"רק הזמן יוכיח אם אנחנו צודקים": הפרופסורים שבדקו מה קורה בשטח וחזרו עם תחזית פסימית

במרץ 2008, פרופ' דייוויד בלאנשפלאוור הסביר בעדות בפרלמנט הבריטי שהוא חושש מ"משהו נורא" שיקרה לכלכלה. בלאנשפלאוור, שהיה אז חבר בוועדה המוניטרית של הבנק אוף אינגלנד, היה משוכנע שההתרסקות בשוק הדיור בדרך, ושבניגוד לחששות של אחרים, האינפלציה לא בדרך. לכן הוא גם הצביע פעם אחר פעם בניגוד לעמדת עמיתיו בבנק. בדיעבד, הוא צדק כמובן, וההתרסקות הגיעה.

בלנשפלאוור, פרופ' בקולג' דרטמות בניו המפשייר, מותח כבר שנים ביקורת על מקבלי ההחלטות. לשיטתו, הם נשענים על מדדים מאקרו כלכליים שלא בהכרח משקפים את המציאות הכלכלית, כפי שחשים אותה אזרחים מן השורה. במקום זאת, כך הסביר לפני שנתיים בראיון ל'גלובס', הוא מאמין ב'הסתובבות בשטח'. מה זה אומר? לדבר עם עסקים, לבקר במפעלים, לראות מה אומרים נתוני השכר, סקרי דעת קהל והדו"חות השונים על הסנטימנט של העובדים והמעסיקים.

ועכשיו, נתונים כאלה מובילים את בלאנשפלאוור לקביעה מפתיעה: ארצות-הברית נכנסה למיתון. הוא קובע את זה בהסתמך על סקרים שבודקים את ציפיות הצרכנים לגבי מגמות כלכליות עתידיות, ומראים צניחה בציפיות הצרכנים בחודשים האחרונים. ומכאן הקביעה שלו שארה"ב בעיצומה של כניסה למיתון כלכלי.

הקביעה הפסימית הזאת לגבי מצב הכלכלית האמריקאית היא השורה התחתונה של מחקר שפירסם בלאנשפלאוור בשבוע שעבר יחד עם פרופ' אלכס ברייסון מיוניברסיטי קולג' לונדון, ושטרם עבר ביקורת עמיתים.

במחקר הזה, ובמחקר קודם שפירסמו באוגוסט, השניים קובעים שסקרים הבודקים את הסנטימנט הכלכלי הם דרך אפקטיבית לחיזוי משברים כלכליים. כך, בבדיקה של 29 מדינות באירופה, בין השנים 1986 ל-2021, הם מוצאים שחשש מאבטלה מנבא שינויים בשיעור האבטלה 12 חודשים מראש. ב-16 מתוך 17 מדינות מערב אירופה, למשל, מדד החשש מאבטלה עלה בין 2007 ל-2008, לפני המשבר הפיננסי.

בארצות-הברית אין סקר דומה, השניים מסבירים במחקר משבוע שעבר, ולכן במקום זאת הם משתמשים בסקרים הבודקים את ציפיות הצרכנים (של אוניברסיטת מישיגן וה-Conference Board). צניחה במדדים האלה, הם מוצאים, קדמה לכל המיתונים מאז 1980. אם נשענים על הדפוס ההיסטורי הזה, הרי שהמדדים האלה, שבשניהם נרשמה ירידה של יותר מ-10 נקודות בששת החודשים האחרונים, מראים שארה"ב נכנסת למיתון.

ובכל זאת, יש עוד מדדים כלכליים, שמתנהגים אחרת כרגע. גם אם דו"ח התעסוקה שהתפרסם בארה"ב בשבוע שעבר היה מאכזב (נרשמה בו תוספת של 194,000 אלף משרות בלבד), הרי ששיעור האבטלה עדיין בירידה. להבדיל מהדפוס ההיסטורי שבלאנשפלאוור וברייסון מזהים, לא נרשמה באף אחד מהחודשים האחרונים עלייה של 0.3 באבטלה בארה"ב.

אלא שהפעם, הם מסבירים במחקר שלהם, הנסיבות מיוחדות. תוכניות הסיוע המסיביות של הממשל האמריקאי, כולל החל"ת, מנעו משיעור האבטלה לעלות. אם מתמקדים במקום זאת בסקרי ציפיות הצרכנים, הם ממשיכים, הצפי הוא למיתון - כשהסיבה העיקרית בעיניהם היא התפשטות וריאנט הדלתא בארה"ב בתקופה הזאת.

הקביעה של בלאנשפלאוור מגיעה על רקע שלל סימנים להאטה בצמיחה הכלכלית העולמית, שבצידה גם עלייה באינפלציה (מה שהוביל חלק מהכלכלנים לדבר על חששות מסטגפלציה, שילוב של קיפאון כלכלי ואינפלציה). ה-OECD, למשל, עדכן בשבוע שעבר כלפי מטה את התחזית הצמיחה לארה"ב השנה, מ6.9% ל-6%.

ועדיין, האטה בהתאוששות וכניסה למיתון הם דברים שונים מאוד, ויש מי שמותח ביקורת ישירה על בלנאשפלאוור. למשל פרופ' ג'ייסון פורמן מהרווארד, מי שהיה יו"ר מועצת היועצים הכלכלים בבית הלבן בממשל אובמה, שהזהיר מהסתמכות על משתנה אחד, כמו סקרני הצרכנים, בזמן שכל המשתנים הכלכליים האחרים, כוללת הוצאות משקי הבית שנמצאות בעלייה, מספרים סיפור אחר.

בלאנשפלאוור וברייסון מודעים לכך שהקביעה שלהם "נועזת", כהגדרתם, ולא מתיישבת עם הקונצנזוס. "רק הזמן יגלה אם אנחנו צודקים", הם כותבים. ועדיין, הם מזכירים, נפילות דומות בנתונים האלה ב-2007 היו אינדיקטור מוקדם למיתון בשנת 2007, שאותו מקבלי ההחלטות והכלכלנים פספסו בזמנו. כך שאת הנתונים האלה, הם מסכמים, "צריך לקחת ברצינות".