אמ;לק
בדימוי המקובל, משקיעי העל עסוקים בדבר אחד בלבד: לעשות עוד כסף. זה לא אחת נכון אומר הסופר והעיתונאי ויליאם גרין. אבל הוא זיהה בקריירה הארוכה שלו שכללה ראיונות עם עשרות מהם תת־קבוצה: כאלה ש"באמת חשבו לעומק איך לחיות", מי שהתנהלו בצורה אתית וגם מבקשים לתעל את כישוריהם והונם לטוב שהוא מעבר לעשיית כסף. לכן בספרו החדש שכולל ראיונות עם 40 מהם, יש לא רק עצות על ניהול השקעות וכסף. הוא ביקש להבין מה פיצחו על החיים מי שהכסף הוא באמת לא שיקול מבחינתם.
שש שנים לפני שצ'ארלי מאנגר, שותפו וחברו הקרוב של וורן באפט, הלך לעולמו בגיל 99, זכה לפגוש אותו ב־2017 העיתונאי והסופר הבריטי־אמריקאי ויליאם גרין - "גם במחיר נסיעה של 5,000 ק"מ בעבור ראיון של עשר דקות", הוא מספר. גרין חשש, שכן מאנגר היה ידוע בלקוניות יתרה "עד כדי גסות רוח". אלא שגרין פגש אדם אדיב ופתוח שהסביר לו איך עובד העיקרון שהנחה אותו בהצלחתו - "אין לי שום תובנות שאין לאנשים אחרים. רק הייתי טיפה יותר עקבי מהם בהימנעות מטמטום", מאנגר שטח בפניו את משנתו.
● WSJ | הסמים שבנקאי וול סטריט נוטלים כדי לצלוח את היום, והלילה
● המודל שקורא תיגר על רשתות המזון המסורתיות
● כך מתנהל המצוד העולמי אחר חיילי צה"ל
מאנגר, מספר גרין, הקפיד לדבר גם על טעויותיו אך בלי הלקאה עצמית. באסיפת בעלי המניות השנתית של ברקשייר האת'וויי ב־2017 דיבר בגילוי לב מול 40 אלף איש על הפספוס בכך שלא קנה בזמן את מניות גוגל וולמארט (כיום החברה כן מחזיקה במניות גוגל - ה"ו). "אכזבנו אתכם", אמר. הוא הסביר לגרין מדוע עשה זאת, למרות שלא היה חייב: "אני אוהב אנשים שמודים כי פעלו בטמטום גמור".

וורן באפט (משמאל) וצ'ארלי מאנגר. ''וורן גאון, אבל צ'ארלי היה גאון מטורף'' / צילום: ap, Nati Harnik
את התובנות משיחתו עם מאנגר מגולל גרין בספרו "עשירים, חכמים, מאושרים", שיצא לאור החודש בתרגום לעברית (הוצאת מטר), ובו מופיעים ראיונות עם 40 משקיעים בולטים מהעולם. אלה מבוססים על פועלו כעיתונאי כלכלי שכתב בשלל מגזינים במשך יותר מ־30 שנה, ובהם טיים, פורצ'ן, פורבס והאקונומיסט. הספר, שראה אור לראשונה בארה"ב ב־2021, תורגם ל־26 שפות ושוטח לא רק מתובנותיהם המקצועיות של המשקיעים, אלא גם מעקרונותיהם לחיים טובים ומאושרים.
