כך מתכננת משפחה ישראלית אחת להציל את העולם מהיעלמות הדבורים

משבר האקלים, התמוטטות הכוורת, חומרי הדברה וביקוש גובר לדבש: הדבורים בעולם נעלמות, ולתופעה המדאיגה יכולות להיות השלכות קטסטרופליות • סטארט-אפ ישראלי לייצור דבש מוציא אותן מהמשוואה - כדי להחזיר את האיזון לטבע

האחים אפרת ואופיר דבש. "מפתחים סופרפוד אמיתי" / צילום: איל יצהר
האחים אפרת ואופיר דבש. "מפתחים סופרפוד אמיתי" / צילום: איל יצהר

כשאפרת ואופיר דבש היו ילדים, אבא שלהם גידל עגבניות בחממה המשפחתית במושב חצב שבשפלה. להם היה תפקיד מיוחד: הם היו דבורים. היות שהעגבניות גדלו בחממה סגורה ומהבילה, לא היה מי שיאביק את הפרחים ויאיץ את צמיחתן של העגבניות. אז השניים היו מתרוצצים, עוברים בין הפרחים ומנערים אותם.

היום, כשלושה עשורים מאוחר יותר, הם לקחו את תחביב הילדות הזה אינספור צעדים קדימה. במעבדה קטנה בפארק המדע ברחובות שוקדים האחים על פתרון חדשני: דבש "מתורבת" - כזה שמפותח במעבדה, ללא צורך בדבורים כלל. כזה שיחזיר חלק מהאיזון האקולוגי לקהילת הדבורים, ייתן מענה לביקושים הגואים לדבש ויפיק עבור בני אדם מוצר איכותי יותר.

"הדבש שלנו הוא סופרפוד אמיתי", מסבירה אפרת (היום כבר דבש־ריזנפלד, 40). "כשהדבורים אוספות את הצוף, הן מביאות המון חומרי הדברה פנימה לכוורת. זה מגיע גם אלינו, הצרכנים. במוצר שאנחנו מציעים לא יהיו את הדברים האלה".

"אנחנו רוצים לחקות במדויק את התהליך שקורה בטבע ולהוציא מהמשוואה את הדבורה", מוסיף אופיר (35). "מאז שעשינו את העבודה של הדבורה בחממות כילדים, הטכנולוגיות השתפרו. לא הצלחנו להשתוות לעבודה שהן עושות, אבל אלה זיכרונות ילדות חזקים אצלנו. היום אנחנו יכולים להחזיר להן טובה, להחזיר איזון אקולוגי לעולם הזה, כשאנחנו מייצרים ערך כלכלי באותו הזמן".

חלום הילדות של השניים החל להתממש לפני כשנה, כשקבוצת יזמים ובראשם אריק קאופמן, ממייסדי חברות הפודטק מיטק וביומילק, הציגה בפני אופיר, אז סמנכ"ל טכנולוגיות בחברת GKI GROUP, המשמשת חממה להקמת חברות הזנק, את הרעיון.

"חבר משותף שהכיר את הפעילות שלי, כמי שהיה אחראי להקמה של כמה סטארט-אפים ופיתח מוצרים שונים, שידך לי את אריק, יזם סדרתי בעולם הפודטק עם רעיון לחברה חדשנית" מספר אופיר. "החיבור בינינו היה מיידי. התאהבתי ברעיון, צללתי לתוכו, והבנתי את התהליכים שצריך לעשות".

אופיר, גם בוגר היחידה הטכנולוגית היוקרתית 81 בצה"ל, החליט שהוא הולך על זה, וגייס לסמנכ"לית פיתוח את אחותו אפרת, מהנדסת מזון וביוטכנולוגיה, דוקטור במחלקה לגנטיקה מולקולרית במכון ויצמן למדע ובעלת פוסט־דוקטורט במטבוליזם מבית הספר לרפואה של אוניברסיטת הרווארד. יחד הם הקימו את בי־יו (Bee-io).

