חושבים שחם בחוץ? המדענים מזהירים שזו רק ההתחלה, ויש להם בשורה אפילו יותר רעה

יולי האחרון היה החם ביותר מאז החל תיעוד מדידות הטמפרטורה • גל החום הקשה ושלל אסונות הטבע שפקדו את העולם בתקופה הזו הם רק קדימון למה שצופן העתיד. את הנזק שנעשה אי אפשר לתקן, אך הבשורות הטובות הן שאפשר לבלום את החמרת המצב • הנה מה שכדאי לעשות כבר עכשיו

חוף בשקיעה / צילום: Shutterstock
חוף בשקיעה / צילום: Shutterstock

כמעט בכל שנה אדוה ובני משפחתה נוסעים בקיץ לזמן איכות במדבר - חופשה דרומית עצלה ונעימה שכוללת טיולי בוקר מוקדמים עוד לפני שהשמש יוקדת וטיולי ערב קרירים אחרי שהיא שוקעת. בין לבין הם נהנים מרחצה בבריכה ומשהות בחללים ממוזגים. אבל את החופשה של קיץ 2021 הם יתקשו לשכוח: "לא היה קריר בשום שלב של היום, אפילו לא בבוקר מוקדם. קמנו בחמש וחצי בבוקר לטייל וכבר היה מהביל. באחד הערבים נסענו למצפה רמון ונדהמנו לגלות שחם גם שם. חם ממש. וזה מקום שלילדים תמיד קצת קר בו. אבל הפעם לא היה צורך בבגדים הארוכים והם נשארו בבגאז'.

רגע לפני שחיינו הופכים לסרט אפוקליפטי, עדיין יש מה לעשות

"יום אחרי יום בחופשה הזאת התמודדנו עם טמפרטורה שאי אפשר לשרוד בה מחוץ לחדר ממוזג, גם בערב. החום המשוגע הכניס אותנו לחרדה מפני העתיד. אם עד היום משבר האקלים היה מושג גדול, ערטילאי, שחלף ליד האוזן שלנו, פתאום נפל לנו האסימון: אולי ככה ייראו החיים שלנו מעכשיו? האם העולם כפי שהכרנו אותו נגמר?".

נתחיל בצפירת הרגעה (היחידה לכתבה זו): גל החום הממושך שפקד את אזורנו בראשית חודש אוגוסט הוא אכן דבר חריג. במשך כשבעה ימים נמדדו ברוב חלקי הארץ 35 מעלות צלזיוס, ובחלק מהאזורים אף יותר מ-40 מעלות. גל החום הזה, ששולב גם ביובש, הוא נדיר במשכו לעונת הקיץ באזורים רבים, ולפי השירות המטאורולוגי, במישור החוף ובשפלה הוא חסר תקדים לעונה. עד כמה חסר תקדים? תנאי מזג האוויר ששררו במישור החוף נראו בעבר בתדירות של פעם בחמש-עשר שנים ולפרק זמן קצר של יום-יומיים. בעשור האחרון הם מתקיימים בתדירות גבוהה יותר אך משכם היה קצר; השנה היובש בשפלה ובמישור החוף נמשך שבוע.

יולי האחרון, אגב, שגרר אחריו שובל ארוך של שריפות ואירועי אקלים קיצוניים, היה חודש יולי החם ביותר מאז החל תיעוד מדידות הטמפרטורה.

אך החדשות הרעות הן שאירועי קיצון מהסוג הזה תדירים יותר מבעבר, ויהפכו להיות תדירים עוד יותר בעתיד. אמנם אי אפשר להסיק מסקנות באשר למערכות האקלימיות לפי אירוע בודד כזה, אולם מדענים מצביעים בבירור על מגמות - מקומיות ועולמיות - ומצליחים לקשור יותר ויותר אירועי קיצון למשבר האקלים, שחלקם כלל לא היו מתרחשים ללא טביעת האצבע האנושית במערכות כדור הארץ. השבוע פורסם דוח פורום המדענים הבין־ממשלתי לשינויי האקלים של האו"ם (IPCC) שבמסגרתו הבהירו מאות מדענים מרחבי העולם: כל אחד מארבעת העשורים האחרונים היה חם יותר ויותר מכל עשור שקדם לו מאז 1850, העולם מתחמם בקצב מואץ. "זה חד משמעי", כתבו החוקרים, "משבר האקלים נגרם בעקבות הפעילות האנושית, והוא משפיע באופן מובהק על כל פינה של כדור הארץ, הים והאוויר כבר היום".