ויליאם גרין (56)
אישי: נשוי + 2, גר בניו יורק
מקצועי: סופר ועיתונאי, כתב בין היתר לטיים, פורצ'ן, פורבס והאקונומיסט
עוד משהו: למד באיטון קולג', בית הספר היוקרתי של האליטה הבריטית, שבין בוגריו 20 ראשי ממשלה, בהם דיוויד קמרון ובוריס ג'ונסון, וגם הנסיכים ויליאם והארי
בשיחת זום שקיימנו עם גרין לפני כמה שבועות מביתו בניו יורק סיפר כיצד העצה של מאנגר - "לא להיות טיפשים" - משמשת אותו בחייו האישיים. "לפני כמה שנים ישבתי לארוחת ערב עם משקיע מפורסם במנהטן ושתינו כמה כוסות יין. אחר כך לקחתי רכבת הביתה, למחוז וסטצ'סטר, שם חנה הרכב שלי. לא הרגשתי שתוי ויכולתי לנהוג הביתה, זה חמש דקות נסיעה. אבל אמרתי: מה אם אני טועה? הרי השיפוט שלנו די גרוע כשאנחנו שתויים. במקרה הטוב אקבל דוח ובמקרה הרע אני עלול לפגוע במישהו. אז הזמנתי אובר. זו דוגמה מעשית למה שצ'ארלי נהג לעשות וגם משקיעים גדולים אחרים. הם מחפשים הימורים א־סימטריים, שבהם היתרון גדול והחיסרון מוגבל. אם הופכים את זה, המשמעות היא שאנו רוצים להימנע ממצבים שבהם היתרון מוגבל והחיסרון עצום".

ויליאם גרין / צילום: Christopher Lane
עוד משקיע בספר שמאמץ את העיקרון הוא טום גיינר, מנכ"ל Markel ("גרסת מיני של ברקשייר האת'וויי", כהגדרת גרין). "טום ואני חברים טובים והוא אמר לי: כשאני בנסיעת עסקים ויושב על הבר, זה בסדר לשתות שתי כוסיות. זה לא בסדר לשתות עשר. אני נשוי לאותה אישה מגיל 15. אני אוהב את אשתי ולא רוצה להרוס את הנישואים שלי".
הספר מחדד שמאנגר ובאפט החזיקו בתפיסת עולם דומה מאוד לגבי השקעות.
"הם היו שותפים במשך עשרות שנים. וורן הוא גאון, אבל צ'ארלי היה גאון מטורף, ממש מבריק. אז לראיין את צ'ארלי היה דבר מדהים. את אומרת לעצמך: הנה אדם שהוא גאון אינטלקטואלי ומה שעומד בלב העשייה שלו זה לנסות להיות פחות טיפש. הוא מנסה באופן שיטתי להפחית את מה שהוא מכנה 'טיפשות סטנדרטית'. זה רעיון שעוזר בהשקעות, אבל מאוד עוזר בחיים הרגילים".
רצית גם לראיין את באפט?
"כן, מעולם לא ראיינתי את וורן והייתי שמח לעשות זאת. אבל לפני 25 שנה הוא אמר לי משהו כמו 'בכל פעם שאני נותן ראיון, זה מוביל לעוד ועוד ראיונות, ללא סוף'. מנגד, הוא כל כך פתוח בשיתוף של מה שלמד. שמעתי אותו מדבר שעות בפגישות השנתיות עם המשקיעים באומהה". הפרק הראשון בספר מוקדש למשקיע־מיליארדר מוהניש פּבּראי ששילם 650 אלף דולר ב־2008, עם המשקיע גיא שפיר, כדי לאכול צוהריים עם באפט. לדברי גרין, "הרעיון הוא שאפשר לעשות 'הנדסה לאחור' לבאפט ולאחרים וליישם את זה בחייך".
לפי הספר, באפט אמר לשניים כי "אם אתה משקיע ברמה שהיא אפילו רק טיפה מעל הממוצע, ומוציא פחות מכפי שאתה מרוויח, לאורך חיים שלמים, אינך יכול אלא להתעשר מאוד".
כסף זה לא הכול
ניקח צעד לאחור. איך התגבש הרעיון לספר?
"זה התחיל כשהסתכלתי על הראיונות שקיימתי ביותר מ־30 שנות קריירה ואמרתי לעצמי: ראיינתי את רוב המשקיעים המפורסמים, כמו פיטר לינץ', האגדה של פידליטי השקעות (שהתשואה הממוצעת בקרן שניהל הייתה 29% במשך 13 שנה - ה"ו), וג'ק בוגל המנוח, מייסד ונגארד, שמנהלת נכסים בהיקף של כ־9 טריליון דולר. נסעתי לבהאמס, שם העברתי יום שלם עם סר ג'ון טמפלטון. את ביל מילר, שנחשב לאחד המשקיעים הגדולים של זמננו, ראיינתי במשך כמעט 100 שעות ב-25 השנים האחרונות.
