אפילו הסגרים לא עזרו: דוח חדש חושף עלייה של 14% בפליטת חומרים מסרטנים ב-2020

מרשם הפליטות לסביבה השנתי משרטט תמונת מצב מדאיגה: כמות פליטות המפעלים בעת תקלות לאוויר, לים, לנחל ולקרקע זינקה מאז 2012 בשיעור עצום של 330% • שריפת פסולת אחראית על 62% מהפליטות המסרטנות • ישראל היא מפולטות גזי החממה הגדולות בעולם לנפש

תחנת הכוח בחדרה / צילום: תמר מצפי
תחנת הכוח בחדרה / צילום: תמר מצפי

כמה מזהמים המפעלים בישראל את האוויר, הים והקרקע, כמה עולה הזיהום לציבור וכמה חומרים מסרטנים נפלטים לאוויר בשל פעילות התעשייה? דוח חדש של המשרד להגנת הסביבה משרטט תמונה מדאיגה המצביעה על עלייה בפליטות חומרים מסרטנים לאוויר בשנת 2020, למרות סגרי הקורונה שהפחיתו נסועה בכבישים ואת פעילות התעשייה. 

פליטת חומרים חשודים ומוכרים כמסרטנים עלתה בשנת 2020 ב-14%, כך לפי נתוני מרשם הפליטות לסביבה, אותם מפרסם היום (ב') המשרד להגנת הסביבה. העלייה מיוחסת בעיקר למקורות פליטה חדשים של בנזן, שהתגלו ברותם אמפרט נגב וביהודה פלדות, ובשל עלייה בייצור במפעלי אספלט. עוד עולה מן הדוח כי כמות פליטות המפעלים לאוויר, לים, לנחל ולקרקע בעת תקלות עלתה מאז שנת 2012 ב-330%.

מרשם הפליטות לסביבה (מפל"ס) כולל את נתוני הפליטות של 570 המפעלים הגדולים בישראל, כפי שאלו דיווחו למשרד להגנת הסביבה. בתוך כך, מבצעים במשרד להגנת הסביבה הערכה של העלות החיצונית של פליטות המפעלים לאוויר, או במילים אחרות: כמה עולה הזיהום הנפלט לציבור, המשלם בנזק סביבתי, תחלואה עודפת ופליטות לאטמוספירה המחמירות את משבר האקלים.

בשנת 2020, העלות החיצונית של פליטות המזהמים לאוויר עמדה על 12.9 מיליארד שקל. מדובר בהפחתה של 5.7% לעומת שנת 2019 - הפחתה הנובעת מצמצום השימוש בפחם בתחנות הכוח אורות רבין ורוטנברג, סגירת מפעל פיניציה בנוף הגליל והפסקת ייצור המלט בבית שמש.

עשרת הפולטים הגדולים ביותר של חומרים מזהמים, הגורמים ל-68% מהעלויות החיצוניות, הם תחנת הכוח אורות רבין בחדרה ותחנת הכוח רוטנברג באשקלון (שתיהן בחסות חברת החשמל), מפעל נשר ברמלה, תחנת הכוח אשכול באשדוד, תחנת הכוח חגית בחוף הכרמל, רותם אמפרט נגב במישור רותם, בזן בחיפה, תחנת הכוח חיפה, תחנת הכוח דוראד באשקלון ותחנת כוח אורות יוסף בנאות חובב.

"יש עוד מקורות לפליטות מזהמים שלא מוכרים למשרד"

למרות שהפליטה של חומרים החשודים או מוכרים כמסרטנים במפל"ס פחתה ב-45% מאז 2012 במצטבר, בשנת 2020 היא דווקא כאמור עלתה ב-14%. בין היתר, במשרד להגנת הסביבה איתרו מקור פליטת בנזן ברותם אמפרט נגב, ובמפעל יהודה פלדות באשדוד בוצה לראשונה דיגום בנזן וטולאן. לשריפת פסולת, ישנו חלק מרכזי בפליטות חומרים חשודים או מוכרים כמסרטנים. שריפות פסולת תרמו 62% מהפליטות הללו בשנת 2020. לאחריהן, תחבורה כבישית, כלי שיט בנמלים ותחנות תדלוק עם 26%, התעשייה עם 34%, וייצור החשמל עם אחוז בלבד.