השריפה דיקסי ליד ווסטווד, קליפורניה, השבוע. השנייה בגודלה בהיסטוריה של המדינה / צילום: Reuters, Fred Greaves
 השריפה דיקסי ליד ווסטווד, קליפורניה, השבוע. השנייה בגודלה בהיסטוריה של המדינה / צילום: Reuters, Fred Greaves

בשפה מדעית יבשה למדי אך ברורה כשמש הבהירו המדענים שהאנושות סובלת כבר היום מהשלכות משבר האקלים, ושחלק מתוצאותיו בלתי נמנעות. כבר גרמנו לעלייה של כמעלה (צלזיוס) מאז העידן הטרום־תעשייתי, וכעת אנחנו דוהרים לעלייה של יותר ממעלה וחצי - סף שממנו העולם ישתנה ללא הכר, שכן לאחר חצייתו עלולים תהליכים אקלימיים להאיץ, להפעיל זה את זה ולגרום לתוצאות קשות במיוחד. מהפשרה של קרחונים ועד לפגיעה חמורה במגוון הביולוגי ולהתחממות מואצת נוספת - כמעט שום מקום בכדור הארץ לא יוכל להתחמק מתוצאות המשבר. שכיחות אירועי קיצון, דוגמת גלי חום, שיטפונות וסופות, צפויה לעלות במהירות, כך שהתמונות האפוקליפטיות הנשקפות ממוקדי השריפות ביוון או קנדה הקרירה יהפכו להיות שגרתיות יותר.

8 צעדים כדי לבלום את ההתחממות

1. תכנון עירוני:
תכנון עירוני בהתאם לתנאי האקלים המשתנים בין היתר על ידי שיפור מערך התחבורה הציבורית, שבילי האופניים ומתן פחות דגש ומקום לבעלי מכוניות פרטיות.
מדוע זה חשוב: הערים חמות יותר מאשר התיישבויות כפריות והן מרכזות את מרב האוכלוסייה ולכן האתגר בטיפול בהן הוא הראשון במעלה.

2. צמחייה והצללה בעיר:
הקמת גינות ירוקות במרחבים ציבוריים בערים ונטיעת עצים מרובים כדי שימתנו את ההתחממות, יספגו מי הגשמים, יחלישו את עוצמת הרוחות ויגבירו את ההצללה.
מדוע זה חשוב: לעצים יש יכולת להפחית עומסי חום בכ-30% בממוצע.

3. אנרגיה סולארית:
ניצול מרחבים ציבוריים לטובת הצבת מתקני אנרגיה סולארית ומעבר משריפת דלקים מאובנים לאנרגיה מתחדשת.
מדוע זה חשוב: שריפת דלקים מאובנים אחראית לעיקר פליטות גזי החממה המתדלקים את ההתחממות הגלובלית.

4. יוזמות קהילתיות:
קהילות יכולות ביחד לשנות מציאות ולהחדיר מודעות לנושא האקלים, כמו גם להפעיל לחץ על מקבלי ההחלטות.

5. סינרגיה:
יצירת סינרגיה ושיתוף פעולה בין משרדי הדוק כדי להיערך למשבר ולמצוא פתרונות מיטביים.
מדוע זה חשוב: השפעת המשבר רחבה. למשל: כל עליית מעלה מגדילה את הסיכוי לשבץ מוחי ב-10%, כך שהטיפול חייב להיות רב תחומי.

6. התאמת אורח החיים האישי:
צמצום הצריכה, כמויות הפסולת וצריכת החשמל. למשל אפשר במדינה כמו ישראל לוותר על השימוש במייבש כביסה, להעדיף דוד שמש או פאנלים סולאריים.
מדוע זה חשוב: עיקר האחריות הוא על הממשלות, אך הירתמות של האזרחים לשינוי היא הכרחית.