משרדי ביו-בי / צילום: סיון מויאל
 משרדי ביו-בי / צילום: סיון מויאל

החודש התמזגה בי־יו עם חברת וואיטסטון הציבורית, שבאמצעותה החלה להיסחר בבורסה בתל אביב לפי שווי של 38 מיליון שקל. לפני כן גייסה החברה יותר מ-8 מיליון שקל בסבב גיוס אחד ממשקיעים כמו עדי צים, אס.אר אקורד, רני צים, אקסטרה אחזקות (בשליטתו של מוטי בן משה), מנכ"ל מיטק שרון פימה והמייסדים אריק קאופמן וירון קיזר, בעלי ביומילק.

"יש התפוצצות בביקושים"

למה אנחנו בכלל צריכים דבש מתורבת? בשנים האחרונות הביקוש למוצרי דבש עולה בעקביות. שוק הדבש הניגר העולמי הוערך ב־9.21 מיליארד דולר ב־2020 והוא צפוי לגדול ב־8.2% בשנה - כך לפי נתוני חברת המחקר גראנד וויו. הפופולריות הגדלה היא תולדה של עלייה במודעות ליתרונותיו וברצון של רבים לשמור על אורח חיים בריא יותר.

לדבש מוניטין רב־שנים כמקור לוויטמינים ונוגדי חמצון והוא ידוע כיעיל בשיפור הפעילות המטבולית ובסיוע בריפוי כוויות. לביקוש הגדל לדבש תורמת גם העלייה בדרישה למוצרי פרימיום, שכן הוא משמש כיום תעשיות כמו קוסמטיקה ותרופות.

גם בישראל לבדה הביקושים גבוהים. לפי מרכז המידע והמחקר של הכנסת, צריכת הדבש עומדת בשנים האחרונות על כ־4,000 טונות, זאת לעומת תפוקה מקומית של כ־3,000 טונות בשנת 2015 למשל; על הפער מגשר יבוא מאסיבי. "יש התפוצצות", אומר אופיר. "אם לא יהיה פתרון טכנולוגי, לא יהיה מענה לביקושים. המחיר יעלה, וכך גם הנזק הסביבתי. אנחנו נייצר דבש זמין לאורך כל השנה, ללא תלות בעונות".

הנזק הסביבתי שעליו מדבר אופיר איננו נעוץ רק בייצור דבש, והוא בעיה שמטרידה כבר עשרות שנים את הקהילה המדעית. בעשורים האחרונים נעלמו עשרות מיליארדי דבורים ברחבי העולם. למעשה, מאז תחילת שנות השמונים נרשמה ירידה חדה של יותר מ־50% בתפוצתן, אך ב־2006 החלו כוורנים לשים לב שכוורות שלמות פשוט נותרות נטושות לגמרי. לפני כשנה הן אפילו הצטרפו לרשימת המינים המצויים בסכנת הכחדה.

קשה לדמיין עולם ללא דבורים. מלבד הדבש שהן מספקות לנו בבלעדיות - לפחות עד עתה - הן שאחריות לפעילות ההאבקה, אשר קריטית עבור שרשרת המזון שלנו, שכן רבים מהגידולים החקלאיים אינם מסוגלים להתרבות בעצמם. הדבורים אחראיות ל־75% מהפריית הצמחים בטבע ובחקלאות ו־40% מהמזונות שאנו צורכים נזקקים לשירותן.

 

היעלמותן עלולה לגרום לירידה חדה ביבולים ומשם לפגיעה כלכלית קשה בחקלאים ולמחסור כלל־עולמי במזונות שונים המיוצרים מפירות וירקות. לימון, תפוח, מלון, דובדבן, בצל, תות, חמניות ואף לפתית - הצמח שממנו מופק שמן הקנולה המשמש בתעשיית המזון ואף כרכיב דלק - הם רק רשימה חלקית מאוד של מזון שהתרגלנו אליו, ועשוי לעבור טלטלה משמעותית אילו משבר הדבורים יעמיק. דבורי בר אחראיות אפילו לצבעם של פרחים רבים בטבע וליכולת של רבים מהם להתקיים. דבורים מאבקות גם מתחזקות גידולים המשמשים לטקסטיל ותרופות.

