הסיפור המדהים על שלושה חברים שהקימו חברה ששווה טריליון דולר

רק שבע חברות אמריקאיות הגיעו אי פעם לשווי של טריליון דולר. חלק נולדו בחניות הפרטיות של בתים צמודי קרקע. אחרות הוקמו במעונות סטודנטים. אנבידיה נולדה בסניף של הדיינר דני'ז (Denny’s).

● "אנחנו לא לוביסטים": המשנה ליועמ"ש לשעבר מתרגל לשוק הפרטי
● תחיית הלשון: כך הפכה האקדמיה למשפיענית רשת
● "אין סיבה שחברות ישראליות לא ישלטו בעולם": שיחה עם נועם ברדין, לשעבר מנכ"ל ווייז

סיפור לידתה של יצרנית השבבים בעלת השווי הגבוה ביותר בעולם מתחיל לפני 30 שנה, עם שלושה מהנדסים שנפגשים בדיינר בעמק הסיליקון, מעלים בסיעור מוחות רעיונות על מחשוב וחולמים על החברה שתשנה את חייהם. כל זה מעל ארוחות בוקר "גראנד סלאם", פנקייקים, ביצים ונקניקיות.

"לא היינו לקוחות טובים" אמר לי המייסד השותף של אנבידיה כריס מלקווסקי. "היינו מגיעים, יושבים שם ארבע שעות ושותים עשר כוסות קפה".

הם היו לקוחות כל כך גרועים שזרקו אותם מהתא שלהם והעבירו אותם לאחורי המסעדה. שתי קבוצות השתמשו בחלק הזה של הסניף כחלל עבודה משותף: מייסדי אנבידיה ומשטרת סן חוזה, קליפורניה. "כל השוטרים יושבים שם לכתוב את הדוחות שלהם", אמר מלקווסקי. "אנחנו יושבים שם עם הלפטופים שלנו, מנסים להבין מה אנחנו עושים".

מה שהם עשו התגלה בדיעבד כהקמת חברה שהשנה חצתה את רף שווי השוק של טריליון דולר.

מראשיתה, אנבידיה הימרה מוקדם על שווקים שבקושי היו קיימים בזמנו, מגיימינג במחשבים אישיים לבינה מלאכותית. ג'נסן הואנג, מייסד־שותף ומנכ"ל החברה, מגדיר את התחומים האלה "שווקים של 0 מיליארד דולר". וכל חברה של טריליון דולר מתחילה עם שוק של 0 מיליארד דולר. החברות העשירות ביותר בעולם תמיד ידעו להביט מעבר לפינה ולדמיין עתיד שאף אחד אחר לא ראה. ההזדמנויות הרווחיות ביותר בכל תעשייה הן אלה שמעולם לא היה נדמה שיהיו שוות כל כך הרבה כסף.

 מטה אנבידיה בסנטה קלרה, קליפורניה. כמעט שילשה את שווי השוק השנה / צילום: Associated Press, Jeff Chiu

זה הסיפור של אנבידיה. זה לא שם מוכר כמו אפל, מיקרוסופט, אלפבית, אמזון, מטא או טסלה. המילה נראית כאילו מישהו נרדם על המקלדת. אבל המעבדים שלה הם המנועים, בלתי נראים אך חיוניים, שמניעים את הפינות הכי מלהיבות בכלכלה. השבבים הגרפיים המתקדמים המכונים GPU שדרושים לבינה מלאכותית מיוצרים כמעט באופן בלעדי על ידי אנבידיה - כמו שלכורים בתקופת הבהלה לזהב הייתה רק חברה אחת שמספקת מעדרים ומסננות.

תפקידה החיוני של אנבידיה בפריחת ה־AI הוא הסיבה ששווי השוק שלה הוכפל כמעט פי שלושה ב־2023. בחודש יוני בעת מסחר גועש הרוויחה החברה 184 מיליארד דולר ביום אחד. 184 מיליארד דולר! אנבידיה גדלה תוך כמה שעות בשווי של כל נטפליקס. היא עקפה את השווי המצרפי של הרבה מיריבותיה לאחר שהרווחים העצומים שגרפה הלהיבו את המשקיעים וגרמו לאנליסטים בוול סטריט להישמע כמו בני נוער נלהבים מדי. "פשוט וואו" כתב אחד מהם.