7. שינוי הרגלי התחבורה:
להעדיף הליכה ברגל,רכיבה על אופניים או נסיעה בתחבורה ציבורית, ככל הניתן.
מדוע זה חשוב: אגזוזי המכוניות לא רק משפיעים על האקלים, אלא גם פולטים מזהמים היישר למערכת הנשימה שלנו.

8. שינוי תזונתי:
לנסות לוותר על צריכת מזון מן החי ובעיקר על בשר בקר.
מדוע זה חשוב: די בוויתור על בשר בקר ומעבר לצריכת עוף כדי להפחית פי 10 את הנזק של פליטות הגז.

"המציאות נתנה לנו 'פליקים'"

האם לא רק אדוה ובני משפחתה הפנימו דווקא כעת את השינויים? האם העולם במגמת התעוררות? אם לשפוט לפי איך שהתנהלה השנה מסיבת העיתונאים בעקבות פרסום הדוח, ייתכן שכן: "בסשנים הקודמים השאלות שנשאלו היו בסגנון 'אולי אתם מגזימים ועושים רעש משום דבר, האם אתם בטוחים שלא מדובר במחזורים טבעיים?' מספר ניר סתיו, מנהל השירות המטאורולוגי, "עכשיו כבר שואלים אותם למה הם מתונים כל כך, ולמה הם לא דרמטיים יותר בהצהרות שלהם. המציאות בשנים האחרונות נתנה לכולם 'פליקים'. אנחנו זוכרים כרגע את גל החום כי הוא היה לפני שבוע.

אבל אם ניזכר ב־2020, ניוודע שזו שנה שהתחילה בינואר עם שיטפונות בנהריה, באשקלון ובתל אביב - לרבות אנשים שמצאו את מותם, ובסיס חיל האוויר בחצור שהוצף. במאי בשנה שעברה חווינו גל חום אפילו רציני יותר מזה שראינו בשבוע שעבר: יום אחרי יום אחרי יום נמדדו יותר מ-41 מעלות, בירושלים הטמפרטורה לא ירדה מ-30 מעלות, וגל החום של ספטמבר היה חריג עוד יותר ושוב שבר שיאים. בשנים האחרונות קיבלנו מקבץ מרשים מאוד של תופעות מזג אוויר חריפות בכל העולם, והחודש האחרון רשם שיא עם גל החום בצפון אמריקה והשיטפונות בגרמניה. לא משנה עם מי תדבר, הוא ישלוף לך אירוע שהיה מבחינתו מטלטל. המציאות טופחת על פנינו. קשה למצוא מקום בעולם שלא חווה טלטלה משמעותית בעשור האחרון. יכול להיות שהיינו צריכים לחטוף כדי לצאת מהביצה היומיומית שלנו ולהתחיל להתמודד עם תהליכי עומק בסקאלה הגלובלית".

חילוץ בשיטפון באזור חיפה, נובמבר 2020 / צילום: חילוץ והצלה
 חילוץ בשיטפון באזור חיפה, נובמבר 2020 / צילום: חילוץ והצלה

מצד שני, לצד התעוררות גלובלית, נדמה שהישראלים עדיין לא לגמרי מפנימים את הבעיה. בסקר שערך בחודש יולי המכון הישראלי לדמוקרטיה נשאלו 750 ישראלים מהם הנושאים המטרידים אותם ביותר. רק 5% נקבו במשבר האקלים, לעומת 31% שמודאגים ממצב הכלכלה והמשק, 30% ממגפת הקורונה, 21% מתפקוד הממשלה החדשה ו-9% מהמצב הביטחוני. במילים אחרות, אף שמשבר האקלים גובה מחיר ביוקר המחיה כשמתמעטים היבולים או קורים אירועי קיצון, ומתבטא בתחלואה עודפת ותמותה כשזיהום האוויר משפיע גם על בריאותנו - הוא עדיין אינו הנושא הדחוף ביותר לטיפול עבור הישראלים.

