עיזים, הדלפות וחתירה להסכמות: מאחורי הקלעים של תזכיר חוק ההסדרים

תזכיר חוק ההסדרים צפוי להתפרסם בימים הקרובים להערות הציבור, אם לא יחול שינוי של הרגע האחרון. חילוץ פקק של בקבוק שמפניה הוא הדימוי ההולם ביותר לתיאור הדרך שבה הוכן, הוצג ויובא תקציב המדינה החדש לאישור הממשלה, המתוכנן ליום ראשון הבא או בחמישי שאחריו.

בימים האחרונים כבר הודלפו חלקים ניכרים מחוק ההסדרים, מהמסים ועד הגזירות הכלכליות. אפילו המצגת של האוצר לראשי הסיעות, שבה פורטו בין היתר גודל התקציב והגירעון המתוכננים - הודלפה שעה קלה אחרי הצגתה.

אבל חגיגת ההדלפות לא מקלקלת את האווירה באוצר. קודם כל אפשר להניח (על סמך ניסיון העבר) שהאוצר שמר לעצמו תפקיד בכורה בין המדליפים. מעבר לכך, באוצר באמת מרוצים מכל הרעש וההמולה. לא צריך להיות פסיכיאטר כדי לזהות שהאוצר במצב נפשי של מאניה, אחרי שנתיים של דיפרסיה עמוקה. מה לא השתנה מאז הקמת הממשלה החדשה? הכול השתנה. אולי חוץ מהקורונה שעדיין אתנו.

זה מתחיל בשר האוצר אביגדור ליברמן. אחרי לפיד, שהתנהג יותר כפרשן ומבקר מאשר שר; אחרי כחלון, שבא עם אג’נדה חברתית מפורטת והכתיב אותה לדרג המקצועי; ואחרי כ"ץ שלא ספר את הדרג המקצועי - מקבלים אנשי אגף התקציבים בפעם הראשונה אור ירוק מהשר הממונה לצאת לדרך. ליברמן לא מתעניין בכל חוק ובכל הצעה לפרטי פרטיה. בניגוד לכ"ץ, אין לו סבלנות לשבת בדיונים ליליים שנמשכים שעות. ליברמן נתן הנחייה כללית של "צאו לדרך" ובאוצר הבינו מיד שיש להם ביד הזדמנות שאולי לא תחזור, לנסות ולהגשים את כל התכניות והמאוויים שהצטברו אצלם במגירות, בשרתים, בענן ובחלומות.

להוציא את העיזים

לצד המס על המשקאות הממותקים ועל כלי פלסטיק חד-פעמיים, כמו גם הרפורמה עוקפת מכון התקנים ופתיחת המשק לייבוא חופשי של פירות וירקות - על הכוונת של האוצר נמצאים כנראה עוד כמה צעדים. ויש גם צעדים שהאוצר מצליח בינתיים להחביא בין מאות הדפים של טיוטת חוק ההסדרים: העלאת התשלום לקופת החולים עבור ביקור אצל רופא, למשל. מדובר במהלך עתיר חומר נפץ שעורר בעבר תרעומת ציבורית קשה. הצעה כזו בדיוק מסתתרת בין דפי פרק הבריאות בחוק ההסדרים. עז? באוצר מעדיפים לכנות זאת 'שיטת מצליח’. יעבור - מה טוב. לא יעבור - לפחות ניסינו.

"בהסכמת אגף תקציבים"

הגזירות המעצבנות האלה שהאוצר לא באמת מאמין שיצליח להעביר, הן החלק הקל יותר לזיהוי. ברובד העמוק מסתתר בתוך חוק ההסדרים ניסיון של אגף התקציבים לבצע מהלך אסטרטגי רוחבי שנועד להבטיח שליטה בגופים החדשים שיוקמו, כמו רשות הרגולציה - שיבצרו את מעמדו כרגולטור העל האמיתי של המשק.

כשקוראים את האותיות הקטנות בטיוטות, מגלים שורה ארוכה של מהלכים שמותנים ב"הסכמת אגף התקציבים", בניגוד חד לדרישה ל"תיאום" או "התייעצות" עם משרדים וגופים אחרים בממשלה. בנוסף, הממונה על התקציבים או נציג מטעמו אמור להתמנות כחבר או כיו"ר בשורת ועדות: הרשות החדשה לרגולציה; אחד משני החברים בוועדת ההיגוי שתקבע את פני מערך ההכשרות המקצועיות בממשלה; לרכז את הוועדה הבינמשרדית להסרת חסמי דיור; לעמוד בראש הוועדה לייעול עבודת רמ"י; לעמוד בראשות צוות המעקב לנושא הסבת אדמות חקלאיות לשדות סולאריים; להקים צוות מעקב אחר יישום התכניות להתחדשות עירונית.

החגיגה באוצר

התנאי היחיד שדרש ליברמן מאנשי אגף התקציבים היה 'הסכמות’. כלומר, שכל הרפורמות ויתר המהלכים שיציגו בחוק ההסדרים יהיו על דעת השרים הרלוונטיים, אלה שמשרדיהם יושפעו ישירות. גם במובן הזה נוצרה לאוצר הזדמנות של פעם בהרבה שנים: רוב השרים בממשלה הנוכחית חדשים ורעבים. הם רוצים רפורמות ואין להם משקעי עבר וחשבונות פתוחים עם האוצר. השאלה עד כמה שעת הרצון הזו תימשך. הניסיון להכניס אגרת גודש, למשל, לא צלח בגלל אי הסכמה מצד שרת התחבורה מרב מיכאלי. גם החלום הגדול של הקמת רשות תחבורה מטרופולינית לא הגיע לקו הגמר של תזכיר החוק.

אפשר לנחש ששר הביטחון בני גנץ למשל לא נתן את הסכמתו להצעה למנות חשב במשרדו שיפקח על הפנסיות של אנשי הקבע - אבל העז הזו בכל זאת נכנסה. אפשר לשער שבכחול לבן גם לא יאהבו את הרפורמה בחקלאות. מתישהו המציאות תטפח על פניהם של ליברמן ואנשיו ותזכיר להם את העובדה שהם תלויים בכל קול ובכל אצבע. אבל עד שזה יקרה ימשיכו באוצר לחגוג.