תקדימי: תביעה ייצוגית נגד כיל, בלי להסתכן בתביעת נגד של מיליונים

העליון הפך את הכרעת המחוזי: הורה לדון בבקשה לצו זמני של 4 מבקשי אישור תביעה כייצוגית שהוגשה נגד החברות רותם אמפרט וכימיקלים לישראל, מבלי לחייב את המבקשים להפקיד התחייבות עצמית, שעלולה הייתה לאפשר בעתיד להגיש נגדם תביעה של מיליונים • לפי המבקשים, עלויות השיקום, ההשבה והפיצוי אינם ניתנים להערכה מדויקת, אך הסכום אינו קטן מ-3 מיליארד שקל

בקשה לאישור תביעה כייצוגית שעוסקת בזיהום סביבתי נרחב שנגרם למעיינות עין צין ועין עקרבים בנגב / צילום: רועי גלילי
בקשה לאישור תביעה כייצוגית שעוסקת בזיהום סביבתי נרחב שנגרם למעיינות עין צין ועין עקרבים בנגב / צילום: רועי גלילי

תקדים משפטי-סביבתי: בית המשפט העליון הפך את החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע, והורה בפסק דינו לדון בבקשה לצו זמני של ארבעה מבקשי אישור תביעה כייצוגית, שהוגשה נגד החברות רותם אמפרט וכימיקלים לישראל הנמצאות בבעלות עידן עופר, ונגד חמישה מנהלים שנתבעו, מבלי לחייב את המבקשים להפקיד, כתנאי לדיון בבקשה לצו הזמני, התחייבות עצמית, שעלולה הייתה לאפשר בעתיד להגיש נגדם תביעה של מיליונים.

הבקשה לצו זמני הוגשה במסגרת בקשה לאישור תביעה כייצוגית שעוסקת בזיהום סביבתי נרחב שנגרם למעיינות עין צין ועין עקרבים בנגב בשל פעילות מפעל הפוספטים בצין. הבקשה לצו הזמני עוסקת בשני נושאים: סכנת ההתמוטטות של מאגרי המפעל וסכנת מגע של הציבור בחומרים מסוכנים ורעילים שדלפו ממפעל צין וזורמים בשמורת נחל צין. לאור הפסיקה, חוזרת הבקשה לצו זמני לדיון בבית המשפט המחוזי בבאר שבע על מנת שידון בטענות הצו הזמני. הדיון בבקשה נקבע ל-18 בינואר - יום שלישי בשבוע הבא.

בית המשפט בבאר שבע, דרש מהמבקשים להפקיד התחייבות בלתי מוגבלת בסכום לטובת הנתבעים לכיסוי כל נזק שיגרם אילו יפסידו בתביעה (סכומים היכולים להצטבר למיליונים רבים) כנהוג בהליכים אזרחיים רגילים, וזאת כתנאי לדיון בבקשתם לסעד זמני. בכך, למעשה, גרם להם בית המשפט למשוך את בקשתם לצו הזמני באין ברירה, כאשר לטענתם לא הם ולא אף אדם אחר יכול לעמוד בדרישה שכזו. אלא שהמבקשים החליטו לפנות לערכאה גבוהה יותר, ולבקש מבית המשפט העליון להפוך את ההחלטה.

חשש לפגיעה של ממש בסביבה ובציבור

שופטת בית המשפט העליון, ענת ברון, קבעה בפסיקה תקדימית כי במקרה המדובר ובמקרים מסוג זה, בהם יש חשש לפגיעה של ממש בסביבה ובציבור, ניתן לדון גם בבקשה לצו זמני בלי דרישה מקדמית להפקדת התחייבות אישית בלתי מוגבלת, וכי במקרה המדובר - נראה שיש בסיס לטענות המבקשים ולכן יש לדון בבקשה לגופו של עניין. בפסק הדין, כתבה השופטת ברון כי: "בקשת האישור שבה עסקינן מגלה עניין ציבורי ראשון במעלה, הנוגע לזיהום חמור לכאורה של משאבי טבע בשל דליפה של שפכים רעילים ממאגרים עצומים המנוהלים על ידי המשיבים. מטרתו של ההליך היא לאכוף את הדין על המזהמים, לתקן את העוול הנטען ולפצות את הציבור הרחב שנפגע כתוצאה מהעוולות הנטענות".

ברון הדגישה כי: "בקשת האישור מגלמת בתוכה את תכליות מוסד התובענה הייצוגית במלוא עוזן. עוד יש לתת משקל לכך שהבקשה לסעד זמני מתריעה מפני נזק חמור ורחב היקף שצפוי להתרחש בזמן קרוב הנראה לעין, כי בקשה זו נתמכת בחוות-דעת מומחים ובממצאים מדעיים - שאת מהימנותם ומשקלם אמנם איני קובעת, ואולם יש לציין כי הבקשה אינה נחזית כבקשת סרק. עוד ראוי להצביע על פערי הכוחות הניכרים בין הצדדים להליך, באשר המשיבים הם בחלקם חברות בעלות 'כיס עמוק' בעוד התובעים הם אנשים פרטיים. נסיבות אלה אמנם אינן מצדיקות פטור 'אוטומטי' מהפקדת התחייבות עצמית כתנאי למתן סעד זמני, ואולם די בהן לשיטתי כדי להצדיק דיון בבקשה לסעד זמני לגופה".

