המבחן של שאשא-ביטון: החינוך לגיל הרך

הורים לפעוטות עד גיל שלוש בלחץ גדול: בימים האחרונים מפעילי מעונות היום הכריזו כי מאחר שאין "מתווה לגיל הרך", הם יפתחו בשביתה מיד אחרי החגים. מה שפחות מדברים עליו הוא הפרטים: כי "האין מתווה" מתייחס לא רק להנחיות עקב התפרצות הגל הרביעי של המגפה, אלא בכלל לחינוך בגיל הרך שעבר טלטלה מטורפת בשנתיים האחרונות.

כיוון שמעונות היום אינם מוסדות ציבוריים, הקורונה פגעה בהם כמו בעוד עסקים רבים, שנאלצו לסגור ולפתוח שוב ושוב. רק שבמקרה הזה מדובר מראש בעסקים עם רווח מאוד קטן, ולכן המגפה הביאה את רובם - כן, רובם - למינוס. מפעילים רבים נקלעו לחובות, וחלקם כבר הודיעו שהם סוגרים את שעריהם, כולל חלק ממעונות הארגונים המסובסדים ("מעונות הסמל").

הממשלה החדשה הודיעה שהחל מחודש דצמבר הקרוב תעבור האחריות על החינוך לגיל הרך למשרד החינוך. זהו מהלך מבורך וחשוב, ובצדק זכתה השרה שאשא-ביטון לברכות על הצעד החשוב שהתעקשה עליו עוד בזמן המשא ומתן על ההסכמים הקואליציוניים.

אך המהלך הזה לא מלווה בתקציבים שיאפשרו תמיכה אמיתית במעונות. בשלב זה, כאשר המעבר טרם הושלם, גם אין להם "בעל בית" שעובד איתם. שוב המעונות נותרים מאחור, ועל חשבון מי? הפעוטות וההורים כמובן.

לא מצליחים למצוא נשות מקצוע

אחת הבעיות הקשות בתחום הוא המחסור העצום במחנכות-מטפלות. מפעילי מעונות רבים מדווחים שהם פשוט לא מוצאים נשות מקצוע שיאיישו את הצוותים. השכר הנמוך ותנאי העבודה הקשים מושכים רק מעטות. מי שכבר יש לה הכשרה, מעדיפה לעבוד כסייעת בגנים לגילי שלוש עד שש ולהרוויח שכר גבוה יותר.

התוצאה היא שברוב מעונות היום - המסובסדים והפרטיים - נאלצים להסתפק בעובדות שלא הוכשרו לתפקידן וחלקן רואות בו רק משרה זמנית. מהנתונים שיש בידינו, כ-80% מנשות הצוותים במעונות ובגנים לפעוטות חסרות כל הכשרה לתפקידן המאתגר.

זהו מצב אבסורדי: דווקא בגילאים הרכים, שבהם ההשפעה על התפתחותם של פעוטות היא הקריטית ביותר, הם מקבלים חינוך וטיפול ממי שאין להן תעודת הסמכה וכישורים מתאימים לעסוק במקצוע. בהשוואה, האם הייתם שולחים את ילדכם לבית ספר שהמורים בו לא למדו אפילו שעה אחת פדגוגיה חינוכית?

המשימה החשובה ביותר שמוטלת על הממשלה היא לדאוג לכך שיהיו בחינוך לגיל הרך נשות מקצוע שיעברו את ההכשרה המקצועית הנדרשת לתפקידן, לצד הדרכות שוטפות. עתיד הפעוטות תלוי בכך, וגם עתיד המשק, כי ההורים הרי חייבים שתהיה מסגרת לילדיהם הרכים כדי שיוכלו לעבוד.

200 מיליון שקלים בלבד הוקצו למעבר מעונות היום למשרד החינוך. רק לפני כשנתיים הודיע משרד החינוך שיידרשו שמונה מיליארד שקלים לצורך המעבר. כך שברור שהסכום שהוקצה לא יכול לעשות את המהפך המתבקש.

ראוי שהממשלה תשקול מחדש את ההקצאה ותאפשר תקציבים שיבטיחו את מימוש המשימה הלאומית הזו. מודל תקצוב מדורג הוא נכון והגיוני כאן, כדי להבטיח גם איכות חינוך-טיפול. נכון יהיה לקבוע כי מי שתשלים הכשרה מקצועית, תקבל שכר גבוה יותר. כך יקבלו הנשים שעובדות או יעבדו במעונות ובגנים תמריץ להשלים הכשרה, שתאפשר להן גם לחנך ולטפל בילדים באופן מקצועי וגם לקבל שכר הולם.

בהכשרות ובהעלאת השכר יש להשקיע עוד לפני החלת הפיקוח על המסגרות. חשוב לומר זאת, כי כיום, לאחר חקיקת התקנות לחוק הפיקוח, נראה שהמשאבים המועטים הקיימים הולכים לשם. אך במה זה יועיל? במצב שבו, כאמור, רוב רובן של המחנכות לא עברו יום אחד של הכשרה לתפקידן, מה יעשה המפקח?

למרבה הצער, הכשרת המחנכות-מטפלות והדאגה לשכרן הוזנחו במשך שנים רבות מדי. לאחר ההישג ההיסטורי של העברת האחריות למסגרות לגיל הרך למשרד החינוך, הצעד החשוב והנדרש ביותר הוא להשקיע בהכשרת מי שאחראיות על התפתחותם של היקרים לנו ביותר ומבלות בחברתם רוב שעות היום.

הכותבת היא מנכ"לית עמותת 121 - מנוע לשינוי חברתי, המובילה את "בידיים טובות - המטה להשקעה בגיל הרך"