"אנחנו מצויים תחת כל כך הרבה איומים ולא בטוחים מאיפה תיפתח עלינו הרעה: טילים מדרום, טילים מצפון, פיגועים, איראן. אנחנו כל הזמן בפחדים, והם מרגישים מיידיים ודחופים יותר. ועכשיו גם נוספה לכך ההתמודדות עם הקורונה והחששות הכלכליים", מסביר סתיו. "לך, בתוך זה, תחשוב מה יקרה בעוד 50 שנה. אצל חלקנו קיים החשש שאולי לא נהיה פה עוד 50 שנה. לכן במדינה כמו ישראל ההשקעות הגדולות הולכות לצבא וביטחון שנה אחרי שנה, וזה בא על חשבון דברים אחרים. מגפת הקורונה הראתה לנו מה קורה כשלא משקיעים בתשתית של בריאות, ואירועי ינואר 2020 הראו לנו מה קורה כשלא משקיעים בהיערכות לאירועי מזג אוויר קיצוניים. רגע אחד סימבולי המחיש את סדר העדיפויות שלנו היטב: שמונה מטוסים שנקנו בתקציבי הענק של מערכת הביטחון שקעו במים בבסיס חצור בגלל אותו נחל שאף אחד לא טיפל בניקוז שלו ולא טרח להזרים כמה מאות מיליונים כדי לטפל בבעיה מבעוד מועד. בזירה הזאת אנחנו לא חושבים מספיק קדימה ולא נערכים כראוי".

בשירות המטאורולוגי עמלים בכל שנה על דוחות שיהיו כלי למדיניות, ויאפשרו למנהיגים להיערך טוב יותר למגמות עתידיות שיעצבו במידה רבה את המציאות הישראלית. באוגוסט אשתקד העריכו שם כי הטמפרטורה הממוצעת בישראל תעלה בארבע מעלות עד סוף המאה, לעומת הטמפרטורה הממוצעת של 30 השנים האחרונות. ישראל מתחממת בקצב מהיר יותר מהממוצע העולמי, ולכן יש לה סיבה טובה לדאגה.

"ככל שנתקדם פנימה לתוך המאה הזאת הסיכוי ליהנות מקיץ 'נחמד' ילך וירד", אומר סתיו. "אנחנו עוד נראה קיצים פחות חמים. אבל הנכדים שלנו? אם האנושות לא תשנה תוואי - אז כנראה שלא. הדברים החריגים היום יהפכו יותר ויותר נורמליים. חווינו בעבר גלי חום של שבועיים, בעתיד הם יימשכו גם שלושה שבועות ויותר, עד שבסופו של דבר אנשים ישאלו את עצמם: מי בכלל רוצה לצאת החוצה מהמזגן בקיץ? אנחנו צריכים לחשוב איך אנחנו נערכים לזה. על כל מעלה של התחממות, עוצמת הגשם תתגבר ב-7%. זה אומר שמערכות הניקוז העירוניות, שכבר עכשיו לא מצליחות להתמודד עם עוצמות הגשמים, יהיו מאותגרות עוד יותר".

יותר מ־5 מיליון מתים בשנה

מחקר שפורסם לאחרונה בכתב העת המדעי Lancet שופך אור על הקצוות של האקלים ונזקיהם. לפיו, חום וקור קיצוניים הורגים יותר מ-5 מיליון בני אדם בכל שנה, כך ב-750 אזורים ב-43 מדינות. כלומר, 9.4% ממקרי המוות העולמיים בשנה הם תולדה של חשיפה לטמפרטורה קיצונית. אירוע אחד צרוב היטב בזיכרון: שנת 2003, שבה גל חום גבה את חייהם של יותר מ-70 אלף איש באירופה.

מחקר נוסף שפורסם השנה בכתב העת המדעי Nature הציג את חלקה של ההתחממות הגלובלית: 37% ממקרי המוות העולמיים שמתרחשים בשל גלי חום מיוחסים לשינויי האקלים - הגורמים לגלי החום להיות ארוכים, חמים יותר ואף מסוכנים יותר. "אנחנו יכולים לצפות שמה שראינו בעבר, 37% הללו, יגדלו באופן אקספוננציאלי בעתיד", סיכמה החוקרת אנה ויצ'דו קברה מאוניברסיטת ברן שבשוויץ. ההתפלגות בעולם, כמובן, מתאפיינת בשונות גדולה: בחלק ממדינות דרום אמריקה, בכווית, באיראן ובחלקים מדרום מזרח אסיה המחיר האנושי גבוה בהרבה ומגיע עד 77% אחוזים באקוודור ו-61% בפיליפינים למשל.

