נסמוך על "יהיה בסדר" ונערך כנדרש לפי נהלים חדים וברורים, לא לסכן חיי אדם בשום צורה

אבלים בהר מירון. עד היום משפחות נפגעים מאסון ורסאי לא קיבלו את הכסף / צילום: Associated Press, Amir Cohen
אבלים בהר מירון. עד היום משפחות נפגעים מאסון ורסאי לא קיבלו את הכסף / צילום: Associated Press, Amir Cohen

שנים רבות עומד אני על הר מירון בערב ל"ג בעומר בשעות הצהרים יחד עם עשרות רבות של מתנדבי איחוד הצלה לקולות המוזיקה המתנגנת מכל עבר, המסמלת את שמחת ל"ג בעומר ואת סיום מנהגי האבלות על מותם של תלמידי רבי עקיבא, נהירת ההמונים החלה מכל עבר ואנו מוצאים את עצמנו בתוך מספר שעות מוקפים במאות אלפי איש שכל אחד שם את פעמיו להדלקת רבו ולקברו של רבי שמעון בר יוחאי.

כאחד שמכיר את ההיערכות המבצעית/הרפואית שלנו כארגון, אני יודע היטב מה שהמוני החוגגים אינם יודעים, שההכנות וההערכות ליום זה דורשת שבועות ואף חודשים כדי שהמוני בית ישראל החוגגים יוכלו לחגוג ביום זה בביטחה בידיעה שיש הצלה בשטח, ערוך ומוכן לכל תרחיש. וכמידיי שנה כשהאירוע מסתיים בשלום, זהו נס.

השנה לצערי הרב, בשעה 00:50 הנס התחלף באסון. אסון כבד שבו 45 משפחות איבדו את יקיריהם, ופצועים רבים עדיין שוכבים ומטופלים בבתי החולים.

כאדם המאמין ושומר תורה ומצוות אני מאמין בכל לבי שכל מה שנגזר עלינו הוא מלמעלה, יחד עם זאת מוטלת עלינו חובת הזהירות של "ונִשְמַרְתֶּם מְאֹד לְנַפְשֹׁתֵיכֶם" (דברים ד' ט"ו) וחובה עלינו למנוע את הסכנה הקרבה בכל דרך, ובוודאי שאסור לנו בשום אופן לסמוך על הנס! חובה זו חלה בראש וראשונה על כל אחד מאיתנו באופן אישי, וזאת מבלי להוציא את האחריות הציבורית על הגורמים הרלוונטיים המוסמכים מכוח החוק בשמירת ובטחון הציבור.

מתנדבי איחוד הצלה שכבר היו פרוסים בהר בטרם האירוע הגיבו בתוך שניות למחזה המחריד אשר נגלה לעינם, ויחד עם שאר כוחות הביטחון וההצלה ותוך סיכון עצמי החלו בפעולות ההצלה מתוך מטרה להציל כמה שיותר חיים. למרות המספר הבלתי נתפס והכואב של ההרוגים באירוע, אין ספק כי נוכחותם של עשרות חובשים ופרמדיקים בקרבת מקום עם מיטב הציוד הרפואי הנדרש הצילה חיי רבים עקב תגובתם המהירה והנחושה.

אסון מירון אמנם בשטח הסתיים, ובימים הקרובים נלווה בדרכם האחרונה את הרוגי מירון ונמשיך לעקוב בדאגה אחר הפצועים הקשים, אך ברור לי שאצל כל אחד מהמתנדבים שהיה נוכח במקום וראה את הזוועה לנגד עינו, האירוע רק החל. כארגון אשר דואג למתנדביו עלינו לדאוג שכל מתנדב יקבל את הטיפול והסיוע הנדרש בכדי שיוכל לשחרר את מראות הזוועה ולחזור לשגרה בריאה.

זהו מחיר יקר וכה מיותר ששילמנו בחיי אדם, עלינו לקחת אחריות ולוודא שזהו המחיר האחרון שנשלם על ניסים. לא נסמוך על "יהיה בסדר" ונערך כנדרש לפי נהלים חדים וברורים. לא לסכן חיי אדם בשום צורה. הכלל של "ונשמרתם" קיבל משמעות חזקה לאור האסון הכבד.

לא אחת שואלים אותי מהו סמל ודוגמה לערבות הדדית, היום יותר מתמיד אני יודע לענות שמתנדבי ארגוני הצלה הפזורים בכל רחבי ישראל ובהם יהודים, ערבים, חילונים ודתיים הם הדוגמה הטובה ביותר לערבות הדדית. אותם מלאכים שבאים בכל שנה להר מירון מתוך הרגשת שליחות ובהתנדבות מלאה לסייע לכל נזקק, ובמשך השנה עוזבים מאות ואף אלפי פעמים את ביתם ומשפחתם בכדי להציל חיים מבלי להבדיל בין גזע דת ומין. בשבילי הם הדוגמה והסמל למופת לערבות הדדית וראויים לכל הערכה.

הכותב הוא יו"ר איחוד הצלה

צרו איתנו קשר *5988