פרופ' עדי וולפסון, מומחה לקיימות מהמכללה האקדמית להנדסה סמי שמעון, מצביע על כך שחלק ניכר מהעלייה השנה, הינו גילוי חדש, ואומר כי "התגלו פליטות גבהות במפעלים גדולים ומפוקחים, שמדווחים שנים למפל"ס, וזה מדאיג. ברותם אמפרט התגלה מקור פליטה שלא היה ידוע, ובמפעל יהודה פלדות, התגלו הפליטות משום שנעשה לראשונה דיגום של בנזן וטולאן. המקור שלהן הוא בשאריות פלסטיק בגרוטאות המשמשות כחומר גלם במפעל ומותכות בטמפרטורות גבוהות מאוד. נשאלת השאלה, מדוע לא נעשו הניטורים הללועד כה, והאם אין מקורות לא מוכרים ולא מנוטרים שכאלה גם במפעלים נוספים?".

נזכיר, כי המשרד מסתמך באופן מלא על דיווחי הפליטות של החברות עצמן. כך, לאחר בדיקות שונות, מתגלים פערים. למשל, השנה, דיווחו ברותם אמפרט נגב על פליטות לא מוקדיות של פלואור בגובה 27 אלף (HF), אך השנה, מתברר כי מדובר בכ-46 אלף. בבזן, בוצע תיקון לדיווח שכבר פורסם לציבור ב-2019, ומתברר כי פליטת הפחמן הדו חמצני גבוהה ב-3% ממה שדווח. במפעל גדיב, טרם תוקנו פליטות בנזן שגויות משנת 2018.

השפעות חמורות על בריאות הציבור 

הפליטות לנפש של תחמוצות חנקן בישראל עדיין כפולות מהפליטות לנפש באיחוד האירופי, כאשר תחבורה תורמת 48% מהן, ייצור חשמל 34%, ותעשייה 17%. תחמוצות חנקן מובילות לתגובות דלקתיות במערכת הנשימה, עלייה ברגישות למחלות נגיפיות, עלייה בהתקפיה אסטמה ואף עלייה בתחלואה לבבית. המקור המרכזי לפליטות תחמוצות חנקן לאוויר הוא תחנת הכוח הפחמית בחדרה, שבה עדיין חלק מיחידות הייצור פועלות ללא מתקנים מתקדמים להפחתת תחמוצות חנקן ותחמוצות גופרית.

פליטת תרכובות אורגניות נדיפות למעט מתאן, עלתה בשנה החולפת ב-4%, בעיקר בשל הגדלת ייצור ברותם אמפרט נגב (34%) וחיפה נגב טכנולוגיות (21%). אחת הסיבות לפליטות הללו, היא היעדרה של מערכת להפחתת פליטות מסוג RTO, שהותקנה רק בשנת 2021. מפעל רותם אמפרט נגב לא התקין את המערכת המדוברת בזמן, ואף הוטל עליו החודש עיצום כספי בסף כ-730 אלף שקל בשל כך.

42% מהחשיפה לתרכובות אורגניות נדיפות למעט מתאן, מתרחשת דווקא בבית (חומרי ניקוי, דבקים, קוסמטיקה, חומרי רחצה, צבעים ודבקים ועור). יתר הפליטות נפלטות בעת שריפת דלקים או אחסון שלהם, בתעשייה הפטרוכימית ועוד. לפליטות הללו ישנן השלכות בריאותיות דוגמת פגיעה בתפקוד הריאות, תגובה אלרגית, פגיעה בכבד ובמערכת העצבים ועוד.