"לפני עשור הוצאתי ספר ראשון, Great Minds Investing, פרופילים של 22 משקיעים מפורסמים. אחר כך התחלתי לחשוב: אולי שווה לחזור ולדבר עם המשקיעים המעניינים ביותר כמו הווארד מרקס, שמנהל כ־200 מיליארד דולר ב־Oaktree Capital Management, או מוהניש פּבּראי, שעמו העברתי חמישה ימים בהודו. תמיד ראיתי את עצמי כגשר בין המשקיעים הגדולים לאנשים רגילים".

גרין (למטה) והמשקיע מוהניש פּבּראי. בילו 5 ימים בהודו / צילום: באדיבות ויליאם גרין
בחרת רק משקיעים שאתה מעריך גם ברמה אישית ושניתן ללמוד מהם על אושר. יש גם מי שאולי אינם כה נעלים בערכיהם, אך כגורואים עסקיים יש מה ללמוד מהם.
"אני לא מעוניין לכוון זרקור למשקיעים גדולים שעשו את הונם בצורה לא אתית או לא מוסרית. מעניינת אותי השאלה: מה יקרה אם תבנה חיים מוצלחים במובן רב־ממדי, כך שאתה לא רק עצמאי פיננסית, אלא גם שיש לך חופש מוחלט לחיות כפי שאתה בוחר, וזה אומר להיות גם נדיב וטוב וליהנות משלוות נפש. לכן באפילוג של הספר אני כותב: מה באמת הופך את החיים לעשירים? נניח שתעשו המון כסף, אבל המשפחה שלכם מרוסקת - איזה מין עושר זה?".
ללקוחות לא בהכרח אכפת מערכי המנהל, הם רוצים שההשקעה תצליח.
"לי כן אכפת. החזקתי במניות של ברקשייר האת'וויי במשך שנים רבות. מה לדעתך היה השכר השנתי שוורן וצ'ארלי לקחו לעצמם מניהול חברה עצומה ששווה טריליון דולר? 100 אלף דולר כל אחד. הם לא העלו לעצמם שכר לאורך שלושה וחצי עשורים ולא לקחו עמלה על ניהול הכסף. בספר יש עוד דוגמאות מסוג זה".
המיעוט שחשב איך לחיות
מדוע גרין התמקד דווקא בטיפים לניהול חיי אושר, עומק ורוחניות? הוא רואה במשקיעים הגדולים - כמי שלוקחים על עצמם יום־יום סיכונים מפליגים - קבוצה של אנשים ייחודיים, שעומדים מול לחצים עצומים. "אם אתה טועה, הלקוחות שלך משלמים מחיר כבד. אם אתה צודק, התגמולים עצומים. לכן התחום הזה מושך אליו את האנשים החכמים ביותר שאוהבים משחקים, שאוהבים לפצח ניצחונות".
יש לך דוגמה?
"דוגמה טובה היא ביל מילר. ב־2001 כתבתי עליו כתבת פרופיל של כמעט שמונה עמודים במגזין פורצ'ן, כשרכש 15% מאמזון. זה היה אחרי התפוצצות בועת הדוט.קום, כשמניית אמזון צנחה מ-90 דולר לשישה דולר בלבד. רוב האנשים חשבו שהחברה תפשוט רגל ושמילר טיפש. ב־2005-1991 מילר ניצח את מדד S&P 500, הישג ברמה של להתגבר על כוח הכבידה. אבל אז במשבר העולמי של 2008 הוא חווה משבר עצום, ושווי הנכסים שניהל קרס מ־77 מיליארד לכ־800 מיליון דולר. יותר מ־100 אנשים איבדו את עבודתם בשל הטעות שלו. זו המחשה לגודל הסיכון. אדם כמו מילר הרוויח הון עתק מהגאונות שלו, אבל אז שילם מחיר עצום על טעות. היום הוא מנהל עסק קטן יותר והרבה יותר זהיר בניהול סיכונים".
נראה שחשוב לך להעביר מסר לגבי עשירים שיודעים לתעל את ההון למטרות טובות.