חורי קליעים, ושיעורים לחיים

כדי להבין איך אנבידיה הפכה למצטרפת הטרייה והכי פחות צפויה במועדון טריליון הדולר, שווה לקפוץ חזרה לדיינר עם התאים האדומים, תאורת הניאון וחורי הקליעים בחלונות. ימיה הראשונים של כל חברה עשויים לגלות הרבה על התרבות שתשרור בה למשך כל ימיה - והפילוסופיה הארגונית שהוסכמה בין לגימות של קפה־דיינרים עוזרת להסביר את הצלחתה של אנבידיה עד היום.

דיברתי עם מלקווסקי לא הרבה אחרי ששווי השוק של אנבידיה חצה את רף טריליון דולר בפעם הראשונה. הוא אמר שיש דרכים רבות למצוא את השורשים של מה שקורה עכשיו במה שקרה אז. "אחת מהן היא שדנו במי אנחנו רוצים להיות", אמר.

הם רצו לבנות שבב טוב יותר ולבנות סוג חדש של עסק סביבו. מלקווסקי היה אחראי על עיצוב חומרה. קרטיס פריאם היה אחראי על ארכיטקטורת תוכנה. הואנג היה אחראי על ההחלטות העסקיות. בזמן שהם התעסקו עם הביצים שהתקררו בצלחת, הוא ניהל מחקר שווקים ממש מתוך הסניף של הדיינר, חקר את המתחרות, את מחיר הסיליקון ואת שולי הרווח הפוטנציאליים של החברה שלהם, שעדיין לא היה לה שם. "ג'נסן סירב להצטרף לסטארט־אפ אלא אם העסק יוכל להכניס 50 מיליון דולר במכירות בשנה", אמר פריאם (הוא קיבל את ההחלטה הנכונה: הכנסות אנבידיה בשנה שעברה היו 27 מיליארד דולר).

עוד לפני שדני'ז נעשה למקום הולדתה של החברה שלו, הדיינר כבר היה בעל חשיבות להואנג, שמנהל את אנבידיה מאז שמארק צוקרברג עוד היה בבית ספר יסודי. הואנג לא תמיד היה נואם מלוטש, עם מעיל העור השחור שהפך לסימן ההיכר שלו. למעשה, הוא אומר שלא היה הופך למנהיג שהוא כיום אלמלא עבודה אחת: מלצר בסניף של דני'ז.

העבודה בדיינר הייתה חוויה מעצבת. הואנג היה נער ביישן, אבל הזמנות של פנקייקים לימדו אותו לתקשר עם זרים, ואיך להתפשר במצבים של מתח שהיו מעבר לשליטתו. מאחד הלקוחות הקבועים הוא גם למד שצריך להוסיף מיונז וחרדל לסנדוויץ' הודו שנקרא Super Bird, מנה שעד היום היא הפריט החביב עליו בתפריט.

הואנג, מלקווסקי ופריאם הכירו זה את זה שנים לפני ששילבו את כישרונותיהם המשלימים ונכנסו לעסקים יחד. פריאם ומלקווסקי היו מהנדסים ב־Sun Microsystems, והואנג עבד ב־LSI Logic ; אבל הם לא יכלו להיפגש במשרדים שלהם בזמן שתכננו איך לעזוב את העבודות. "הדיינר היה שטח ניטרלי", אמר פריאם.

הם נפגשו כמה פעמים ב־1992 ו־1993 כדי לדון בשבבים המיוחדים שיספקו גרפיקה תלת־ממדית ריאליסטית יותר למשחקי מחשב. שם הם הגו את החברה, אבל הם עברו דירה עוד לפני שנקראה אנבידיה באופן רשמי. הם הבינו שדיינר ליד הכביש המהיר אינו המשרד האידיאלי כשהבחינו בחורי קליעים בחלון. "אולי זה לא המקום הכי בטוח לשבת בו שעות על גבי שעות", נזכר מלקווסקי בשיחת וידאו כשהוא לוגם מהקפה שלו.