רקע

ארבעה מבקשים - רועי גלילי, דורית אביהר, ליאורה אמיתי ועומרי שקותאי, הגישו בספטמבר שנת 2020 בקשה לאישור תביעה ייצוגית נגד חברת רותם אמפרט, כימיקלים לישראל וארבעה ממנהליהן, לרבות מנכ"ל כי"ל רביב צולר, בשל גרימת מפגעים סביבתיים "קיצוניים, חמורים ומתמשכים של זיהום נחל צין, בשפכים ממחצבה לכריית פוספט וממתקן לטיפול בסלעי פוספט והעשרתם במפעל צין. לפי התובעים, שפכים שדלפו וממשיכים לדלוף מהמאגרים לאורך שנים זיהמו את נחל צין והמזהמים התפשטו בקרקע ובמים, תוך פגיעה בקניין הציבור ובשמורת טבע מוכרזת, בה ערכי טבע מוגנים, נדירים וייחודיים.

במסגרת התביעה הייצוגית הוגשה בחודש אוגוסט 2021 בקשה לצו זמני שעוסק, בין היתר, בסכנה ליציבות סוללות מאגרי השפכים של מפעל צין, לפי חוות-דעת שהגיש מומחה מטעם התובעים, סוללות העפר שהקימו הנתבעים ללא היתר בנייה במאגרי השפכים של מפעל צין הסמוך לנחל צין, עלולים להתמוטט ולקרוס לתוך שמורת הטבע והנחל, ולגרום לזיהום סביבתי כבד.

ד"ר יורם אמיר, מומחה להנדסה גיאוטכנית, בחן את יציבות המאגרים. לפי מסקנותיו, המסתמכות על הערכות ומקדמי ביטחון מקלים ותקנים המודדים שיפועי סוללות ויציבות מאגרים, ישנה הסתברות שנתית של 50% לכשל בסוללות המאגרים אותם הן מייצבות. "לאור האמור יש לדעתי לאסור מיידית על המשך ההפעלה של מפעל צין באשר המשך ההפעלה יגרום להעמסה נוספת של סוללות המאגרים ולהגדלת הסיכון לקריסתן", קבע אמיר. "חייבים לדעתי להורות על פינוי מיידי של בוצות מהמאגרים לאתר אגירה תקני אחר שייקבע, על מנת להקל על העומסים הקיימים ולהקטין אפשרות של גלישה או של קריסה של סוללה אחת או יותר במאגרים".

תמונה של דקלים שמתו עקב השפכים / צילום: רועי גלילי
 תמונה של דקלים שמתו עקב השפכים / צילום: רועי גלילי

בשנת 2017, מאגר דומה של החברות רותם וכי"ל הממוקם במישור רותם נפרץ, וגרם לזיהום חמור של נחל אשלים, בשמורת טבע רגישה. המאגרים המדוברים אשר בגינם הוגשה התביעה הנוכחית, מכילים עשרות מיליוני מ"ק של בוצה ושפכים, שהם תוצרי הלוואי של הטיפול בפוספט במפעלי צין, הנאספים למאגרי ענק. אילו אלה יקרסו, יזרמו השפכים אל הנחל יחלחלו לאדמה ולמים, וירעו עוד יותר את מצבו של נחל צין - שכבר זוהם בשנת 2011 באופן חסר תקדים ב-722 אלף ליטרים של דלק סילוני על ידי חברת קצא"א וחברות נוספות ובהן חברת מובילי הר נגב, ומצוי היום בהליך שיקום מתמשך ומורכב.

במסגרת הבקשה לצו הזמני טענו המבקשים שאנשים המטיילים במדבר, בנחל צין, רואים זרם שנראה להם כמו מים, וטובלים בו. הם לא מבינים שמה שהם רואים, מה שהם מריחים ומה שהם באים עימו במגע אלה שפכים רעילים ביותר, שיש בהם סכנה ממשית לבריאות. לפיכך, התבקש בית המשפט לתת סעד זמני, ולהורות לכי"ל, לרותם ולחמשת המנהלים הנתבעים, לפרסם הודעות לציבור שמזהירות אותו מפני הסיכון השהם יצרו לציבור. הסיכון הבריאותי, נבחן על ידי ד"ר חגית אולנובסקי, מומחית בבריאות הציבור.