סיבת היעלמותן של דבורים אינה תלויה בגורם חד־משמעי. מדענים מייחסים לכך כמה גורמים, בהם הגברת השימוש בחומרי הדברה בחקלאות, תזונה ירודה של הדבורים בשל התמעטות גידולי פרחים או העדפת חקלאות המסתמכות על גידול אחד, ההתחממות הגלובלית, הרס בתי גידול בשל תנופת הבנייה ואפילו הקרינה הסלולרית.

לכל אלה מתווסף התפקיד של הדבורה בשירות המערכות הכלכליות המתועשות: הנחיצות הגבוהה של הדבורים בחיינו גרמה לבני האדם לגדל זנים נבחרים שלהן באופן המוני ולשימושים מסחריים, להציב עוד ועוד כוורות, לתרבת ולהרבות אותן - ולמעשה להחזיק בשבי את דבורי הדבש.

"אם לפני 20 שנה ייצרה ארה"ב 70% דבש, היום היא מייבאת 70%", אומרת אפרת. "חקלאים מעבירים כוורות ממקום למקום לפי עונת הפריחה. הם מעמיסים כוורות על משאיות ומעבירים אותן בין שדה לשדה במדינות השונות, כדי שיבצעו את עבודת ההאבקה באופן יעיל לפי המיקום הנדרש. התוצאה היא שאם כוורת בקליפורניה נגועה, היא מעבירה באופן הזה וירוסים בכל היבשת ופוגעת באוכלוסיות מקומיות. בגלל ההתערבות תוחלת החיים של הדבורים קצרה יותר. אם נמשיך להתבסס על בעלי החיים כדי לייצר את המזון שלנו, אנחנו ניפגע בסוף".

יתרה מזאת, למרות שבטבע קיימים כ־20 אלף מינים, האדם בחר לביית את דבורת הדבש המערבית, שכן היא היעילה ביותר לצרכיו: המושבות שלה מונות עשרות אלפי פרטים, היא שורדת בחורף, ומסוגלת לעוף כשבקיבתה צוף במשקל השווה למשקל גופה. דבורי הדבש בלבד מאביקות יבולים המוערכים בשווי של 20 מיליארד דולר בשנה רק בארה"ב, ותומכות בייצור מזון בהיקף של 200 מיליארד דולר בעולם. בישראל ערך הייצור החקלאי הנובע מהאבקת הגידולים החקלאיים על ידי הדבורים עומד על כ־2.5 מיליארד שקל בשנה.

 

מחקרים מהעולם ואף מישראל גילו שברדיוס של כקילומטר וחצי סביב הכוורת דוחקות דבורי הדבש את דבורי הבר, והן אינן עומדות בתחרות על משאבי ההאבקה - ומתמעטות. ככל ששטח המחיה של דבורי הבר קרוב לכוורות המסחריות, הן נמצאות במספרים קטנים יותר ובמגוון מינים מצומצם יותר, ומצליחות להעמיד פחות צאצאים (ראו מסגרת).

האובדן הזה הוא הרסני לטבע וגם לאדם, שכן דבורת הדבש אינה מאביקה יעילה עבור כלל מיני הצמחים. נוסף על כך, דבורי דבש עלולות להעביר מחלות וטפילים לדבורי בר, ולריכוז גבוה שלהן יש השפעה שלילית על שיעור ההפריה של חלק מצמחי הבר. כך למשל, במטעי קפה במקסיקו נצפתה ירידה במגוון דבורי הבר עם העלייה בצפיפות דבורי הדבש, וגם ייצור פירות הקפה ירד בהתאמה.

זו בדיוק הסיבה שבבי־יו רוצים לפתח דבש מתורבת: מלבד היכולת להגדיל את תפוקת מצרך היוקרה ולתת מענה לביקושים הגבוהים והאפשרות לייצר אותו טהור כביכול וללא חומרי הדברה - הדבורים עצמן יוחרגו מהמשוואה. הן יצאו לחופשי וחלק אחד בפאזל יושלם, כך שהאיזון האקולוגי יושב לטבע לפחות במידת מה.

