ביהמ"ש: ניסים דז'לדטי ישלם מס על הכנסות של 33 מיליון שקל

ביהמ"ש, שדן בשני ערעורי מס שהגיש איש העסקים נגד רשות המסים, קבע כי מדובר ב"מקרה קיצון של בעל דין אשר לא ניתן לתת אמון בעדותו", ודחה את הערעורים • דז'לדטי הורשע ב-2016 ו-2017 בהשתלטות על עסקי האוליגרך אלכסיי זכרנקו ובכך שהפיק רווחים של 40 מיליון שקל מחברות קש

ניסים דז'לדטי / צילום: יח''צ
ניסים דז'לדטי / צילום: יח''צ

איש העסקים ניסים דז'לדטי ישלם מס על הכנסות בהיקף כ-33 מיליון שקל - כך קבע בית המשפט המחוזי מרכז-לוד. דז'לדטי הורשע ב-2016 ו-2017 בהשתלטות על עסקי האוליגרך אלכסיי זכרנקו וכי פעל באמצעות חברות-קש והפיק רווחים של 40 מיליון שקל, וזאת לאחר שהוכרז כפושט-רגל.

בית המשפט דן בשני ערעורי מס שהגיש דז'לדטי על שומות מס שפקיד שומה פתח תקווה קבע לו לשנות המס 2008-2002, שבמסגרתן נקבעה לו תוספת הכנסה בסך עשרות מיליוני שקלים. תוספת ההכנסה שקבע פקיד השומה התבססה על הפקדות כספים בחשבונות בנק שנוהלו על שם בני משפחתו (רעייתו ובנו); וכן על ההפקדות והמשיכות שבוצעו בחשבונות בנק שנוהלו על שם שלוש חברות שבהן נטען שדז'לדטי שימש בפועל כבעל מניות ומנהל - זאת, על אף שהדבר לא עלה ממסמכיהן הרשמיים של החברות ומהדוחות ומהצהרות של דז'לדטי לרשות המסים.

הערעור הראשון סבב סביב שומה שנקבעה לדז'לדטי, לאחר שהגיש דוחות שבהם טען כי למעט הכנסת משכורת של בת זוגו, בסכום של עד 60 אלף שקל, אין לשניים הכנסות נוספות. תוספת ההכנסה שנקבעה לו מבוססת על הפקדות ומשיכות בגובה מיליוני שקלים, שבוצעו מחשבונות בני המשפחה והחברות.

עניינו של הערעור השני הוא בשומה שנקבעה לדז'לדטי ביחס לשנות המס 2005-2002, לאחר הכרעת דין בהליך הפלילי, במסגרתה הורשע בהעלמת הכנסה לשנים 2008-2002. בשנות מס אלה הצהיר דז'לדטי על הכנסה ממשכורת בסכום שנתי שלא עולה על 60 אלף שקל או כי אין לו הכנסה.

בהליך הפלילי נקבע כי דז'לדטי עסק בתיווך בעסקי ביטוח, נדל"ן, גז ונפט, ופעל להסתיר מעינו של פקיד השומה את הכנסותיו. דז'לדטי הקים וניהל במהלך השנים חברות שונות, זרות ומקומיות, אשר רובן נרשמו בשם בעלות בדויה ואנשי-קש, בעוד שבפועל הוא זה ששלט בפעילות החברות ובחשבונותיהן.

כל זאת, לאחר שבראשית שנות ה-2000 הוכרז דז'לדטי כפושט-רגל. למרות זאת, הוא המשיך בפעילותו העסקית במסגרת החברות והניב הכנסות גבוהות. מפעילותו זו צמחו לדז'לדטי בין השנים 2002-2008 הכנסות בסך כ-40 מיליון שקל, שעליהן לא דיווח לפקיד השומה. מהאישום עלה כי דז'לדטי דיווח לרשות המסים כי בחלק מאותן שנים לא עבד כלל, ובחלק מהן דיווח על הכנסה ממשכורת בסכום ממוצע של 40 אלף שקל .

תוספת ההכנסה שנקבעה בשומה שבה עסק ההליך האזרחי התבססה על הפקדות בגובה עשרות מיליוני שקלים שבוצעו לטובת חשבון הבנק של אחת החברות אותן הוא מנהל, וכן על משיכות כספים (דיבידנדים) מחברה אחרת אשר הוצאו לה שומות שבמסגרתן הוספו לה הכנסות שבוססו על הפקדות בחשבון הבנק שלה.

דז'לדטי טען כי אין לייחס לו את תוספת ההכנסה בגין הפעילות בחשבונות הבנק הנזכרים וכי פקיד השומה פעל בניגוד לדין ובחוסר סבירות עת קבע לו בשנת 2018 שומה ביחס לשנות המס 2005-2002. עוד טען כי עיקר פעילותו היה בתחום ניכיון השיקים וכי שיעור הרווחיות בתחום זה נמוך. לטענתו, נדרש היה להכיר לו בהוצאות שונות.

בית המשפט: "משקל עדותו אפסי"

בהמשך להרשעה הפלילית, קבע השופט סטולר כי דז'לדטי היה הרוח החיה בשלוש החברות ובחשבונות הבנק שנוהלו על שמן. עוד קבע כי יש לייחס לו כהכנסה את הכספים שנמשכו או הופקדו בחשבונות הבנק שנוהלו על שם החברות, על שם אשתו ועל שם בנו. זאת, מאחר שלא הוכיח כי לא עשה בכספים אלו שימוש אישי.

בית המשפט קיבל את עמדת רשות המסים, שיוצגה ע"י עורכי הדין קרן יזדי סופר ואדם טהרני מהמחלקה הפיסקאלית בפרקליטות מחוז ת"א (אזרחי), לפיה דז'לדטי פעל בתחום ניכיון השיקים בשנים 2008-2004, וכי היקף הכנסתו (להבדיל מהכנסתו החייבת) בתחום הוא כ-26% מכלל ההכנסות שיוחסו לו. בנוסף, קיבל את עמדת המדינה כי אין להכיר בהוצאות שלא פורטו ושאין כל דרך לאמדן. השופט ציין: "מקובלת עליי טענת המשיב שכאשר נישום אינו מצביע על הוצאה קונקרטית שהוציא, ברי שאין אפשרות לשום את הוצאותיו לפי מיטב השפיטה. כעניין של מדיניות ראויה, בנסיבות מעין אלה, אין מקום להפחית מההכנסה שיוחסה סכומים לצורך הוצאות שאין כל דרך לאמדן".

בית המשפט קיבל גם את עמדת רשות המסים כי היה מקום לקבוע למערער שומה בשנת 2018, לאחר שהורשע בשנת 2017, ביחס לשנים 2005-2002, על אף חלוף השנים.

בפסק הדין צוין, כי "הדברים מקבלים משנה תוקף נוכח העובדה כי המערער הורשע בעבירות מרמה ובעבירות מס שטמון בהן יסוד מרמתי חמור. כפי שעולה מההליכים המשפטיים שפורטו, לרבות שלושת ההליכים הפליליים. המערער אינו נרתע מאי-אמירת אמת בבית המשפט".

עוד נקבע בפסק הדין כי "בית המשפט אימץ את עמדת פקיד השומה שמדובר במקרה קיצון של בעל דין אשר לא ניתן לתת אמון בעדותו ומשכך משקל עדותו אפסי".

בנוסף לתוספת הכנסה בשיעור של עשרות מיליוני שקלים, חייב בית המשפט המחוזי את דז'לדטי בתשלום הוצאות לטובת המדינה ושכר טרחת עו"ד בסך של 75 אלף שקל, בתוספת ריבית והצמדה.