הם זכו ליותר פרטיות כשעברו לבית בעיר שהיה שייך לפריאם מה שלא היה בו זה מיזוג אוויר. ועדיין לא היה לחברה שם. "זו לא צריכה להיות מילה אמיתית וזה לא צריך לגלות מה אנחנו הולכים לעשות", אמר הואנג למלקווסקי. "אנחנו שלושה חבר'ה בדירה לא ממוזגת. מי יודע לאן נגיע?"

ההימור על העתיד השתלם

הדבר האחד שהם כן ידעו היה שהם רוצים להיות בעסקי השבבים. בזמנו, לכרטיסי מסך היו כינויים בשתי אותיות, ופריאם אהב את המצלול של האותיות NV, שנשמע כמו קנאה (Envy). הם קראו לסטארט־אפ אנוויז'ן, שלא הייתה מילה אמיתית ולא רמזה מה הם הולכים לעשות. זה היה מושלם. פריאם הלך למשיבון במטבח להקליט את ההודעה של המטה העולמי של אנוויז'ן. הבעיה היחידה הייתה שלכמה חברות כבר היו שמות דומים, כולל אחת שייצרה נייר טואלט ידידותי לסביבה. פריאם שלף את המילון הלטיני שלו ומצא מהי המילה לקנאה. Invidia. הוא נפטר מהאות הראשונה והקליט הודעה חדשה במשיבון.

הם נאבקו כדי לשכנע אנשים רבים בחזון של אנבידיה בשנים הראשונות - כולל את אמא של הואנג. הוא עדיין זוכר את העצה שלה כשהודיע שהוא הולך להקים חברה עם החברים שלו, ולייצר שבבים שאנשים ישתמשו בהם כדי לשחק משחקי מחשב: "למה שלא תמצא עבודה?".

בשלושת העשורים הבאים, הם כמעט הובסו יותר מפעם אחת. אנבידיה הייתה קרובה לפשיטת רגל ממש לפני שהוציאה לשוק את כרטיס המסך שהציל את החברה ב־1997. ב־2007, כשהוציאה פלטפורמה חדשה למחשוב מואץ, המערכת הקדימה את זמנה ורווחי החברה נפגעו. בזמן המשבר הפיננסי של 2008, השווי של אנבידיה צנח במהרה לפחות מ־5 מיליארד דולר.

אבל בטווח הארוך ההימור השתלם. הונו האישי של הואנג גדל ב־6 מיליארד דולר ביום אחד בחודש יוני, בגלל שנצמד לאסטרטגיית החברה שלו בשנים השחונות ההן.

ההחלטה הנועזת להשקיע במחשוב AI לפני שידעו שצ'אטבוטים יתאמנו על אלפי השבבים היקרים של אנבידיה הייתה דומה להחלטה של הואנג, מלקווסקי ופריאם להתפטר מעבודותיהם כדי להקים חברה. כעת זה נראה מובן מאליו, אבל אז זה לא היה ברור בכלל. כששאלתי על שוק כרטיסי המסך בימים ההם, מלקווסקי ענה לי: "לא היה כזה". זה היה אחד משווקי 0 מיליארד הדולר הקסומים של הואנג - אותה שפה בה השתמש לתיאור AI כשנשא דברים בפני סטודנטים שסיימו לימודים בחודש שעבר.

הוא לא הזכיר את דני'ז. אבל היה קשה שלא לחשוב על כריכי Super Bird עם מיונז וחרדל כשאמר לסטודנטים לזכור דבר אחד כשהם מתחילים עבודות, מקימים חברות ומחפשים שווקי 0 מיליארד דולר משל עצמם.

 "או שאתם רודפים אחרי אוכל", אמר, "או שאתם בורחים מלהפוך בעצמכם לאוכל".