טיול קצר בין הבריכות הקרירות של נחל מירון, המלאות מים גם בסוף הקיץ

ממרומי קו פרשת המים ברכס הרי מירון מתחתר מזרחה נחל מירון, מכרסם בוואדיות תוואי למים שיבואו בחורף. זהו נחל קצר, כחמישה קילומטר אורכו, המנקז תא שטח הררי לא גדול, וגשום מאוד בחורף. בסופו נשפך נחל מירון אל ואדי עמוד המשמעותי יותר, אך בדרכו הולכים ומתמעטים המים, עד שהם נספגים בקרקע ונעלמים. אבל עד אז נקוות לאורכו בריכות חינניות, אהובות על ידי הציבור הרחב, שלא תמיד זוכר להחזיר להן אהבה ולשמור על הניקיון, וזה חבל.

נקודת המוצא לנחל ולבריכות היא בחניון הפיתול, חניון יום ולילה שהכשירה קק"ל, ונמצא על אם הדרך בין צומת חנניה למושב מירון. אם תגיעו מהצומת, שימו לב שיש קו הפרדה לבן בכביש, לכן יש להמשיך עוד כ-750 מטר עד למעגל תנועה ולשוב בחזרה. החניון נמצא על תוואי שביל ישראל החובר כאן לשביל ים אל ים הפופולרי. בפינה הדרום מזרחית ניצב שלט המודיע חגיגית שזוהי הכניסה לנחל מירון. כמה מדרגות ושביל מסומן בשחור, והופ, אתם בדרך הנכונה. שימו לב שכל האזור הוא חלק משמורת הטבע נחל עמוד, שמרו על הכללים.

הגענו למקום בשעת זריחה, לא שעה פופולרית במיוחד, אבל היו נסיבות מקלות, ובעודנו צועדים המריאה השמש ועלתה מעל לחמוקי ההרים, מאירה את צפת שהציצה ביניהם. בשעה הראשונה היינו לבד, ואט אט הצטרפו כמה משוגעים לדבר שבאו לטבילת בוקר מזכה במים הצוננים ואחריה התענגו על אמבטיית שמש.

בתחילה חוצים את הכביש במנהרת בטון תת-קרקעית. הדרך משם והלאה מנוקדת בעצי תאנה הממלאים את האוויר בניחוח דביק מתוק. כעבור כמה דקות הליכה נשמע קול פכפוך מים חזק. זהו עין מירון. המעיין נובע למעשה ממערב לחניון הפיתול. עד לפני למעלה מעשור, נשאבו המים בידי מקורות ומאז ששוחררו הם עדיין מנוקזים לצינור אך נפלטים מזרחה יותר, בלוקיישן החדש.

המים בוקעים בקול שאון מרנין, ובזרימתם מזרחה מרווים את הטבע ושומרים על ערכיו בימים השחונים. לאורך התוואי, ובעיקר בקילומטר הראשון בדרך, נוצרו בריכות אחדות החוסות בצל עצים רחבי נוף, כך שהמים הצלולים שומרים על קרירותם, כיף גדול. שימו לב שבאחרונה הירידה תלולה מעט.

מקטע הטיול לאורך הבריכות הוא האלטרנטיבה הקלה והפשוטה, ומתאים לכל מי שחשקה נפשו ברביצה קרוב למים. בסופי שבוע המקום מתמלא במהרה, לכן עדיף להגיע באמצע השבוע ורצוי מוקדם בבוקר. מי שבוחר לצעוד עוד קצת הלאה, יהנה מאפיק הנחל וסביבתו הטבעית היפה. קצת אחרי הבריכות ניצב שער ברזל ושלט המכריז על שמורת נחל עמוד, ומכאן התבשמנו מעצי האלה הגדולים, מפרחי הבוצין הצהובים ומפריחה ראשונית של מקבץ חצבים צעירים. משוכות פטל דוקרניות הן חלק מהנוף, והפירות מבשילים כעת, כי גבוה וקריר כאן יותר. כשהרגשנו שמתחמם שבנו על עקבותינו, ואפשר לעשות זאת מכל נקודה לפי שיקול דעתכם.

אם מזג האוויר נוח, או השכם בבוקר, אפשר להאריך את המסלול עד סופו, להתמזג עם נחל עמוד, לטבול במעיינות, ליהנות מהיופי ולחזור בשביל כחול ואדום אל חניון שמורת נחל עמוד. לשם כך נדרשת הקפצת מכוניות קצרה - הכניסה לשמורה נמצאת כקילומטר וחצי דרומית לחניון הפיתול. אורך המסלול המלא כ-5 קילומטר, אך ניתן לקצרו פעמיים ולשוב בשביל ירוק (2.5 קילומטר) או בשביל אדום (3.5 קילומטר). שניהם מגיעים לחניון שמורת נחל עמוד שמצפון למושב כפר שמאי.

בשבועות הקרובים, כשהטמפרטורות יתמתנו, שימו תזכורת למסלול מעגלי - הפעם בצד המערבי של הנחל. מחניון הפיתול צועדים על שביל ישראל וים אל ים מערבה. במפגש עם השביל הכחול פוגשים את בית המעיין המקורי של עין מירון, עם הגג המשולש, ובוחרים בו. זוהי דרך לכל רכב (כביש המילוט ממירון) שבהמשך הופכת לדרך רגלית בלבד. במפגש עם שביל ישראל וים אל ים פונים ימינה, לבקר בעין זבד ולהתפעל ממעיין נוסף המזין את הנחל ושבים בשביל הגולש חזרה לחניון. אורך המסלול כארבעה קילומטר, והוא עתיר תצפיות גובה יפות ונופים מוריקים.