הפער אינו מיוחס רק לטמפרטורות הגבוהות, אלא גם לתכנון עירוני לקוי ולהיעדר מזגן בבתים - שמסייע אמנם מאוד לשרוד את החום, אך מחמיר את ההתחממות הגלובלית. השנה במדינות שסבלו מתנאי חום קיצוניים נפתחו מרכזי קירור לרווחת התושבים, שנדרשו לפעול במסגרת תנאי הקורונה המאתגרים בין כה.

מה באשר למערכות הבריאות? הן מנסות להסתגל למציאות הדוהרת לספי הקיצון ולהתאים את עצמן למצב. כך למשל, כשבישראל צפו בדאגה ב-2003 בגל החום הרצחני באירופה, החליטו לשנס מותניים ולהיערך מראש. משרד הבריאות כינס ועדת מומחים כדי לגבש תוכנית היערכות, שהחליטה לאמץ מדד עומס חום המשלב קריטריונים של טמפרטורה ולחות. המדד מייצג את עומס החום ביחידות "אי-נוחות", שמתרגמות לכלים אמפיריים את הקשר שבין סיכון בריאותי לחום הכבד. על בסיס המחקרים הפיזיולוגיים נקבע סף של 28 יחידות אי-נוחות הוא המתאים להתראה מוקדמת לציבור על גל חום. בחלוף השנים כמות האזהרות תפחה, ובשירות המטאורולוגי החליטו לעדכן את המדדים, שכן החריג הפך להיות סטנדרט, ולהעלות את סף ההתראה.

"בשנים האחרונות עומס חום כבד באוגוסט במישור החוף, בתחנה כמו בית דגן (של השירות המטאורולוגי - ש"א), הפך להיות סטנדרטי לחלוטין, יום אחרי יום", מספר סתיו. כך למעשה שונה הסף ועלה ל-29 יחידות אי-נוחות, זאת כדי למנן את הודעות האזהרה לציבור. "גלי החום נעים לכיוון הסקאלה הקיצונית משנה לשנה. אנחנו כבר רואים את הטיפוס ל-30 יחידות אי-נוחות, שהן עומס חום קיצוני. עומסים שבעבר היו נפוצים בעיקר בבקעה ובערבה הופכים להיות הסטנדרט של מישור החוף. אי אפשר להוציא בכל יום אזהרה על גל חום. ככל שיתחמם, הסף יעלה כדי להתריע על החריגות מהנורמה. התחלואה והתמותה בעקבות חום בטווח הנורמלי החדש יהיו חלק מהסטטיסטיקה החודשית העדכנית של הקיץ".

זו לא הפעם הראשונה שההגדרות משתנות ביחס להתחממות הגוברת. גם בדיווחי התחזית הממוצע העונתי שאליו מתייחסים כשאומרים "יחסית לעונה" השתנה לפני יותר מעשור.

הגוף יסתגל רק במידה מסוימת

הממוצעים נדחקים כלפי מעלה, העולם הופך להיות חם יותר ויותר, ובעתיד גם לא נתרגש מחום של 50 מעלות. שינויי האקלים נותנים את אותותיהם, וההגדרות שונו - כש שהתראות על חום קיצוני לא ישטפו את התחזית יום אחר יום. אך האם גוף האדם מסתגל לשינויי האקלים באותה מהירות שבה משתנה הסף בהגדרות השירות המטאורולוגי? כלל לא בטוח.

"לגוף שלנו יש יכולות אקלום לחום", מסבירה ד"ר מיה נגב, ראשת מגמת מנהל מערכות בריאות באוניברסיטת חיפה, "אבל לא בקצב שיכול להדביק את ההתחממות הגלובלית, וגם לאקלום של הגוף יש סף, שממנו המערכות קורסות. בשירות המטאורולוגי מבססים את השינויים על ההנחה שאי אפשר להזהיר את הציבור בכל יום בקיץ. זה הגיוני, אבל מבחינת בריאות הציבור גם הממוצע החדש מסוכן. צריך להיערך לשגרה חמה ולנקוט פעולות להגנה על אוכלוסיות רגישות כל הקיץ, לא רק בקיצון החדש".

