ביטול נבחרת הדירקטורים, ויתור על החזר מענקי קורונה: 3 סעיפים בהסכמים הקואליציוניים שישפיעו על הכלכלה

"הממשלה תקבע פטור מהשבה של מענקי קורונה לעסק שנסגר בין השנים 2020־2022, או לעצמאי שהיה במחלה ממושכת/אשפוז בגין קורונה שקיבל מענק ולא עמד בתנאים, במקרים בהם לא התקיים שקר במפגיע או דיווח כוזב בזדון בדיווח ו/או בהצהרות לקבלת המענק", נכתב בהסכם. "במקרים של עסקים שהמשיכו להתקיים וקיבלו מענק ולא עמדו בתנאי המענק, תתקיים השבה דיפרנציאלית בלבד במדרגות מותאמות, כך למשל בעל עסק שהצהיר שהוא ירד ב־25% בהכנסות ובפועל ירד בהכנסות בהיקף של 24% ישיב רק 1/25 מן המענק".

לכאורה מדובר בסעיף שמקצץ בירוקרטיה לעסקים, אבל בפועל מדובר בדרישה שמשמעותה פגיעות חוקתיות קשות בהן אפליה בין עסקים ואפילו עידוד הציבור להפרת החוק.

נזכיר כי במהלך משבר הקורונה קיבלו כחצי מיליון עסקים מענקים בהיקף של כ־25 מיליארד שקל. במקביל, בשלהי 2021 החלה רשות המסים לדרוש מעסקים החזרים של המענקים שקיבלו ביתר, לאחר שהתברר בדיעבד כי עסקים מסוימים לא היו זכאים למענק. עד כה הוחזרו 1.5 מיליארד שקל למדינה. הדרישה להחזרת המענקים עוררה סערה בקרב העצמאים שחלקם סירבו להשיב את הכסף ואף הגיעו לבג"ץ.

ההסכם הקואליציוני עם עוצמה יהודית אומר לאותם עצמאים שלא השיבו את הכסף למדינה "זה בסדר. לא נדרוש אותו חזרה", אך מה עם העצמאים שכבר השיבו 1.5 מיליארד שקל למדינה? סביר להניח שהם ידרשו את כספם.

ומה עם בעלי העסקים שמראש לא הגישו בקשות למענקים כיוון שלא עמדו בתנאי הסף? כולם יוכלו להגיש כעת בקשות למענקים? הסעיף שמבקש להיטיב עם העסקים פתח את הפתח גם עבורם לדרישות בדיעבד.

הממשלה הרי לא תוכל להגביל את הדרישה רק למי שלא החזיר את המענקים, שהרי ברור שמדובר באפליה חמורה נגד בעלי עסקים אחרים, אך מנגד היא גם לא תרצה להעמיד תקציב חדש של מיליארדים כדי לעמוד בדרישה של כלל בעלי העסקים למענקים. מאיזה כיוון שלא מסתכלים על זה, אם הסעיף הקואליציוני הזה יחוקק, הממשלה תוצף בצונאמי בגצ"ים.

אלה לוי-וינריב

חיזוק נוסף לבתי הדין הרבניים יהיה בהעברת הביקורת על הדיינים לדיינים בלבד, במקום נציב תלונות הציבור על השופטים כיום. בנוסף, נקבע כי תנאי בתי הדין, על כל מרכיביהם, יושוו לאלה במערכת בתי המשפט.

כיום סמכותו של בית הדין הרבני מוגבלת לענייני נישואין וגירושין ונושאים שנכרכו בתביעות אלו, בדרך המכונה "מירוץ הסמכויות" - הצד שפונה ראשון מכריע איפה ידונו סוגיות הרכוש, בבית הדין הרבני, או בבית המשפט לענייני משפחה. אם ההסכמות שהשיגה ש"ס יצאו לפועל, עלולות להיווצר שתי מערכות משפט נפרדות שיהיו חלופות האחת לשנייה.

חיזוק מירוץ הסמכויות

"מדובר בשינויים מרחיקי לכת"' אומרת עו"ד יהודית מייזלס, מומחית בדיני משפחה ומרצה במכללה למנהל, "יש לקחת בחשבון שכאשר מרחיבים לבתי הדין הרבניים את הסמכויות לדון בסוגיות כלכליות אזרחיות, המשמעות היא התחזקות מירוץ הסמכויות, הנוגדת את המגמה החשובה של השנים האחרונות לצמצמה".