"נכון. בדרך כלל אנחנו מסתכלים על המשקיעים הגדולים וחושבים: מה לעזאזל הם יודעים על איך לחיות? אנחנו חושבים שהרבה מהמיליארדרים עברו גירושים והילדים שלהם שונאים אותם והשותפים שלהם תבעו אותם. אנחנו צופים בסדרות טלוויזיה כמו 'יורשים' או 'מיליארדים', שם רואים את הסופר־עשירים כאנשים דיספונקציונליים. זה נכון במקרים רבים. ועדיין יש מיעוט של משקיעים כמו מאנגר ולפניו גם ג'ון מיינרד קיינס שהייתה להם מין חוכמת עולם. הם באמת חשבו לעומק על איך לחיות".
להאט ולפשט כדי להחליט טוב
אז איך לחיות נכון לפי המשקיעים הגדולים? דוגמה מעניינת היא זו של המשקיע והרופא האמריקאי קן שובין סטיין, כיום מנהל קרן השקעות ומחקר בשם Cortex Group ומי שייסד וניהל בעבר קרן גידור מצליחה בשם Spencer Capital Holdings. בניגוד לכמה וכמה ממרואייני הספר שיצאו עם היד על העליונה ממשבר 2008, בהם באפט, הווארד מרקס, טום גיינר וכן ניק סליפ וזקאריה קארפ - שובין סטיין ספג מפלה איומה. משקיעי הקרן שלו רצו להוציא את כספי ההשקעה בשיא הפאניקה, והוא נאלץ לפתוח את השער.
"הרבה מנהלי קרנות גידור באותה התקופה הציבו 'שערים', מה שאומר שלא יכולת לצאת. זה כמו לסגור את יציאת החירום בבניין, כשהדיירים רוצים לצאת. זה על סף הלא אתי. קן אפשר יציאה למשקיעים, ואז נקלע למשבר מטורף. הוא אמר לי פעם: אותם מנהלי קרנות שחסמו את המשקיעים, הם בכלל לא שילמו מחיר על זה, אלא אפילו פרחו ושגשגו אחר כך. זה אכזב אותו מאוד".
איך הוא יצא מזה?
"גם כרופא וגם כמשקיע, קן מכיר בכך שיש ארבעה דברים שמשפרים את בריאות המוח ותפקודו: מדיטציה, פעילות גופנית, שינה ותזונה. אלה הפכו לחלקים בלתי נפרדים מאורח חייו שמכינים אותו למשברים עתידיים. הוא גם הבין שאנחנו נוטים יותר לקבל החלטות גרועות כשאנחנו במצבים מסוימים: רעבים, כועסים, עייפים, כואבים או מלאי מתח. לכן, כשקן נמצא תחת לחץ רב הוא דוחה החלטות חשובות עד שהוא במצב רגוע יותר, מפנה את לוח הזמנים שלו ככל האפשר, ואומר: 'אני משתדל להאט את הקצב ולפשט את החיים'".
העשירים והמאושרים עושים מדיטציה ויוגה ויכולים להשקיע בתזונה וברפואה הכי טובה. אלה טיפים שרלוונטיים גם לאדם הממוצע?
"לחלוטין. אנחנו חיים בעולם בלתי צפוי שבו כל דבר יכול לקרות. לא צפינו שמשטר אסד בסוריה יקרוס, נכון? אבל יש לנו - וזה משהו שהסטואים הדגישו - הרבה יותר שליטה על עצמנו. יש קטע בספר שאני מקדיש לאמנות ההפחתה (Art of Subtraction). אני רואה זאת שוב ושוב אצל משקיעים גדולים. הם מאוד קפדנים לגבי מה שהם הכי טובים בו ומה הכי חשוב להם, ומצמצמים מורכבות בכל שאר הדברים".
הביטחון ללכת נגד הזרם
בשיחה גרין מזכיר את המפגש עם ג'ון טמפלטון באיי הבאהמה ב־1998 כאחד הרגעים המיוחדים שנחקקו בזיכרונו וגרמו לו לכתוב את הספר, ולא בכדי. טמפלטון, שהלך לעולמו ב־2008 בגיל 95, נחשב לאחד המשקיעים הגדולים של המאה ה־20. אחת מאמירותיו הידועות וכנראה גם המצוטטות ביותר היא לגבי "ארבע המילים היקרות ביותר בשפה האנגלית", שהן This Time, It's Different.