שטפונות - ים המלח / צילום: מץ 76
 שטפונות - ים המלח / צילום: מץ 76

עומס חום, המשלב טמפרטורה גבוהה ולחות, גורם לסכנה גוברת לבריאות הציבור, בעיקר לאוכלוסיות המבוגרות. לפי חוזר של משרד הבריאות משנת 2008, כשהטמפרטורה עולה, גוף האדם מקרר עצמו באמצעות נידוף זיעה. אך כשחם והלחות גבוהה - נפגעת יעילות מנגנון ההזעה והגוף מתקשה להתקרר. כך יכולה להתפתח מכת חום, המאופיינת בעלייה מהירה של טמפרטורת הגוף מעל 40 מעלות, בפגיעה במערכת העצבים המרכזית ובמערכות חיוניות אחרות בגוף ובשיעורי תמותה גבוהים.

לא בכדי הגדיר ארגון הבריאות העולמי את שינויי האקלים כ"אתגר הגדול ביותר לבריאות במאה הנוכחית". מלבד השפעת טמפרטורות קיצון על הבריאות, שריפת הדלקים המאובנים המזהמת גם היא מהווה גורם לתחלואה ותמותה. לשני אלה מתווספים כמובן אירועי הקיצון.

ברור לכל כי מדובר בתרחישים שדורשים היערכות. אלא שבישראל, למרות שהונחה על שולחן משרדי הבריאות והגנת הסביבה בשנת 2018 תוכנית לאומית לבריאות וסביבה, היא לא תוקצבה, ואף לא מונה לנושא אחראי במשרד הבריאות (עוד על ההיערכות הלקויה של ישראל למצב בהמשך הכתבה).

יש גם תרחיש אופטימי

התחממות כדור הארץ, כאמור, היא עובדה מוגמרת. גם אם יפסיקו בני האדם לפלוט כעת גזי חממה, הצטברותם לאורך שנים של פחמן דו-חמצני ומתאן באטמוספירה כבר נותנת את אותותיה, והתוצאות יישארו עמנו למשך שנים ארוכות. אבל לא הכל אבוד. בדוח שיצא השבוע נתנו מדעני ה-IPCC גם צוהר לתקווה: אילו תפעל האנושות במהרה כדי להפחית את הפליטות עד איפוס שלהן בשנת 2050, התחממות כדור הארץ תתמתן, ותיבלם על כ-1.5 מעלות צלזיוס. זה תרחיש אופטימי לעומת סבירות של 2 מעלות ומעלה.

אחד מהצעדים המשמעותיים ביותר, אומרים המומחים, יחייב ממשלות ורשויות מקומיות לחשוב אחרת ולתכנן את המרחב הציבורי כך שיתאים לצרכים המשתנים ולאירועי הקיצון שעוד נכונו לנו. עד שנת 2050 - 68% מאוכלוסיית העולם תגור בתוך ערים, לעומת 55% כיום. שם מתמקד עיקר האתגר. בין היתר משום שערים חמות יותר מהאזורים הכפריים. הסיבה לכך נעוצה בתחבורה, תעשייה ומיזוג האוויר ובמיעוט העצים, הדשא והצמחים, המסייעים לקירור. כל אלה מצטרפים לקילומטרים של מדרכות בטון, כבישים ומבנים הסופגים חום שמייצרים תופעה המכונה אי-החום העירוני. מחקר של אוניברסיטת תל אביב מדד למשל 70 מעלות במשטח גומי בגן שעשועים בתל אביב בחודש יוני בשעה 10 בבוקר. הצללה הייתה יכולה להפחית משמעותית את טמפרטורת המשטח.

לכן לא מעט ערים בעולם לוקחות את הנושא במלוא הרצינות, ו'הופכות את הפירמידה'. הן מתכננות אחרת את המרחב כך שיתאים פחות לצורכי בעלי המכוניות הפרטיות ומשפרות את מערך התחבורה הציבורית.

בנוסף ערים חושבות כיום על האופן בו הן יכולות לנצל את המרחבים הציבוריים שלהן: כך למשל, גג צחיח של בניין יכול לשמש לא רק להצבת פאנלים סולאריים, אלא גם למעין גינה שתמתן את ההתחממות ותספוג את מי הגשמים. בפריז, ראשת העיר, אן הידלגו, הופכת את העיר לעיר בה כל מה שתושב זקוק לו נמצא במרחק 15 דקות מביתו. שבילי אופניים רבים נסללו, והמרחב מפונה לטובת הולכי רגל ועצים רבים שנשתלים כדי להפחית את הטמפרטורה ולאפשר הליכה בטוחה ונעימה ברחוב.

