מאסק מנסה לשנות את הרשתות החברתיות, אבל זו לא אחריותו

הכותב הוא חוקר בתחום מדעי המחשב באוניברסיטת אוקספורד וזוכה מלגת רודס לשנת 2023

נניח שאל העיר בה אתם גרים מגיע אדם עשיר ומחליט לקנות את הכיכר המרכזית. אם יקנה אותה, הוא יוכל לבנותה מחדש ואולי גם לגבות תשלום מכל מי שעובר דרכה, אבל עדיין, ישנם דברים שלא יוכל לעשות. למשל, הוא לא יוכל לאסור על אנשים מסוימים לעבור בה, וגם לא מצופה ממנו לעצור בעצמו קטטה בכיכר, אלא עליו לבקש משוטר לבוא ולטפל במתפרעים. מדוע אנחנו מקבלים את כל זה כמובן מאליו כאשר מדובר בנכסים פיזיים כמו כיכר בעיר אך לא בנכסים הווירטואליים, שאנו עוברים דרכם בתדירות גבוהה בהרבה?

הרשתות החברתיות השונות לא רק מתפקדות כבעלות הכבישים, הכיכרות, והחנויות באינטרנט, אלא מצופה מהן גם להפעיל אמות מידה מוסריות. כך, שכיום החברות עצמן הן אלו שצריכות להחליט מה סביר וראוי למשתמשים להיחשף אליו.

עיסוק בשולי הבעיה

האם הגיוני שהחברות יהיו אלו שמקבלות את ההחלטות האלו? דוגמה בולטת לתופעה הזו היא חסימתו של דונלד טראמפ בטוויטר עקב אירועי השישי בינואר 2020. מרבית מהשיח על האירוע נגע בשאלה האם טוויטר פעלה נכון או לא, אך האם זו השאלה הנכונה? בהשאלה מדוגמת הכיכר, האם נכון שבמקום שהמדינה תחליט מי מורחק מהכיכר, בעל הכיכר, הרשת החברתית, יעשה זאת? והרשתות עושות יותר מכך: הן מתנהלות בשטחן כשלושת הרשויות (חוק, משפט ואכיפה) גם יחד.

עד כה, האופן שבו ניסו להתמודד עם המצב היה באמצעות עיסוק בשולי הבעיה, בחלקים חשובים אך בעלי רכיבים טכנולוגיים בלבד או חברתיים בלבד. כלומר או נושאים עליהם קיימת הסכמה שהם מהווים בעיה והקושי טמון בפיתוח פתרון, או נושאים שהבעיה שנויה במחלוקת אבל הפתרון אליה יחסית פשוט.

דוגמה בולטת לבעיה מהסוג השני היא מהלך שיזמו אפל וגוגל בעקבות לחצים חברתיים, כך שיהיה קשה לעקוב אחרי משתמש העובר בין אפליקציות באייפון ואנדרואיד, דבר שהיווה מכה קשה לפייסבוק. דוגמה לפתרון מהסוג הטכנולוגי היא ההשקעה של טוויטר בפיתוח אלגוריתמים לזיהוי והתמודדות עם פייק ניוז. עם זאת, עם רכישתו של אילון מאסק את טוויטר, מרבית מהצוותים שעסקו בפיתוח זה פוטרו, דבר שניכר בתכנים שעולים בשבועות האחרונים ברשת החברתית. מאסק כנראה יצליח לגרום למהפכה ברשת, אך לא ברור האם זו תהיה האחת שרצה.

שינוי מהותי

ובכל זאת, אני מסכים עם חלק מחזונו של מאסק, על מנת לתקן את המערכות האלו צריך למצוא דרך לשנות את התמריצים לפיהם הן פועלות אל אלו בהם המשתמש אינו המוצר. בטוויטר ובמיוחד בפייסבוק, רשתות בהן המודל העסקי נשען כיום על פרסומות, נוצר מצב בו עליהן למצוא איך לגרום לאנשים להישאר בהן לכמה שיותר זמן, על אף הנזק החברתי שלעיתים נובע מכך.

ניתן למצוא אלטרנטיבות טכנולוגיות חכמות שיאפשרו זאת, ויש מספר דוגמאות לכך. המקרה הכי בולט הוא וויקיפדיה: מי היה מאמין שמאגר מידע כה עשיר יתופעל באופן חינמי וללא מטרות רווח? ישנן גם חברות שהצליחו למצוא דרכים רווחיות לשנות את התמריצים. דוגמה אחת היא חברת הביטוח למונייד, שמצליחה לגרום לשינוי ביחס בין חברת הביטוח והמשתמשים דרך כך שהם תורמים חלק ניכר מהרווחים שלהם לעמותות, כך שהפסד של החברה גורר הפסד לעמותות.

במקרה של הרשתות החברתיות מהלך כזה עוד לא התרחש, אך הוא הכרחי בכדי שנוכל לבנות כבישים בטוחים יותר. יישום של שינוי כזה ידרוש חדשנות חברתית וטכנולוגית, שחלקה נבדקת ברשתות חדשות אך עיקרה עתידה להתגלות. בעודנו צועדים לעתיד זה, חשוב שנהיה מודעים לסביבתנו כל פעם שנחצה את הכביש.