המפגש בין גרין לטמפלטון מתואר בספר בצורה משעשעת. "בעת שצעדתי על החוף באיי הבהאמה", כותב גרין, "נתקלתי במחזה יוצא דופן - איש זקן היה שקוע עד צווארו במים, לבוש בחולצה ארוכת שרוולים ובכובע מגוחך למראה, בעל מצחייה וכיסויים לאוזניים. צפיתי במשך דקות אחדות בזמן שפמפם בזרועותיו וברגליו הלוך ושוב… מאוחר יותר גיליתי שהוא עושה זאת במשך 45 דקות בכל יום". כשגרין שאל את טמפלטון אם אנשים חושבים שהוא תמהוני, הוא השיב: "כן, בטח. אבל יש לי ביטחון עצמי רב יותר מאשר לאדם הממוצע".
הביטחון העצמי הזה כנראה עזר לו כשבחר לא פעם ללכת נגד הזרם. טמפלטון נכנס לבורסה כשכולם ברחו ממנה עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, ב־1939. הוא קנה אז 100 מניות בכל חברה שנסחרה מתחת לדולר בבורסת ניו יורק בסך של 10,000 דולר, שאותם היה צריך ללוות. כעבור כמה שנים הוא הרוויח ב־100 מתוך 104 חברות, "בערך פי חמישה מהסכום שהשקעתי", סיפר לגרין. זה עבד לו שוב בשנות ה־90, כשחשב שמתפתחת בועה במניות הטק והחליט לעשות שורט על 84 מניות בהשקעה של 185 מיליון דולר. כשהבועה אכן התפוצצה בשנת 2000, הוא הרוויח 90 מיליון דולר.
סך הכול הקרן שייסד טמפלטון ב־1954 השיגה תשואה שנתית ממוצעת של 14.5% במשך 38 שנה. "רוב האנשים", אמר לגרין, "סוטים מן הדרך בהיותם פזיזים ואופטימים באופן קיצוני כשהם מרוויחים בגדול ובהיותם זהירים ופסימים באופן קיצוני כשהם מפסידים. התפקיד שלי הוא לעזור ללקוחות להתרחק מהאמוציונליות הזאת".
גם טמפלטון וגם גיבור נוסף של הספר, ארנולד ון דן ברג (85), הקפידו על אורח חיים צנוע מאוד. טמפלטון היה משדך ניירות ומייצר פנקסים מאולתרים במשרד כדי לא לבזבז נייר. לון דן ברג היו רק שלוש חליפות.
"ארנולד, ששרד את השואה, גם חי בבית צנוע מאוד. יותר משהוא משקיע מוצלח, הוא האדם המוצלח ביותר שפגשתי בעסקי ההשקעות. הוא כה נדיב ברוחו, כה טוב לב. הוא הכי שמח כשהוא משמח אחרים".
שהכסף לא יהרוס את הילדים
כשאני שואלת את גרין איך המשקיעים הגדולים, שרבים מהם בנו את הונם בעשר אצבעות, מחנכים את ילדיהם להיות בעלי תושייה ורעב להצלחה למרות העושר, הוא מסכים כי מדובר ב"בעיה עצומה". "באפט אמר פעם שצריך לתת לילדים מספיק כך שהם יוכלו לעשות כל דבר, אבל לא יותר מדי כדי לא לגרום להם לא לעשות כלום. תראי, הרבה מחבריי המשקיעים מתמודדים עם הבעיה הזאת, וגם אני מתמודד איתה מול הילדים שלי, למרות שאני לא עשיר גדול.
"בשורה התחתונה, כסף נותן חופש. המיליארדר ביל אקמן אמר לי פעם שהכסף מאפשר לו לחיות איך שהוא רוצה". אבל לדברי גרין, "לכסף יש גם חסרונות. האתגר הוא לגדל ילדים באופן שבו הכסף לא הורס אותם ולא מחליש אותם".

ביל אקמן / צילום: Reuters, Richard Brian
לו היית כותב את הספר ב־2007, היית שוקל לראיין את ברני מיידוף, שחתום על הונאת הפונזי הגדולה בהיסטוריה?