ומה באשר לחיפה? בהסכמים הקואליציוניים, הבטיחה ממשלת השינוי לפעול לפינוי התעשייה הפטרוכימית ממפרץ חיפה. העיר חיפה, בה ישנה תעשייה פטרוכימית, נמל פעיל, תחבורה יבשתית ערה ותחנת כוח, סובלת מזיהום אוויר רב מוקדי. בשנת 2020, למרות השפעת משבר הקורונה שהוביל לירידה בביקוש לתזקיקי דלקים ולכן גם להפחתה בהיקף פעילות בז"ן בשיעור של 15%, חלה עלייה של 2% בפליטת חומרים מסרטנים - בשל פליטות בנזן, פורמאלדהיד ואתיל בנזן במפעל גדיב במתחם בז"ן. בשל הירידה הזמנית בביקוש לתזקיקי דלקים חלה הפחתה בפליטות פחמן דו-חמצני, תחמוצות גופרית, תרכובות אורגניות נדיפות ללא מתאן, בנזן בחיפה. בנוסף, סגירת מפעל שמן תעשיות שמנים הביאה להפחתה בפליטת תחמוצות גופרית ותרכובות אורגניות נדיפות ללא מתאן.

מפרץ חיפה. אזור בעל זיהום אוויר גבוה / צילום: Shutterstock, makarenko7
 מפרץ חיפה. אזור בעל זיהום אוויר גבוה / צילום: Shutterstock, makarenko7

עו"ד ג'מילה הרדל ואכים, מנהלת עמותת אזרחים למען הסביבה, אומרת על הנתונים הללו כי "הדוח הוא תעודת עניות למדינה והוא מוכיח שגם בעיצומן של מגפה בריאותית ואירועי קיצון אקלימיים שגובים חיי אדם, העסקים ממשיכים כרגיל ולא נעשים מהלכים משמעותיים ורציניים להפחתת פליטות של חומרים מזהמים ומסכני בריאות. ברוב המזהמים לא הייתה ירידה בשנתיים האחרונות למעט ירידות נקודתיות וארעיות בעקבות אירועים מסוימים ולא כתוצאה ממדיניות עקבית וסדורה שמטרתה להפחית פליטות. הפסולת אחראית ל-60% מפליטות החומרים המסרטנים כאשר 80% ממנה ממשיכים להיות מוטמנים או נשרפים באופן לא חוקי וכמעט ללא שינוי משנת 2003, האוניות עדיין אחראיות על 22% מפליטות תחמוצות הגופרית ו-80% מהמתכות המסרטנות, כאשר ניתן היה להחיל את התקינה הבינלאומית הנדרשת מזמן. הנתונים למעשה מראים תמונה עגומה ללא אופק חיובי לשינוי".

שיאנית בפליטת גזי חממה לנפש

במפל"ס אין חובת דיווח על פליטות גזי חממה, אך פרק בנושא נכלל בכל זאת בדוח. ישראל היא שיאנית בפליטת גזי חממה לנפש. בשנת 2019 הפליטה לנפש עמדה על 8.9 טון - גבוהה ב-82% מהממוצע העולמי, וב-36% מהפליטה לנפש באיחוד האירופי. את ישראל מקדימות רק יפן, רוסיה, ארה"ב, קנדה ואוסטרליה. בעוד שהאוכלוסייה בישראל מהווה 0.11% מאוכלוסיית העולם, הרי שפליטות גזי החממה בישראל הן 0.18% מהפליטות בעולם. ביחס לאיחוד האירופי, ישראל מדדה מאחור בהפחתת פליטות גזי החממה.

בעוד שבאיחוד האירופי חלה הפחתה של 4% בממוצע בפליטות גזי החממה, בישראל חלה בשנת 2019 הפחתה של 2%, ובשנת 2020 הפחתה של 3% אך זאת בעיקר מפני שבזמן משבר הקורונה, לא חל גידול בביקוש לחשמל, כאשר בישראל העלייה הממוצעת בביקוש לחשמל היא 2.2% בשנה. הממוצע העולמי בהפחתת הפליטות, עם זאת, עומד על 0.3%, ומצביע על חידלון בהתמודדות עם פליטות המצטברות באטמוספירה, ומובילות למשבר אקלימי ואקולוגי חריף.