"לפי דרישה וללא תלות בעונה"

אפרת ואופיר מפתחים למעשה קיבת דבורה מלאכותית, שתחקה את הפעילות האנזימטית וכל התנאים המתרחשים בה במסעה מהפרח אל הכוורת.

בשונה מבשר מתורבת, לא מדובר בגידול דבש בתרבית מעבדה, שכן החברה מדמה את התהליך כולו כפי שמתרחש בטבע - משלב הפקת הצוף ועד הפקת הדבש. בתהליך עצמו אין צורך בשימוש בתאים חיים של הדבורה, אלא בהעתקה של התהליכים הביולוגיים המתרחשים בגופה. עד כה רשמה בי־יו שני פטנטים התומכים את פיתוח הטכנולוגיה שלה: האחד עוסק בקיבת דבורה מלאכותית, והשני - טכנולוגיה המאפשרת הפקת צוף בכמויות גדולות מפרחים וממקורות צמחיים אחרים. את הצוף שהופק מעבירים לקיבת הדבורה המלאכותית, ושם הוא הופך לדבש טהור.

"כשהדבורה יוצאת למעוף", מספרת אפרת, "היא אוספת צוף מהפרחים, הוא עובר לקיבתה, ובמעוף לכוורת כבר מתחיל התהליך האנזימטי, שבו מפורקים דו־סוכרים לחד־סוכרים, וחלק ממולקולות הגלוקוז עוברות חמצון. כשהן מגיעות לכוורת, הדבורים מעבירות את הצוף מפה לפה כדי להגביר את הפרשת האנזימים לתוך הנקטר (צוף - ש"א) ולהאיץ את הפיכתו לדבש. כדי להגיע לצמיגות הרצויה הדבורה מעלה את הנוזל אל לסתותה ומחזיקה אותו, בזמן שהיא משתמשת ברפרוף הכנפיים שלה כדי לאדות את חלקו. הדבש שמופק נאגר חזרה ביערות הדבש, שם הוא נאטם ונשמר".

לדבריה, הטכנולוגיה שהם מפתחים מאפשרת להם לחקות את כלל התהליכים המורכבים האלה לקבלת דבש הזהה בתכונותיו לדבש טהור טבעי - "ברמה המיקרוסקופית".
"מאחר שהוא מופק מצוף", היא מסבירה, "הדבש המתורבת ישמור על סגולותיו הבריאותיות ועל תכונותיו האנטי־בקטריאליות והאנטי־דלקתיות. כמו כן, עם המעבר לדבש מתורבת תקופת הייצור עתידה להיות רציפה, זולה, בכמות גדולה, לפי דרישה וללא תלות בעונות השנה".

חוקרים במעבדה של בי־יו / צילום: סיון מויאל
 חוקרים במעבדה של בי־יו / צילום: סיון מויאל

לדברי אפרת, חלק ממוצרי הדבש הקיימים כיום בשוק מתבססים על שימוש בתמיסת סוכרים, ולכן לא מספקים את היתרונות הבריאותיים של דבש טהור (ויטמינים, אנזימים, נוגדי חמצון, היעדר מזהמים), וגם לא מחקים את הטעם, המרקם, הריח והמראה של דבש טהור. "הדבש שלנו יאופיין לפי דרישות השוק", הם מספרים, "הרבה סוגים יקבלו מענה - איקליפטוס, הדרים, מנוקה. יש לנו יכולת לשלוט בטעם, בסוג, בריח".

לטענתם, גם כשמדובר בדבר האמיתי, כלומר כשאנחנו קונים דבש בסופר, אנחנו לא תמיד יודעים מה אנחנו מקבלים. "כשאנחנו רוכשים צנצנת, אנחנו לא תמיד יודעים אם יש בה את החומרים הטובים שאנחנו מקווים להם. יצרנים עושים כל מיני פעולות כדי לשמור על רווחיות. רק ל־50% מהם יש תו של רשות הדבש, כלומר, 50% מהדבש לא עובר פיקוח בישראל, ובעולם המצב אף קשה יותר.