לפי חוות-הדעת שהגישה לבית המשפט, קיימת סכנה בריאותית חמורה במגע עם מי המעיינות באזור, בהם עלולים להימצא מזהמים שמקורם במפעל צין: "על פי הנתונים שהוצגו בפני יש סיכון לבריאות האדם שבא במגע - בין אם מגע עורי ובין אם דרך מערכת העיכול - עם המים בעין צין, וחשש סביר גם לסיכון כזה למגע עם מים בעין עקרבים ובגבי שיש. הסיכון העיקרי הוא חשיפה למזהמים רדיואקטיביים ומתכות כבדות, שעלולים לגרום לפגיעה משמעותית בבריאות (בהתאם לאופן החשיפה, משך החשיפה ופרמטרים נוספים). בכל יום שעובר והציבור לא מוזהר כנדרש, עלול להיגרם נזק בריאותי בלתי הפיך למבקרים באתרים אלה", קבעה אולנובסקי.

מפעל הפוספטים של רותם אמפרט וכי"ל ממוקם בבקעת צין ליד כמה מקורות מים, ובהם עין צין, עין עקרבים וגבי שיש. כתוצאה מהתהליכים התעשייתיים אותם מבצע המפעל בסלע הפוספט לאחר כרייתו, נוצרים שפכים בעלי ריכוז מזהמים גבוה. אלה מוזרמים למאגרי ענק, עד לשימוש חוזר בחלקם. לאורך השנים, דלפו שפכים מאותם מאגרים, וגרמו לזיהום בנחל. מחקר של חוקרי מכון ויצמן, שפורסם לאחרונה אף הראה שבעין צין ועין עקרבים נמצאו ריכוזי מזהמים המסכנים את הציבור ואת בעלי החיים העושים שימוש באותם מקורות מים. לטענת המבקשים הרשויות לא עשו את המוטל עליהן ולא הזהירו את הציבור מפני הסכנה ורק בחודש אוגוסט, הזהירה רשות הטבע והגנים, באמצעות מספר שלטים, מפני מגע עם המים במעיינות האזור.

"רשלנות ותרבות של היעדר אכפתיות מהסביבה"

בתביעה הייצוגית, שהוגשה על ידי עורכי הדין צבי לוינסון וגיל דרור ממשרד לוינסון - דרור וכן עו"ד אלי בן ארי מארגון "אדם, טבע ודין", טוענים המבקשים כי הנתבעים גם מזהמים את נחל צין וסביבתו בחומרים הפולטים קרינה רדיואקטיבית ובפסולת שפכים הזורמת לנחל מהדרכים באתר הכרייה שלה וכתוצאה מחציבה וטיפול בפוספטים במפעל צין, תוך זיהום חמור של הנחל.

לפי המבקשים, לאורך שנים החומרים המזהמים דלפו והתפשטו בקרקע, והם עודם מחלחלים לקרקע באזור ממאגרי השפכים. לפי התובעים, דליפת הכימיקלים והשפכים היא תוצאה של "זלזול החברות ומנהליהן, רשלנות ותרבות של היעדר אכפתיות מהסביבה, עצימת עיניים, רדיפת בצע לשמה, תוך הפיכת קניין הציבור לפח אשפה פרטי והחצנת מלוא עלויות הטיפול לציבור, תוך הפרות חוק בלתי פוסקות".

התובעים מסתמכים על חוות-דעת שנכתבו עבורם על ידי מומחים בתחום ההידרולוגיה האקולוגיה והכלכלה הסביבתית. פרופ' דרור אבישר, מומחה להידרוכימיה מאוניברסיטת תל אביב, קבע בחוות-הדעת עבור המבקשים כי הזיהום בעין צין, בעין עקרבים ובגבי שיש נגרם עקב דליפות השפכים ממפעל הפוספטים בצין, וכי חלחול של שפכי מפעל הפוספט בצין - הן מבריכות השפכים והן עקב הרטבת דרכי העפר, לא רק שגרם לזיהום המעיינות צין ועקרבים, ולזיהום גבי שיש, אלא גם גרם לזיהום ולהמלחת האקוויפר. החברות, כך לפי אבישר ורשות המים, אף זיהמו את האוויטרד המישאש (סוג של אקוויפר) בשיעור של 17 מיליון קוב שפכים, בעוד שבכדי לשקם את הנזק, יש צורך בהליך שיימשך "עשרות שנים רבות לכל הפחות", בין היתר על ידי הקמת מאגרי בוצה חדשים ואטומים, או איטום המאגרים הקיימים.

לפי המבקשים, עלויות השיקום, ההשבה והפיצוי, אינם ניתנים להערכה מדויקת, אך הסכום אינו קטן מ-3 מיליארד שקל. בין היתר, הטיפול בשפכים ושיקום וניטור עומדים על מעל 200 מיליון שקל, הפגיעה אקולוגית בנחל והנזק לכלל הציבור מוערך ב-515 מיליון שקל ופיצוי לתושבי האזור עומד על כ-20 מיליון שקל. את אלה, מבקשים להשית על חברת רותם אמפרט, כי"ל ומנהליהן ללא שיהוי.

צרו איתנו קשר *5988