השבוע נכנסת פלישת רוסיה לאוקראינה לחודש השישי שלה. חמשת החודשים האחרונים זימנו כל מיני לקחים, אבל אולי החשוב שבהם הוא הצורך לפקפק בניתוחים סמכותיים מדי.
בימים שהובילו למלחמת פוטין ובשעות הראשונות לאחר שהתחילה, אי־ההסכמה העיקרית נגעה לשאלה אם קייב תיפול בתוך שלושה ימים או בתוך ארבעה ימים.
מאז, ההבנה הלקויה של מהלך המלחמה נפלה קורבן למצבי רוח ולמסקנות נמהרות: הרוסים נסוגים; האוקראינים מתקדמים; אולי בכלל האוקראינים מנצחים; לא, זה תיקו; לא, הרוסים מנצחים, מפני שיש להם יותר קני ארטילריה והרבה יותר פגזים; האוקראינים נסוגים מעיר אחר עיר, ונכתשים; רגע, רגע, משגרי הטילים האמריקאים מגיעים; אולי בכלל הגלגל מתהפך.
השינויים המסחררים האלה התחוללו על רקע ידע מסיבי וקונקרטי לא רק על מהלך המלחמה, כי אם גם על מהלכם של קרבות מקומיים, בזמן אמיתי. לוויינים וחשבונות 'טלגרם' (כלי ההתכתבות המועדף של רוסים ושל אוקראינים) מספקים סרטוני וידאו בדרגה מדהימה של פירוט.
ואף על פי כן ההכללות האסטרטגיות נמצאו לוקות בחסר פעם אחר פעם, בין השאר מפני שהמכלילים התקשו להבין, או לנחש את מצב הדעת של ההנהגה הפוליטית ושל הפיקוד העליון.
טורפים את הקלפים
עכשיו אנחנו מנסים לתת סימנים במהלכים ובהכרזות של הימים האחרונים. אולי הניסיון המסקרן ביותר נוגע למידת הצלחתם של 'היימארס' (HIMARS), ראשי התיבות האנגליים של 'מערכת רבת־ניידות של ארטילריה רקטית' מבית לוקהיד־מרטין. האמריקאים סיפקו 12 מערכות כאלה לאוקראינה, והודיעו שיספקו עוד ארבע. הם עשו כן הרבה יותר מדי מאוחר, אבל אם נאמין לחדשות הימים האחרונים, המערכות האלה עושות שמות ברוסים, ומשנות את מהלך הקרב.
שר ההגנה של אוקראינה טען השבוע, שההיימארס הרסו 50 מצבורי תחמושת רוסיים, ואיפשרו פגיעה מדויקת בגשרים. הגנרל בדימוס מרק הרטלינג, לשעבר מפקד חיל היבשה האמריקאי באירופה, אומר על ההיימארס ש"עם פחות תחמושת ויותר דיוק" הם טורפים את הקלפים. הגנרל בעל שלושת הכוכבים ליווה את הציוץ במם של היאבקות חופשית, שבה אחד המתאבקים הופך את יריבו על ראשו.
השינוי התחולל בימים הראשונים של יולי. עד אז האוקראינים עצמם אמרו שיש להם בערך 5% ממספר הפגזים שבידי הרוסים. זמן קצר אחרי כן, בחסות מסך ארטילריה כבד, הרוסים השלימו את כיבושו של חבל לוהאנסק. זו הייתה מכה צבאית ומוראלית לאוקראינים, שחיזקה את הרושם של התקדמות רוסית איטית אך שיטתית.
ימים אחדים אחר כך חל שינוי מעניין. צילומי לוויין גילו הרבה פחות כתמים אדומים לאורך קו החזית. הכתמים האלה מציינים שימוש בארטילריה.
באמצע החודש "היימארס" הפכה למערכת הנשק המפורסמת ביותר של המלחמה. ב־18 בחודש, משרד ההגנה במוסקבה ראה צורך להודיע, ששר ההגנה הורה לכוחותיו להעניק עדיפות עליונה לפגיעה בנשק ארוך־הטווח של אוקראינה. הוא כולל לא רק היימארס כי אם גם משגרי טילים M270 ששלחו בריטניה וגרמניה.
בו ביום הידהדו התפוצצויות אדירות סביב העיירה נובה קאחובקה, סמוך לחרסון, העיר הכבושה בדרום אוקראינה. מצבורי נשק ותחמושת רוסיים עלו באש. דוברת צבאית אוקראינית הטעימה לא רק את היתרון הצבאי הנובע מהשגרת השימוש בהיימארס, אלא גם את המהלומה למוראל הרוסי.
"הגיאוגרפיה השתנתה"
קשה לדעת מה מן המהלכים הדיפלומטיים הרוסיים וההתבטאויות הפומביות במוסקבה הן תוצאה של השינוי על הקרקע. אבל עובדה היא שמאז כניסת היימארס לפעולה חלה הקצנה ברטוריקה הרוסית. ולדימיר פוטין נתן את האות ב־7 ביולי, כאשר הכריז שמלחמתו באוקראינה היא "רק התחלת הריסתו הרדיקלית של הסדר העולמי בנוסח אמריקה".
