שקיפות | דעה

למה לשדר רק את פסקי הדין? שדרו דיונים שלמים

ההחלטה להתחיל לשדר לציבור רק פסקי דין אינה מספיקה להגברת השקיפות והאמון בבתי המשפט • בימים אלה, בהם אמון הציבור במערכת המשפט הולך ונשחק, יש צורך לאפשר צפייה בכל חלקי המשפט

נשיאת בית המשפט העליון, השופטת אסתר חיות / צילום: רפי קוץ
נשיאת בית המשפט העליון, השופטת אסתר חיות / צילום: רפי קוץ

לאחרונה פרסמה הרשות השופטת כי היא מתחילה פיילוט שבמסגרתו ישודרו לציבור הקראות פסקי דין והחלטות, במטרה להגביר את השקיפות. נשיאת בית המשפט העליון, השופטת אסתר חיות, הסבירה כי מדובר בחלק ממהלך של התחדשות והתייעלות שנועדו לתת לציבור שירות יעיל, נגיש ושקוף.

שקיפות היא תמיד דבר טוב. כל תהליך שנעשה בשקיפות הוא כזה שהציבור יכול להבינו, לקבלו וגם למתוח עליו ביקורת בעת הצורך. מערכת המשפט אינה שונה, ולכן יש לברך על כל ניסיון להגביר נגישות ושקיפות לציבור, כפי שאמר הלורד גורדון היוארט - "צדק לא רק צריך להיעשות, הוא גם צריך להיראות".

יחד עם זאת, יש לתמוה מדוע דווקא את שלב הקראת פסק הדין או ההחלטה השיפוטית יש לשדר. מדוע לא לשדר את המשפט כולו (בהנחה שהוא לא בדלתיים סגורות או עוסק בנושא שיש עליו חיסיון)?

בעת הקראת פסק הדין, השופט הוא השחקן היחיד בזירה. הוא מקריא מן הכתוב החלטה מנומקת, שהיה לו ולעוזר המשפטי שלו שהות להכין, להגיה ולהביא לה אסמכתאות. לצדדים ולעורכי דינם אין אפשרות לטעון או לנסות לשכנע. במילים אחרות - זהו מעמד המוקדש כולו לאופן בו השופט מבין את הדברים, ורק לו יש זכות דיבור. ממש כמו מסיבת עיתונאים שאין לעיתונאים זכות לשאול בה שאלות.

לעומת זאת, שידור הדיון המשפטי כולו, החל משלב ההקראה קדם המשפט, מאפשר לצופה להבין את כל הפרשיה המשפטית. בניגוד למה שרבים חושבים, תיק משפטי אינו מורכב מרצף דיונים שבסופם ישנה החלטה שיפוטית. רוב התיקים מורכבים משרשרת של החלטות שיפוטיות שמשפיעות על אופן התנהלות התיק - אילו ראיות ייחשבו כקבילות, האם מוצדק לדחות דיון מסיבה זו או אחרת, האם לאשר היעדרות של בעל דין ועוד. לכל החלטה כזו ישנה השפעה על ההכרעה הסופית בתיק כמובן.

שידור כל הדיונים יאפשר לעקוב לא רק אחרי כל החלטות הביניים של השופט בתיק, אלא גם לראות איך הוא מתייחס לצדדים, מה מידת הבקיאות שלו בחוק ובפסיקה ובאיזו מידה הוא שולט בעובדות התיק. מכיוון שגם שופטים הם בני אדם, לפעמים נהיה עדים גם שגיאות שהשופט ביצע. ההחלטה לשדר רק את פסקי הדין מעוררת תהייה, לפיה ייתכן שדווקא את האלמנטים האלה הרשות השופטת אינה ששה לחשוף בפני הקהל.

ההחלטה לשדר רק את פסקי הדין אולי באה מהמקום הנכון, אבל בפועל נראית יותר כמו מהלך יח"צני שנועד לתת לשופטים במה נוחה וידידותית, ולא מהלך שנועד להגביר שקיפות ולאפשר ביקורת אמיתית. רוצים לחזק את עיקרון פומביות הדיון? מצוין! תתחילו לשדר דיונים שלמים.

הכותב הוא שותף במשרד "ארבוס קדם צור"