לדבריה, גם אם שני הצדדים מסכימים, אין בכך כדי לגשר על פערי המומחיות שצברו בתי המשפט האזרחיים בנושאים הכלכליים. "הרחבת סמכויות כזו לערכאה בה יושבים דיינים שאינם בעלי השכלה משפטית, לא מנצלת נכון את היכולות של אותם דיינים אשר המשפט זקוק לתחום מומחיותם בלב ליבו של הדין הדתי, בהתרת עגונות, בענייני נישואין וגירושין שהם בתחום ההלכתי".

פרופ' שחר ליפשיץ, מומחה לדיני משפחה וירושה מאוני' בר אילן ויועץ למשרד פישר (FBC), סבור כי מתן אפשרות לבית הדין לדון בהסכמה אינו מהלך רע - אם היו מבטלים את הסמכות החד־הצדדית האפשרית במסגרת מירוץ הסמכויות. הוא סבור כי יש לקבוע מנגנונים המבטיחים שהסכמה תהיה כנה ומוסיף כי "לדיינים אין מיומנות כוללת במשפט האזרחי והמשמעות היא ששורה ארוכה של נושאים יידונו לפי הדין הדתי".

 פרופ' שחר ליפשיץ / צילום: נעם פיינר

המרכז הרפורמי לדת ומדינה גיבש נייר עמדה על הצעת חוק משנת 2017, הזהה להסכמה שהושגה כעת עם ש"ס. לעמדתם "הצעת החוק עלולה להביא לקיומן של שתי מערכות משפטיות מקבילות המתגוששות זו כנגד זו. הצדדים עלולים לעשות שימוש לרעה בעובדה שהמערכת האחת מכבדת זכויות מסוימות שהאחרת מקפחת. עיקרון שלטון החוק המבטיח דין אחד לכל אזרחי המדינה ושוויון בפני החוק לא יהיה קיים עוד".

פרופ' ליפשיץ מעלה חשש כי שינוי הסמכויות המסתמן עלול להחזיר לזמנים ישנים בהם היו נורמות של הפעלת לחץ. "קיים חשש רב לחזרת נורמות שחזינו בהן בעבר של הפעלת לחץ על ידי קהילה דתית על פרטיה להתדיין בבית הדין הרבני בנושאים כמו דיני עבודה וסכסוכים עסקיים".

עו"ד מייזלס מוסיפה כי גם אלמנט ההסכמה לא מרפא את הבעייתיות. "החשש הוא שבעלים ישתמשו בסמכות הזו כדי להתנות את מתן הגט בכך שבית הדין ידון בנושא הממוני של בני הזוג".

עו"ד ניצן כספי שילוני, מנהלת המחלקה המשפטית של ארגון "מרכז צדק לנשים" המייצג נשים בבתי הדין הרבניים, אומרת כי הרחבת הסמכויות תפגע בנשים. "הדין הדתי על פי פירושו כיום בביה"ד פוגע בזכות הנשים לשוויון בחלוקת הרכוש המשפחתי באופן לא שוויוני". כספי שילוני מוסיפה כי נשים לא מורשות לשמש כדיינות וכי הבחירה עשויה להיות לא חופשית בעיקר כאשר מדובר ביחסי כוח - בני זוג בהליכי גירושין ויחסי עובד מעביד.

ניצן שפיר

סעיף אחד מדבר על הקמת ועדת משנה בכנסת שתפקח באופן הדוק יותר על החברות הממשלתיות והשירות הציבורי ככלל. הסעיף השני מטיל על שר האוצר הנכנס, בצלאל סמוטריץ', הכנת הצעה לבחינה מחודשת של אופן ניהול החברות והקשר שלהן עם הממשלה, לרבות תיקון החוק בהקשר הזה. במסגרת המהלך, תוקם ועדה שתתמקד במה שהוגדר "בחינת כפיפות החברות הממשלתיות למשרדי הממשלה". נזכיר כי החברות הממשלתיות כפופות הן לרשות החברות, היושבת במשרד האוצר, והן למשרדי הממשלה שבתחומם הן פועלות. כך התעשייה האווירית ורפאל למשל, כפופות למשרד הביטחון, רשות הגז למשרד האנרגיה וכו'. הדרישה שעלתה במו"מ הקואליציוני הייתה של קשר הדוק יותר לשרים, והגדלת השפעתם על פעילות החברות.