ב־20 ביולי הכריז שר החוץ הרוסי לברוב, ש"הגיאוגרפיה השתנתה" בהשוואה עם מטרותיה המוצהרות של רוסיה בחודש מארס. אז הרוסים דרשו ויתור אוקראיני מלא על חבלי לוהאנסק ודונייצק. עכשיו, אמר לברוב, "זה הרבה יותר... עכשיו זה גם אזורי חרסון וזאפוריז'ה" שתי הערים הגדולות בדרום אוקראינה. ואם המערב יוסיף לחמש את אוקראינה ב"השתוללות אימפוטנטית", רוסיה תעמיק את פלישתה אפילו יותר, אמר שר החוץ שלה. הוא דיבר ספציפית על האיום הנובע מהיימארס.
כמובן, כל מערכות הנשק לא היו באוקראינה לפני הפלישה הרוסית, וארה"ב לא העלתה בדעתה לשווק אותן. בדיעבד, זו הייתה טעות טראגית. אילו היימארס היו בידי האוקראינים, אפשר שהפלישה הייתה נבלמת בשלביה הראשונים, או לפחות מואטת מאוד.
השבוע באו גם מהלכים צבאיים וכלכליים. יום אחד לאחר שרוסיה הסכימה להרשות לאוקראינה לייצא דגנים מנמלי הים השחור כדי למנוע רעב גלובלי, טילים רוסיים פגעו באודסה. וביום ג' השבוע רוסיה הפחיתה בשיעור דרסטי את אספקת הגז לאירופה.
על מה כל זה מעיד? האם לפנינו הפגנת נחישות הנובעת מביטחון ומהצלחה, או שרוסיה עצמה לוקה באותה "השתוללות אימפוטנטית" שלברוב ייחס למערב?
"צחצוח חרבות"
הגז שלא יגיע לאירופה גם לא יניב הכנסות. כלכלת רוסיה תתקשה להסתדר בלעדיהן. יצוא הגז והנפט כיסה 36% מן התקציב הרוסי ערב המלחמה. אין לרוסיה לפי שעה חלופות של ממש לשוק האירופי.
האם רוסיה מוותרת על ההכנסות האלה מפני שהיא חושבת שזה יהיה נוקאאוט, שיוציא את הרוח ממפרשי אירופה ונאט"ו? נושא כליו של פוטין, הנשיא וראש הממשלה לשעבר דמיטרי מדבדב, הבטיח עוד באמצע אפריל שמחסור בגז יעורר "היפר־אינפלציה" באירופה. הוא ראה בעיני רוחו מהומות רחוב, שבהן יבערו "מדורות ריחניות של צמיגים ברחובותיהן של ערים אירופיות מטופחות". או אז, הוא חזה, "הדודות והדודים בבריסל", זאת אומרת הנהגת האיחוד האירופי, "יוכרחו לשנות את הרטוריקה שלהם".
אבל עובדה היא שרוסיה כמעט לא נגעה לרעה בגז עד עכשיו. היא עושה כן לא לאחר שירד החורף, והאירופים התחילו לקפוא בבתיהם, אלא באמצע הקיץ. האם זה ניצול של הזדמנות, או שזו "השתוללות אימפוטנטית"?
פרופ' ג'ף סוננפלד מאוניברסיטת ייל, העוקב אחר כלכלת רוסיה, אומר לבי.בי.סי, שרוסיה אינה יכולה להרשות לעצמה את הפסקת הגז. לפוטין יש "בעיית עצומה של מזומנים, יש לו גרעונות־ענק", והוא אינו יכול להזרים את הגז לשום מקום אחר. או שהוא מוכר לאירופה, או שהגז אינו זז. הצינור היחיד הפתוח לפניו לסין יכול להכיל רק 10% ממה שמכיל נורד סטרים, המספק את צורכי אירופה.
פוטין עוסק לדעת סוננפלד "בצחצוח חרבות ובמעשי־קונדס". פוטין חושב שגרמניה, מעצם היותה "דמוקרטיה רכרוכית", תיכנס לפאניקה, ותיפול לרגליו. אבל, אומר פרופ' סוננפלד, "הוא זקוק למזומנים יותר ממה שגרמניה זקוקה לגז".
אם אמנם אלה פני הדברים, רוסיה לא מקרינה עודף ביטחון עצמי. יו"ר ועדת הביטחון של הדומה, הבית התחתון של הפרלמנט הרוסי, ראה צורך לנסות ולהרגיע את בני ארצו. "אין צורך לפחד מפני היימארס, צריך להילחם בה", הוא אמר לפני שבוע. "זו מערכת רצינית, אבל יש אמצעי־נגד".
בוודאי שיש אמצעי־נגד, אבל לפחות כרגע מצטייר הרושם שרוסיה נקלעת לעמדת התגוננות. כפי שהקדמנו להזהיר, רושם בא ורושם הולך במלחמת אוקראינה. הבה נחכה אפוא לרושם הבא.
רשימות קודמות בבלוג וביואב קרני
ציוצים (באנגלית) בטוויטר
כתבות
ני"ע
