ימינה, שמאלה או רק להפך: לאן נעה המטוטלת העולמית?

לפחות מאז קרל מרקס, היסטוריונים, מדעני מדינה, סוציולוגים, גם עיתונאים (מרקס היה שייך לכל הקטגוריות, וליותר) מתפתים לתת סימנים בתהפוכות פוליטיות. ניצחונות אלקטורליים של מפלגות דומות בארצות שונות הם תמיד, או כמעט תמיד, סיבה להניח שהעולם פונה ימינה, או פונה שמאלה (העולם שבו יש דמוקרטיה, כמובן).

באמצע העשור שעבר הייתה לנו סיבה להניח שהעולם פונה ימינה, ולא סתם ימינה כי אם ימינה פופוליסטה. הפנייה הייתה כרוכה בשבירת הכלים: ניצחון דונלד טראמפ בארה"ב, עליית ימין שונא-זרים בבריטניה ובאיטליה, התחזקות ימין כזה בצרפת ובגרמניה, נסיגה כמעט כללית של מפלגות סוציאל-דמוקרטיות במערב אירופה (ובישראל), עלייה של נשיאים ימניים בארצות הגדולות ביותר בדרום אמריקה, עלייה של ימין דתי לאומני לשלטון בהודו (שעדיין היה אפשר לחשוב אז ל"דמוקרטיה הגדולה ביותר בעולם"; לא כל כך כיום).

במהלך הזה היו גם יוצאים מן הכלל, כפי שיש תמיד, אבל הרושם הסטטיסטי היה די ברור. הפירושים היו קצת מסובכים, הואיל והשתנו הסיווגים של "ימין". עד טראמפ ובוריס ג'ונסון הבריטי וז'איר בולסונארו בברזיל, הכיוונים הכלכליים של הימין נטו לטובת שוק פתוח, סחר חופשי ומינימום של התערבות המדינה בפעילות הכלכלית. זה השתנה במידה שהקשתה לא פעם על זיהוי ברור בין כל מפלגות הימין שבשלטון.

אבל האומנם העולם פנה ימינה? או שבוחרים עייפים פשוט הדיחו מפלגות שלטון, או נפטרו ממנהיגים מאריכי ימים? סוף סוף זו הסיבה שיש דמוקרטיה: מחליפים שלטון לטובת בריאותה של המערכת, אפילו לטובת בריאותם של המוחלפים.

חבלי משיח בצ'ילה?

אם נבחן את תנועות המטוטלת ב-50 השנה האחרונות, נראה שהיא נעה ברוב המקומות באופן שגרתי למדי ימינה ושמאלה. אני גדלתי על ברכי תרועות השמחה של שמאל וימין לרגל ניצחונות, שהם העדיפו לחשוב לקוסמיים, לא מקומיים, לא שגרתיים.

המטוטלת, שנעה ימינה באמצע העשור שעבר, נעה עכשיו שמאלה, במידה המעוררת אותה התרגשות שתנועות קודמות עוררו, זאת אומרת הנחות על תמורה משיחית בסדרי היום של ההיסטוריה.

הזירה הדרמטית ביותר של הפנייה שמאלה היא אמריקה הלטינית. הבחירות בצ'ילה, ב-19 בדצמבר, אמנם היו טבועות בחותם היסטורי. 48 שנה לאחר ההפיכה הצבאית הברוטלית, שהדיחה נשיא מרקסיסטי נבחר, סלבדור איינדה, צ'ילה חזרה ופנתה הרחק שמאלה. ההפיכה של ספטמבר 1973, והדיכוי המסיבי שבא בעקבותיה, העניקו לצ'ילה מקום של אי כבוד במרכז ההתעניינות הבין לאומית.

אבל השמאל הרדיקלי מעולם לא קיבל את הנרטיב של סיפור ההצלחה. לבסוף, רוב הצ'יליאנים דחו אותו, בהתפרצות של מהפכת רחוב, לפני שנתיים ויותר. המהפכה ההיא אמנם לא הפילה את הנשיא המכהן, אבל הכריחה את הממסד הפוליטי להניח את היסודות לסילוקו המלא, בייחוד באמצעות בחירתה של אסיפה מכוננת לשם כתיבת חוקה חדשה. את פירות המהפכה השמאל קטף בבחירות לנשיאות בחודש שעבר, בניצחון מוחץ של פעיל פוליטי בן 35, גבריאל בוריץ'.

שלילת מנדט או הארכת מנדט

ניצחון הרדיקלים בצ'ילה בא זמן קצר לאחר ניצחון רדיקלי דחוק בפרו, ניצחון ברור בבוליביה וניצחון דרמטי בהונדורס. אנחנו נמצאים בשנה הרביעית של שלטון השמאל במקסיקו, הארץ השנייה בגודלה באמריקה הלטינית; בשנה השלישית של שלטון השמאל הפופוליסטי בארגנטינה.

כל הסקרים חוזים חזרה של הסוציאליסטים לשלטון בברזיל, המדינה הגדולה באמריקה הלטינית, בבחירות של אוקטובר; וצופים עלייה היסטורית של השמאל בקולומביה, השלישית בגודלה, בבחירות של מאי. או אז, שבע הארצות הגדולות ביותר ביבשת יהיו בשלטון שמאל אידיאולוגי נוקשה.

סביר להניח שרוב הממשלות השמאליות החדשות ינסו להתרחק מאוד מן המרכז. הניסיון מלמד שלא פעם הכוונה הכנה אינה מסתייעת, מפני שאין מנוס מלהתחשב במציאות כלכלית מקומית ובין לאומית. התנודה האחרונה שמאלה באמריקה הלטינית, במהלך העשור הראשון של המאה, התרחשה בזמן של שפע כלכלי, שהקל על השמאל לפתוח את הארנק ולרכוש פופולריות. עכשיו, כלכלות אמריקה הלטינית שרויות במשבר עמוק. הדלת שנפתחה תוכל לחזור ולהיטרק. שם, ובכל מקום.