אבל לשם מה בעצם דרושה הצעה כזו? הרי גם היום השרים הממונים מנחים את החברות בקווי מדיניות. האם הגדלת הכוח הזו תהיה על חשבון סמכויות רשות החברות? בגלובס פרסמנו כי הרשות כפתה על כמה חברות ממשלתיות לשלם דיבידנדים למדינה בשנים שבהן הרווחיות עלתה. בחלק מהמשרדים לא אהבו את זה, והם עדיין מנהלים מאבק בנושא.

לסעיף השלישי יש אולי את המשמעות הגדולה ביותר: "נבחרת הדירקטורים" תבוטל ואיתה יבוטלו "ועדות האיתור למיניהן". כלומר, מי שיבחר את בכירי החברות הממשלתיות יהיו נבחרי ציבור בלבד. המהלך הזה משתלב עם סעיף אחר בהסכמים הקואליציוניים: מינוי היועצים המשפטיים של משרדי הממשלה על ידי השרים.

ביטול נבחרת הדירקטורים עשוי גם לפתוח אפשרויות נוספות לקהלים ואוכלוסיות נוספות שעד כה נמצאים במספרים נמוכים במיוחד בדרגי הניהול של המדינה, כמו המגזרים הערבי והחרדי, סוג של כרטיס כניסה לאליטה. בנבחרת האחרונה, שהתפרסמה ביוני האחרון יש 1,200 שמות, 70% מהם גברים, ורק 10% מהם מייצגים אוכלוסיות כמו ערבים וחרדים.

הסעיפים שנותנים לדרישה הקשר

ביטול נבחרת הדירקטורים מכוון להרחיב מאוד את מאגר הדירקטורים, אלא שבהיעדר בהירות לגבי הקריטריונים לבחירת הבכירים בחברות הממשלתיות, ובהינתן שליטה כמעט מוחלטת של הפוליטיקאים על המינויים, עלולות להיות לו השלכות הרסניות.

אם מחברים אל הדרישה הזו עוד שני סעיפים בהסכמים הקואליציוניים עם ש"ס ויהדות התורה, ההקשר ברור יותר. לפי הסעיפים האלה, יינתן ייצוג הולם, לרבות בהעדפה מתקנת, לציבור החרדי בדירקטוריונים של החברות הממשלתיות. אולי קידום המגזר החרדי בהקשר הזה ראוי ונחוץ, אבל איך ייעשו המינויים בלי קביעת תנאי כשירות ניהוליים מותאמים לחברה החרדית? עוד סעיף משלים לכך הוא ההכרה בהסמכה לרבנות ולטוענות רבנית כמקביל לתואר ראשון כללי לצורך כשירות למכרזים ומינויים.

הביקורת על נבחרת הדירקטורים

נבחרת הדירקטורים נזכיר, נוסדה על ידי אורי יוגב בעת שהיה מנהל רשות החברות ב־2013 והיא מכילה מאגר של דירקטורים פוטנציאליים שנבחרו לפי קריטריונים שונים, ולפי קבוצות התמחות (ניהול, פיננסים, משפטי, בטחוני וכו'). לפי הנחיה של המשנה ליועץ המשפטי לממשלה גיל לימון, רק מי שנמנה על הרשימה יכול להיכנס לדירקטורים של החברות הממשלתיות.

בעקבות הביקורת על אופן בחירת הנבחרת האחרונה, הקימה מנהלת רשות החברות מיכל רוזנבוים ועדה שאמורה להמליץ על דרך בחירת הדירקטורים והקריטריונים בראשות רקפת רוסק עמינח. הוועדה אמורה להגיש מסקנות בסוף החורף, אך לא מן הנמנע שלאור ההתפתחויות החדשות תפרסם דוח ביניים.

מי שממונה על רשות החברות וגם אחראי להכנת ההמלצות לקביעת היחסים בין החברות לממשלה הוא שר האוצר הנכנס סמוטריץ'. בתפקידו כשר תחבורה הוא זכה לשבחים רבים על ניהול המשרד, על הענייניות ועל הכניסה לפרטים, ואם יתנהל באותו האופן גם באוצר, סביר שינסה למנוע הורדה חריפה של רף הכניסה לדירקטוריונים. עם זה הנחישות של הקואליציה לביטול נבחרת הדירקטורים תביא לכך שיהיה זה מאבק לא פשוט.

דני זקן