"ובגלל שיש ביקוש אדיר לדבש, המוטיבציה להחליף את פעולת הדבורה גבוהה. אם בטבע היא עפה לפרח ומחזירה את הצוף לכוורת, היום בחלק מהמקרים שמים ליד הכוורת סירופ סוכר, וסוכר הוא גרוע משמעותית לבריאות הדבורים. הערכים הטובים שהאדם גילה בדבש מקדמת דנא נעלמים".

ואולם, כשמדברים על מצרך פריבילגי כמו דבש, אי אפשר שלא לתהות אם המיקוד במוצר הנחשק והאופנתי לא גורם לנו לפספס את התמונה הגדולה יותר: מאבק במשבר האקלים הפוגע באוכלוסיית הדבורים וצעדים כמו צמצום הכימיקלים בחקלאות, שמירה על השטחים הפתוחים וייעור הסביבה העירונית.

"אפשר להפסיק לאכול דבש, וזה יחזיר חלק מהאיזון לסביבה", מסכימה אפרת. "אבל הדרישה של האדם למוצרים איכותיים יותר גורמת לו לנצל יותר את דבורת הדבש. אנחנו גורמים לה להתרבות ומגדילים את כמות הכוורות, ויוצרים חוסר איזון. התיאבון שלנו גדל, הצרכים גדלים. הפתרון שלנו יוביל את בני האדם לשמור על איכות החיים שלהם בלי לוותר על דבש ובלי לפגוע בסביבה.

"יש כאן בעיה רצינית של דבורים שנמצאות בסכנת הכחדה. צריך לשבור את המעגל הזה ולהחזיר את האיזון. הדבורה היא אורגניזם שמשקף את מה שקורה לכדור שלנו, וצריך לשמור עליו. היא רגישה לשינויים שהאדם עושה. אם המים מזוהמים, הדבורים נפגעות. אם יש זיהום אוויר, הדבורים נפגעות. אם יש וירוסים שמתפשטים, הדבורים נפגעות".

"במקום שהאדם יחשב מסלול מחדש", אומר אופיר, "הוא מנסה לייצר עוד כוורות, בוחר זנים ספציפיים ולא חושב על האבקות אחרות. אנחנו חושבים שאנחנו יכולים לנתק את הקשר בין תזונת האדם לכוורות, לתת למאביקים המקומיים לחזור לסטטוס קוו הנכון והאקולוגי ולהפוך את ייצור הדבש לכזה שלא תלוי בדבורה. אם ננתק את הקשר, האדם יתחיל לחשוב בצורה מאוזנת יותר שתעודד מאביקים מקומיים".

סגירת מעגל משפחתית

בבי־יו נמצאים אמנם בראשית הדרך, אך מקווים להצליח להזניק את מיזם הפודטק החדשני באופן משמעותי בשנה הקרובה. "כבר עכשיו אנחנו מנהלים מגעים עם החברות הגדולות ביותר בתעשיית המזון", אומר אופיר. "החברות מבינות ששוק הדבש הולך להשתנות בזכות הטכנולוגיה שלנו. הן מבינות את הפוטנציאל העצום בשילוב שלה בפס הייצור במפעל שלהן".

לצד זה מרגישים האחים לבית דבש שהפיתוח המשותף שלהם הוא סגירת מעגל משפחתית. "גדלנו במשק חקלאי", מספרת אפרת. "אבא שלנו הוא חקלאי טכנולוגי. הוא מהחקלאים הראשונים שהכניסו חממות לאזורי הגידול, ועד היום מתעניין בשילוב של טכנולוגיה וחקלאות. פיתחו אצלנו בחממות זנים של עגבניות, יש לנו מכונה שהוא בנה כדי לייעל את תהליך האריזה והניקיון של הבצל. אם אתה לא חקלאי מתוחכם היום, קשה לך מאוד להצליח.

האחים אפרת ואופיר דבש.
 האחים אפרת ואופיר דבש.

