אחד האתרים הארכיאולוגים החשובים בישראל מסתתר מתחת מחלף רב נתיבים בצומת

רן ברקאי הוא פרופסור לארכיאולוגיה של תקופות פרהיסטוריות, חוקר ומלמד באוניברסיטת תל־אביב. איל חלפון הוא במאי, סופר ומוסמך לארכיאולוגיה. במדור ארכיאולוגיה המתחדש הם תרים אחר עקבות העולם הקדום, בישראל ובעולם, בהווה 

"החפירה הפרהיסטורית הגדולה במזרח התיכון", "מטרופולין בסדר גודל של תל אביב של ימינו", "המפץ הגדול בפרהיסטוריה של האזור", "אתר שישנה את כל מה שאנחנו יודעים על התקופה הניאוליתית".

אלה הם רק כמה מהסופרלטיבים שנקשרו לחפירה הארכיאולוגית בצומת מוצא שנערכה בין השנים 2018-2020. חפירת הצלה ממושכת שמתנהלת על פני שטח עצום, מאות דונמים, לפני שדחפורי נתיבי ישראל יהפכו אותם למחלף רב נתיבים בכביש מהיר. התקופה, כאמור, היא הניאוליתית (חלקה האחרון של תקופת האבן). אחת המעניינות ובוודאי הדרמטית ורבות ההשפעה על חיינו שלנו, בהיסטוריה האנושית.

● האפקט הקולי רב העוצמה של מחסות הסלע הקדמוניות 

האדם הקדמון הופך מצייד לחקלאי

בני אדם קדומים נטשו את אורחות חייהם כציידים לקטים והחלו ל"התמסד": בייתו דגנים וקטניות, עברו למבני קבע, מצאו דרכים לגדל בחצר חיות שפעם נאלצו לרדוף אחריהן חמושים בחץ וקשת. אנשים עשו מניפולציות על משאבי טבע כדי לנצל אותם לצרכיהם, לכאורה במאמץ מופחת. זה קרה לפני 10,000 שנה בערך, והיה שיאו של תהליך שזכה לכינוי (הלא מדויק): "המהפכה החקלאית". לא מדויק, כי לא מדובר באירוע שהוביל לשינוי, אלא במגמה מתמשכת שהחלה הרבה קודם והתעצמה בתקופה זו - הניאוליתית.

הצייד הוא מרכיב מהותי בתרבות ובמסורת

האתר במוצא, או לפחות החלק אליו נתייחס כאן, משויך לשלב מתקדם יחסית של אותה תקופה, המכונה: ניאולית קדם קרמי ב' (PPNB). בשכבות הארכיאולוגיות של אותו זמן יש עדויות להתיישבות רציפה, עם מבני ציבור ובתים פרטיים. יש דרכי גישה וסמטאות; מישהו תכנן את העסק, או לפחות נתן הוראות בנייה. העיסוק בחקלאות אינטנסיבי - גידולים שמניבים עודפי מזון (חומוס, עדשים ופול) אותם ניתן היה לסחור בסחר חליפין. עז הבר בויתה באתר מוצא, כנראה מאות שנים לפני כל מקום אחר בלבנט. תושבי המקום היו צעד או שניים מלהפוך לחקלאים במשרה מלאה. מה שהשאיר בהם מעט ממה שהיו פעם, במשך אלפי שנות קיום אנושי, הוא זיקתם לצייד. צייד כמגדיר זהות, כחלק מהותי בתרבות ובמסורת שלהם, של אבות אבותיהם.

באיי פארו של ימינו אנו, תושבים מתעקשים להמשיך ולקיים מסורות צייד עתיקות ונזעקים ממיטותיהם אל מפרץ בו אותרה להקת לוויתנים. הם נוטשים בתי קפה מודרניים וממהרים לסירות כשהם חמושים בפגיונות ארוכים. לא כי אין להם מה לאכול, אלא כי בשר צייד (לוויתנים במקרה שלהם) זה חלק מהזהות שלהם - ממי שהם. הם אנשי איי פארו. וכמוהם נהגו ככל הנראה גם אנשי מוצא: הם המשיכו לצוד, אפילו שהיו להם "חיות משק" בחצר האחורית. למעשה, ייתכן והם צדו את אותן חיות שכבר לא הסתובבו בר בשטח ואורחות חייהם נוהלו על ידי בני אדם.

מה קרה בין קירות המכלאה?

בחפירה במוצא נמצאו שני סוגים של ראשי חץ: קטנים, שהיו יעילים וקטלניים כששוגרו למרחק; וגדולים, כבדים ומסוגננים, שיעילותם מוטלת בספק ובלתי מובנת. יותר מכל דבר אחר, ראשי חץ מסוג זה היו מרשימים למראה וגרמו בוודאות לפציעות חמורות והקזת דם מרובה של קורבנות הצייד. צוות חוקרים מרשות העתיקות, בניהולה של אלה ירושביץ, טוענים שייתכן וזו בדיוק הייתה מטרת ה"ציידים": לעשות רושם במהלך טקס שידמה צייד.

החוקרים בחנו מספר רב ראשי חץ, ניתחו את האופן בו נשברו במהלך השימוש, מלאכת ייצורם ומקום הימצאותם באתר. התברר שריכוז גבוה במיוחד של ראשי החץ גדולי המידות, "חודי יריחו", במינוח מקצועי, נמצאו באזור תחום בין שני קירות מאסיביים, ושככל הנראה שימש כמכלאה לאותן חיות בהליכי ביות, חיות משק עתידיות. בין אותם קירות היו גם הרבה שרידים של בעלי חיים, אבנים שרפות ואפר. משהו קרה שם לפני יותר מעשרת אלפים שנה, והוא היה אלים במכוון. צייד לא פסק לחלוטין באותה תקופה, דבר אינו קורה באופן מוחלט בהיסטוריה. יש ירידה הדרגתית, התמעטות, בשלב זה אולי אפילו קריסה של מקורות צייד. יש פחות ופחות חיות שניתן לצוד אותן, ופחות פחות זמן פנוי לעסוק בצייד.

חקלאות, גם זו המודרנית, היא עסק תובעני שמחייב את העוסקים בה להיות על הרגליים מבוקר עד ערב. מסעות צייד אל גבעות ומישורים מרוחקים בהם עדיין רעו עדרי צבאים, היו משימה סבוכה ולא תמיד אפשרית למי שהיו צריכים לזרוע, לדלל, להשקות, לקצור, לנפות, לארוז ועוד כהנה מטלות מייגעות. על רקע זה ייתכן - וזו האפשרות שעולה ממחקרם של ירושביץ' וחבריה- ובמוצא התקיימו "טקסי צייד" של בעלי חיים מבויתים או בתהליכי ביות. ריטואלים רווי דם שדימו את הדבר האמיתי. זה בוודאי לא היה מעשה אצילי, אבל הרושם שהותיר על המשתתפים יכול היה לפצותם במעט על המחיר שעמדה לגבות מהם המהפכה החלקאית בחייהם.