בישראל, מקודמת יוזמה מעניינת הנקראת "עיר יער". היוזמה מתבססת על הרצון להכניס עצים לתוך הערים. עץ הוא "מכשיר" יעיל במיוחד למלחמה בהתחממות הגלובלית ובתוצאותיה; הוא סופח זיהום ופחמן, מחליש את עוצמת הרוחות, מפחית את עומס החום באזורו בכ-30% בממוצע. יש לו גם השפעה מרגיעה, והוא תורם למגוון הביולוגי בעיר ומאפשר שגשוג שלו, וזו רק רשימה חלקית. בעמותת "ונטעת", החליטו לקדם חזון למרחב חדש: בוסתנים על הגגות, יערות או שדרות עם עצי מאכל, וגינות טיפוליות ברחבי העיר. בינתיים, מדובר בפרוייקטים נקודתיים אך אף עיר לא אימצה את החזון במלואו כחלק מהתכנון העירוני הכולל כפי שקורה בעולם.

אבל זו אינה רק החלטה עירונית מקומית. כדי לייצר מרחב מחיה מותאם אקלימית יש לסנכרן בין גורמים רבים: "משרדי הממשלה בישראל באופן מסורתי נלחמים זה בזה, רבים על תקציבים וסמכויות", אומרת נגב. "בעידן של שינויי אקלים הממשלה חייבת לעשות את המעבר לשיתוף פעולה, אינטגרציה וסינרגיה. העידן שבו כל משרד היה אחראי לתחום שלו והיה יכול לפעול בו כרצונו - נגמר. הקשר בין תחבורה, אנרגיה, בריאות וסביבה הוא כל כך הדוק שחייב להיות כאן שיתוף פעולה בין-משרדי. אחרת לא נוכל להיערך למשבר האקלים, וזה יעלה לנו בבריאות".

לדעת נגב, ישנם אמצעים שיכולים לסייע לנו להתאים את המרחב העירוני לשינויי האקלים. אחת מהן היא הצללה. "ישראל היא מדינה חמה ושטופת שמש, עם מעט מאוד צל, אשר יכול לגרום להפחתה של עד 20 מעלות בטמפרטורת המדרכה והאוויר ברחוב, ואנחנו מרגישים את זה על בשרינו", אומרת נגב. "חלק מהתפקיד של בריאות הציבור בהיערכות לשינוי אקלים הוא לקדם ערים קרירות יותר. זה מה שעושים היום בעולם".

"אמנם קירור העיר הוא לא בסמכות משרד הבריאות", אומרת נגב, "אבל התוצאה של עיר חמה היא כן בחזקתו של משרד הבריאות, ודאי כשהיא מובילה לתחלואה ותמותה. במחקר שערכנו (בשיתוף שירז ורד, ד"ר גלית ויינשטיין ופרופ' שלומית פז - ש"א) גילינו שכל עלייה של מעלה בטמפרטורה מגדילה את הסיכוי לשבץ מוחי ב-10%. משרד הבריאות צריך להשקיע במניעה, ולקחת חלק בתכנון המרחב הבריא שלנו וקידום התנהגות בריאה ומותאמת לאקלים המשתנה".

נגב מדגישה כי הפתרונות הנדרשים יכולים להיטיב עם הסביבה והבריאות ככל שהם מהודקים ומתוכננים כראוי. "למשל, נראה שנכון יותר לעודד כיום תחבורה ציבורית, אופניים והליכה מאשר מעבר לכלי רכב חשמלי. מצב יושבני ברכב - על דלק ועל חשמל - יוצר את אותו אפקט בריאותי. הערים שלנו צריכות לנצל את ההזדמנות לשינוי הוליסטי שייצר רווח בריאותי. כך נוכל גם להפחית את ההשמנה. היערכות כזו גם תכין אותנו לשינויי אקלים וגם תתרום לבריאות הציבור".