גזי החממה בישראל כוללים בעיקר פחמן דו חמצני (88%), ו-12% מתאן. אך בעוד שפחמן דו חמצני זוכה להתייחסות קבועה, פליטות המתאן בישראל אף הן גבוהות מאוד. מהמפל"ס עולה כי פליטת מתאן לנפש בישראל עומדת על כ-1.3 טונות לנפש, בעוד שהממוצע העולמי הוא 1.07 טון לנפש והממוצע של האיחוד האירופי הוא 0.89 טון CO2e לנפש (על פי נתוני הבנק העולמי). בדוח האחרון של הפאנל הבין-ממשלתי בנושא אקלים של האו"ם (IPCC), ניתן דגש לנושא המתאן כגורם התורם שליש מעליית הטמפרטורה הגלובלית שנמדדה.

מי הגורם לפליטות המתאן? המתאן נפלט בישראל ממטמנות, במשק החי, כתוצאה מדליפות לאורך כל שרשרת ההפקה, ההולכה, החלוקה והשימוש בגז (תעשייה המתפתחת מאוד בישראל), בטיפול בשפכים ובשריפת דלקים. לפי נתוני המשרד, עיקר פליטות המתאם מתרחשות במטמנות (5.7 טונות), לאחר מכן מדורג גידול בע"ח לצרכי מאכל (0.9 טונות), טיפול בשפכים (0.7 טונות), שריפת דלקים (0.2 טונות).

בסוף הטבלה, מדורגת שרשרת הייצור של הגז, עם 0.006-1.1 טונות, אך לגבי הנתונים הללו - ישנה מחלוקת. המשרד להגנת הסביבה מסתמך באופן מלא על נתוני החברות, כאשר שותפויות הפקת הגז דיווחו למפל"ס כי לא הייתה פליטת גז מבארות ההפקה ומצנרת ההולכה הימית בשנת 2020. יתר על כן, באשר למקטע ההולכה והחלוקה, מסתמכים במשרד להגנת הסביבה על נתוני נתג"ז, למרות שהדוח טרם נבדק על ידי המשרד. בדוח נתג"ז ישנו פער בין כמות האספקה לבין כמות הצריכה בפועל של הגז, הנגרם בשל איבודים ופערי מדידה בתהליך ההולכה. זהו פער של 15% מכלל פליטות המתאן השנתניות של ישראל, וכ-1.3% מכלל פליטות גזי החממה בישראל. עמדת רשות הגז שהועברה למשרד להגנת הסביבה לפני ימים ספורים היא שהאיבודים מהווים 0.5% בלבד מכמות זו, אך הנושא טרם הוכרע. בסופו של דבר, מהדברים עולה כי פליטות המתאן מסקטור הגז הטבעי בישראל אינן ידועות באופן מלא, ותמבססות על נתונים חלקיים ודיווחים של החברות - שלא נבדקו במלואן על ידי המשרד להגנת הסביבה.

סקירה בין-לאומית של מחקרים על פליטות מתאן ממערכות גז בעולם שבוצעה על ידי מוסד שמואל נאמן עבור המשרד להגנת הסביבה מראה, כי אומדני הפליטות של מתאן הם בטווח של 0.5%-3% מכמות ההפקה, אך לאורך השנה האחרונה התרבו בדיקות ברחבי העולם באסדות, בהן עלה כי פליטות המתאן הן גבוהות בהרבה ממה שנהוג היה לחשוב עד היום. בישראל, הנושא מצוי רק בשלבים התחלתיים, ובמשרד להגנת הסביבה מתכננים לבדוק אותו השנה לעומק.