מדיניות כלי הנשק בישראל - זלזול בחיינו כנשים

את אילנה ואמיר שלחוב, הוריה של שקד שלחוב בת ה-16 ז"ל, אני מייצגת מזה שנים ארוכות. שקד נרצחה עת נקלעה לזירת אירוע ירי פלילי בין גורמים עבריינים באשקלון. חברותיה מלוות את הוריה מאז אירע הרצח ועד היום, כבר הקימו משפחות והפכו לאימהות בעצמן. במהלך שנים אלה, פגשתי בעוצמות ההרס שהותירו אחריהם המרצחים ואשר פגעו באנשים כל כך רבים, שמעולם לא היה להם כל קשר לעולם העברייני. הם פשוט היו שם בזמן הלא נכון. את המציאות של נשים החיות תחת האיום של נשק ניתן לשנות אם מחוקקים יבחרו במדיניות לצמצום את הנגישות לנשקים.

מאז רצח שקד שלחוב ז"ל שזעזע את המדינה, היינו עדים למקרים נוספים, מזעזעים לא פחות שבוצעו באמצעות כלי נשק שזלגו למרחב הציבורי והביתי. לאחרונה, התבשרנו על ירי ביפו בצהרי היום, במקום הומה אדם ועל ירי נוסף, בבית החולים סורוקה בבאר שבע. בנס, לא נפגעו אזרחים במקום.

צריך לנפץ מיתוסים, התופעה לא שייכת באופן אקסקלוסיבי לחברה הערבית או לארגוני פשיעה ואין בה שום דבר חיובי. לקו-האש של חיסולי חשבונות בין עבריינים נקלעים אזרחים תמימים. תשאלו את אלכס לאוטין שמשפחתו איבדה בן רגע את מרגריטה לאוטין ז"ל, עת בצהרי יום, בחוף הים, בזמן בילוי משפחתי עם ילדיהם נורתה לעברם אש תופת. כבר בשנת 2008 אלכס אמר שהרצח של מרגריטה לא יהיה האחרון וצדק.

כ-200 כלי נשק ברישיון נגנבים מדי שנה

הנתונים של המשרד לביטחון פנים לא מעודדים. נשק חוקי, הופך לבלתי חוקי. לפחות כ-200 כלי נשק ברישיון נגנבים מדי שנה והופכים לנשק "בלתי חוקי". גם מחלקת המחקר של הכנסת קבעה, כי ריבוי של נשק במרחב הציבורי מוביל לעלייה בהרג. עפ"י מחקר זה, הפער המגדרי ברור, נשים הן הנפגעות מס' 1 בתא המשפחתי. לפי מחקר אמריקאי הנוכחות של נשק בבית מעלה את הסיכון לרצח נשים פי חמש. המשמעות ברורה. חיים שקופחו, שיתכן שניתן היה להציל. עולם ומלואו.

אפשר היה לטעות ולחשוב שמי שרוצה לרצוח את אשתו או להתאבד היה עושה זאת בכל מקרה ללא קשר לאקדח שהוא מחזיק ברישיון, אבל הנגישות לנשק, הופכת את הגרוע מכל לזמין. כך נקטלו חייו של אופיר חסדאי ז"ל, שנורה מספר פעמים בשל ויכוח על חניה בקניון עזריאלי ברמלה לנגד עיני אשתו ההמומה. יש להניח, שהתוצאה הייתה אחרת אלמלא הנשק היה זמין. בזמן שכולנו רוצים להגן על משפחותינו וליצור מרחב ציבורי בטוח, בשנים האחרונות השרים לביטחון פנים בחרו אחרת. במקום להדק את הפיקוח על מי שרשאי להחזיק בנשק, יצרו מציאות המסכנת את כולנו. גם כיום אפשר בקלות בלתי נסבלת לקבל רישיון לנשק חם ולהכניס אותו למרחב הציבורי והביתי והרי אנחנו הרי יודעים מה קורה עם אקדח שמופיע במערכה הראשונה.

גלישת כלי נשק למרחב הציבורי מעמידה את כולנו בסכנה. התנאים הקיימים כיום לקבלת נשק חם הוכיחו הלכה למעשה, את התממשות הסיכון להתרחשות מקרה נוסף של רצח במשפחה ומחוצה לה. לעומת זאת, מחקרים מלמדים, שצמצום אחראי של מספר הנשקים במרחב הציבורי מציל חיים, מפחית את שיעור ההתאבדויות מנשק חי ומקטין את שיעור אירועי אלימות קטלניים באופן משמעותי.

בקרוב, כנסת ישראל תתכנס לדיון בתנאים לפיהם אזרחים יכולים להשיג נשק. זהו מבחן האמת של בית הנבחרים, להתגייס מימין ומשמאל להפסיק את מרוץ החימוש ולהבטיח, שמקרים שכאלה לא יחזרו על עצמם. אחרי שנים ארוכות של הפקרות - עליה שילמנו ביקר לנו מכל - חיי אדם, הגיע הזמן לדרוש ממדינת ישראל מציאות בטוחה יותר. לקבוע מדיניות ראויה לעידן שבו אנו חיים, שבו ברור שביטחוננו נשמר. זו אינה פריבילגיה, אלא זכות יסוד בסיסית ומה שבטוח, חשוב לדבר על זה, לא רק ביום הבינלאומי למיגור אלימות נגד נשים אלא בכל יום.

הכותבת היא עורכת דין העוסקת בתחום נפגעי עבירה ודיני משפחה. מרצה בפקולטה למשפטים, הקריה האקדמית אונו