מה קורה במדינות אחרות? אותו גל חום אירופי ב-2003 היה כנראה קריאת השכמה ליבשת: צרפת, אנגליה ומדינות רבות אחרות הגו תוכנית פעולה לגלי חום, שמשתפרת ומתעדכנת לעיתים תכופות. התוכנית באנגליה, למשל, מגדירה חמש רמות סיכון של חום לבריאות, ומפעילה כל השנה צעדים אסטרטגיים שמפחיתים עומס חום במרחב הציבורי, בדיור, ובמקומות עבודה תוך דגש על אנרגיה מתחדשת.

"כמעט 20 שנה אחרי גל החום הקיצוני באירופה, ועם העלייה המתמדת בטמפרטורות, ובישראל אין תוכנית פעולה לגלי חום ואין היערכות. יש כאן התרעות על גל חום קיצוני, ומשרד הבריאות רק מזהיר משהות בחוץ".

ובינתיים בישראל: הוגשה תוכנית שמעולם לא פורסמה או תוקצבה

בשנת 2018 הניח צוות מדענים, ובראשו ד"ר סיניה נתניהו, המדענית הראשית לשעבר במשרד להגנת הסביבה, ופרופ' איתמר גרוטו, מי שכיהן כמשנה למנכ"ל במשרד הבריאות, על שולחנות שרי משרדיהם את התוכנית הלאומית לבריאות הסביבה, שמטרתה להמליץ על פעולות הסרה או צמצום של מפגעים ותנאים סביבתיים המזיקים או עלולים להזיק לבריאות הציבור, ובמיוחד לאוכלוסיות בסיכון גבוה, כמו ילדים, נשים הרות, קשישים וחולים כרוניים. התוכנית חולשת על 17 תחומי תוכן סביבתיים ומפרטת עשרות פעולות מנהליות וכלכליות שניתן לממש בטווח המיידי או הארוך יותר. לפי הערכות במשרדי הבריאות והסביבה, הפגיעה הסביבתית השנתית בישראל נאמדת בכ-90 מיליארד שקל.

איתמר גרוטו פרופ' / צילום: דוברות הכנסת עדינה ולמן
 איתמר גרוטו פרופ' / צילום: דוברות הכנסת עדינה ולמן

השקעה של קצת יותר ממיליארד שקל בשנה בתוכנית תביא לחיסכון של כ-12 מיליארד שקל בשנה. ואולם, מאז הונחה על שולחן השרים, שם נותרה - ללא תקצוב, ללא ביצוע ומבלי שפורסמה לציבור.

נוסף על כך, במסגרת תוכנית ההיערכות של ישראל לשינויי האקלים, שעברה כהחלטת ממשלה בשנת 2018, הוטלה על משרד הבריאות המשימה לפתח מתווה פעולה אופרטיבי לנושא. לצורך יישום ההחלטה נקבע כי על כל משרד ממשלתי לפתח תוכנית היערכות ולהשתתף במאמץ הלאומי, הוקמה מנהלת שמאגדת את כלל משרדי הממשלה לפעילות בנושא ואפילו מבקר המדינה הודיעו שמשרדו עמל על גיבוש דוח רחב בנוגע להתמודדות הממשלתית. ואולם, התוכנית מעולם לא תוקצבה, ונותרה כמטלת צד למשרדים. בשנת 2020 פרסם משרד הבריאות דוח המלצות לפעולה לקראת גיבוש תוכנית עבודה בתחום, אך מאז ועד היום אין כזו.

"במשרד הבריאות אין מישהו שאמון על היערכות לשינויי אקלים", אומרת נגב, "ומאז הקורונה הקשב במשרד עוד יותר מוגבל. עכשיו, כששינויי האקלים כבר כאן, מן הראוי שימנו אדם לתפקיד. כיום המענה הוא בעיקר באירוע קיצון, אבל הדגש צריך להיות על הפחתת החשיפה לחום והטמפרטורה בערים".

מהמשרד להגנת הסביבה נמסר בתגובה: "בימים אלה מתקיימים דיונים על חלוקת משאבי האקלים שהתקבלו במסגרת התקציב. בנוגע לתוכנית לבריאות וסביבה - הנושא יוצג לשרה בתקופה הקרובה ולאחר מכן יתקבלו החלטות לגבי התוכנית".

צרו איתנו קשר *5988