ערעור היציבות בממלכה ההאשמית הוא בשורה רעה לישראל

הכותב הוא מנהל המכון למחקרי ביטחון לאומי INSS, לשעבר ראש אמ"ן

בזמן שתשומת-הלב הציבורית מופנית לנושאים פוליטיים ולאתגרים הביטחוניים ביהודה ושומרון, ירדן סוערת. לפני כשבועיים החלו הפגנות בערים הדרומיות של ירדן כחלק ממחאה על עליית מחירי הדלק בממלכה. העיר הדרומית ממנה החלו מחאות הדלק היא מעאן, ואליה הצטרפו כראכ ומדבא. ההפגנות החלו כשנהגי המשאיות בדרום המדינה החליטו להשבית את התחבורה הציבורית באזור, ואליהם הצטרפו נהגי אוטובוסים ומוניות. לאחר מכן קראו ראשי המחוזות להרחיב את המחאה לשביתות כלליות ומחוזות הדרום נענו.

בית המלוכה בירדן שגה קשות בניהול המשבר. זה החל בכך שבמקום לכנס את ראשי השבטים העבר-ירדנים (שמתוכם יוצא המרד), הוא שלח תגבורת צבאית לדרום. התוצאה הייתה חילופי אש ועימותים בעיר מעאן ומותו של סגן משטרת העיר מעאן. אך זו הייתה רק הטעות הראשונה.

הטעות השנייה שעשה המלך היא החלטתו לחסום את אפליקציות טיקטוק (שבאמצעותה העלו הצעירים את סרטוני ותיעוד המחאה). בכך הוא העביר את התסכול של הצעירים מהרשת לרחוב. כשזה זה לא הספיק, הגדיל לעשות המלך והחליט על חסימת האינטרנט כולו בדרום הממלכה ואף אסר על הערוצים הרשמיים לדווח על האירועים - דבר שהחמיר את הספקולציות ואת תיאוריות הקונספירציה ומונע מהשלטון מודיעין קריטי להבנת האירועים.

נרטיב שקרי

הטעות השלישית של המלך הייתה שהחליט למסגר את ההתמודדות עם אירועי המרד כ"מלחמה בגורמים רדיקליים". מדובר בנרטיב שקרי, שמאפשר למשטר להפעיל כוח נגד אזרחים עניים שכל דרישתם הייתה קשב לבעיותיהם הכלכליות. צביעתם כטרוריסטים לא מותירה מרחב לדיאלוג ועלולה להחמיר את ההסלמה. התוצאות לא איחרו, והמחאה החלה מתפשטת גם לשכנות בעמאן ואף לערים זרקא וארביד שבצפון הממלכה.

השבטים לא נענו לדרישת השלטונות להסגיר את מי שפגע בסגן ראש המשטרה. התוצאה הייתה התדרדרות נוספת והסלמה שבאה לידי ביטוי במבצע צבאי של הימ"מ הירדני, שהסתיים במותם של עוד שלושה קציני צבא וחמישה פצועים קשה. גם המבוקש חוסל באירוע הירי. בנוסף, כוחות הביטחון תפסו את מי שהיה מושל מעאן "האגדי", דמות אהובה ונערצת בעיר, בטענה כי הוא מעודד את גל המחאה.

יציבותה של הממלכה היא אינטרס ישראלי מובהק. הגם שלא נשקפת סכנה מיידית ליציבות המשטר, ישנן כמה משמעויות שקריטי שיילקחו בחשבון על-ידי מקבלי ההחלטות בירושלים:

1) יציבות ירדן היא אינטרס ישראלי ואזורי. אסור לקבל יציבות זו כמובנת מאליה. ערעור יציבות שלטון המלך יהווה שינוי דרמטי של מאזן הביטחון הלאומי הישראלי.

2) התקוממות, מרי אזרחי, תסכול ואלימות הם מגמה מזרח-תיכונית רחבה. היא קשורה לבעיות כלכליות המחמירות מתחים חברתיים ופוליטיים - זה גם בדיוק התרחיש המסוכן של משבר האקלים. יש להבין שנושאים כמו ההתחממות הגלובלית והשינויים האקלימיים הם לא רק נושאים חוצי יבשות וגבולות, אלא משפיעים באופן ישיר על יציבות האזור ובעלי פוטנציאל השפעה גם על מאזן הביטחון הלאומי של ישראל.

התרגיל עובד כבר שנים

3) הממלכה תשרוד את המשבר, יש להניח שעל-ידי הקרבת אחד מבעלי התפקידים הבכירים בממשלה שיפוטר ויואשם בכל הכשלים. התרגיל הזה עובד כבר שנים, עד שיום אחד זה כבר לא יעבוד, ואנו צריכים להיערך לכך.

4) ירדן לא מטפלת בבעיות היסוד, וזה מסוכן. 50% אבטלת צעירים, משבר אנרגיה חמור ביותר, משבר מים חמור, בעיית סמים חמורה הנובעת מסוריה שהפכה לנרקו-סטייט, נשק בלתי חוקי בהיקפים אדירים שזורם לירדן מסוריה ומעיראק - וכל זאת על הבסיס הרעוע ממילא של מדינת פליטים (גם פלסטינים).