"אנחנו מאוד מחוברים לטבע ולקיימות, ללייצר דברים בעצמנו. אנחנו מבינים את הערך של חיבור בין הדברים, ואנחנו יודעים להעריך את מה שהטבע נתן לנו, ורוצים לשמור עליו. יש כאן הזדמנות לעשות משהו חשוב ברמה של קיימות. ראינו את הטבע עובר שינוי מול העיניים שלנו, למדנו להכיר את החשיבות שלו, ועכשיו אנחנו מנסים לעשות את שלנו. אנחנו רוצים לדעת שעשינו משהו כלכלי ומסחרי, אבל בעל ערך עבור העולם. אנחנו רוצים שיזמים יראו שאפשר לעשות עסקים עם ערך".

מתי נראה את המוצר שלכם על המדפים?
"אנחנו הולכים היום על קרקע בתולית, אבל מתקדמים בקצב משמעותי מאוד. אנחנו רואים את עצמנו בשנים הקרובות מפיקים דבש. אם אנחנו מסתכלים על תעשיות הבשר והחלב המתורבת, אז משך הזמן של התהליך שלנו עד השקת מוצר לשוק הוא הרבה יותר קצר.

"ישראל היא מדינה שיש בה תרבות חקלאית ענפה וענף הייטק ומדע משמעותי. זה חיבור מיוחד מאוד שקורה פה, ומאפשר לנו לגייס מוחות מהר וקרוב ולשתף פעולה עם האקדמיה באופן שיקדם אותנו וייצב אותנו כמובילים עולמיים. אנחנו גם מאמינים שיש לנו יכולת להפיק מוצר במחיר נמוך ממחיר השוק של דבש כיום. הצטרפות שלנו תמנע עליית מחירים, ותציב על המדף מוצר בריא, מבוקר, נקי וסביבתי".

איך דחקה דבורת הדבש את דבורת הבר

יותר מ־1,100 מינים של דבורי בר חיים בישראל. הן אינן חיות בכוורת ולא מייצרות דבש. את הקן שלהן הן לעתים משכנות באדמה או בעצים, ולא כולן חיות חיים חברתיים. עם זאת, התפקיד האקולוגי שלהן קריטי - הן יעילות מאוד בהאבקת פרחים. זאת לעומת דבורי הדבש, שעבור חלק גדול מצמחי הבר אינן מאביקות יעילות כלל.

ואולם, משום שהאדם בחר לביית ולהרבות את דבורת הדבש, שמשמשת כפועלת נאמנה עבורו בסקטור הייצור, דבורת הבר נדחקת מהשטח. היא אינה עומדת בתחרות על משאבי ההאבקה - ומתמעטת.

דבורת הבומבוס למשל, שהיא מזן בר, חשובה מאוד למערכת האקולוגית, שכן כדי להאביק היא מנפנפת בכנפיה ומזמזמת בעוצמה יוצאת דופן, וכך מסוגלת לפזר אבקנים ביעילות רבה ולסייע לצמיחתם של חמוציות, תפוחים, עגבניות, תפוחי אדמה ועוד. עם זאת, הבומבוס מוגדרת בסכנת הכחדה קריטית, לאחר שאוכלסייתו צנחה בכ־87% בשני עשורים.

לפי החברה להגנת הטבע, שטחים טבעיים רבים, ובהם שטחים מוגנים כמו שמורות טבע וגנים לאומיים, חשופים ללחץ כבד של רעיית דבורי דבש. מרעה אינטנסיבי שלהן למטרת האבקת גידולים חקלאיים או ייצור דבש מאיים בישראל על המגוון הביולוגי ועל המאביקים הטבעיים. מפני שלא ניתן לגדר שטח טבע - שבו אמורות דבורי הבר להיות מוגנות - ולמנוע כניסה של דבורים אליו (כפי שנעשה בניהול של שטחי מרעה לבקר למשל), הן נאלצות להתמודד עם דבורי דבש מסחריות, שמקורן בכוורות המוצבות מחוץ לשמורה, במספרים עצומים.

צרו איתנו קשר *5988