"אדם ששקלתי לראיין לפודקאסט שלי לפני שהתמוטט הוא סם בנקמן־פריד (מייסד בורסת הקריפטו FTX שנידון ל־25 שנות מאסר בגין הונאה, ה"ו). חשבתי שהוא בחור מעניין ומוזר.

סם בנקמן פריד, מייסד בורסת הקריפטו FTX שהורשע בהונאה. ''חשבתי שהוא בחור מעניין ומוזר'' / צילום: ap, John Minchillo
"גם כעיתונאי וגם כמשקיע, תמיד קיים החשש שאולי לא תצליח לזהות רמאי, לכן אתה תמיד חייב לשאול את עצמך אם זה Too good to be true. משקיע שראיינתי לספר שהוא גם מתמטיקאי, אד תורפ (ידוע כחלוץ ההשקעות הכמותיות, ה"ו) היה כל כך מבריק עד שהצליח להבין הרבה לפני כולם שמיידוף לא יכול היה להשיג תשואות כה גבוהות באופן עקבי. אבל תורפ הוא כנראה האדם החכם ביותר שאי פעם פגשתי, והוא הצליח לראות את מה שכמעט כולם פספסו".
"המשקיעים הגדולים" שראיין גרין הצליחו לא פעם להכות את השוק. אך בהתחשב בכך שהרוב לא מצליחים בכך, מרואיינים כמו מרקס ותורפ ממליצים לכולנו לשים את הכסף בקרנות העוקבות אחרי מדדים, כמו S&P 500 או מדד מניות העולם. כך עשה גם גרין עצמו לפני כמה שנים, כשבחר לאשתו אפיק לכספי הפנסיה שלה. "תורפ מדגיש שהעלויות של הקרנות האלה נמוכות ורוב הסיכויים שיעלו עם הזמן. בשורה התחתונה", מוסיף גרין, "יש מיעוט קטן של משקיעים שביכולתו להכות את השוק לאורך זמן. אם הצלחת להשקיע עם מישהו כזה או אם אתה אחד מהם, התגמול הוא עצום".
מה המרואיינים שלך חושבים על הביטקוין, שחצה באחרונה שווי של 100 אלף דולר?
"ביל מילר עשה הון עצום מביטקוין. הוא קנה כשהמחיר היה 200 דולר ליחידה והוא עדיין מחזיק המון ביטקוין. הוא אמר לי: אם כל מיליונר בעולם ירצה ביטקוין אחד, לא יהיו מספיק ביטקוינים לכולם. מאנגר, לעומת זאת, ראה בביטקוין 'רעל עכברים' כי הוא חשב שזה רע ברמה החברתית. משקיע אחר, מנהל קרנות הגידור ג'ואל גרינבלט, אומר שהוא לא מבין ביטקוין אז זה משחק שהוא לא חייב לשחק בו. אגב, מילר אמר לי לקנות ביטקוין כשהמחיר היה 8,000 דולר ליחידה ולא עשיתי זאת. זו עוד טעות טיפשית שלי".
אי אפשר לא לשים לב שהמרואיינים הם גברים, למעט משקיעה אחת בשם לורה גריץ.
"לורה גריץ, שהפכה לחברה שלי, היא אישה מדהימה. היא סיפרה לי שהכירה נשים מעולות בתחום ההשקעות שבגיל 40 בדרך כלל מגיעות לנקודה שבה הן פשוט עייפו מלהתמודד עם זכרי אלפא בעלי אגו גדול. יצר תחרותי, שאיפה לכוח והרצון להראות לכולם כמה אתה גדול - כל אלה עוצמתיים מאוד בתחומים תחרותיים כמו השקעות או ספורט. אחד האתגרים הגדולים בחיים הוא לקחת את העוצמות האלה ולהשתמש בהן לטובה.
"זה חלק מהסיבה שאני מתעניין כל כך בהשקעות ובשווקים. זה מיקרוקוסמוס של החיים. אם אתה תחרותי מדי, אתה עלול לגמור בסוף עם כלום. יש ציטוט חזק של מאנגר בהקשר הזה: 'אם כל מה שהצלחת לעשות בחיים הוא להתעשר מקניית פיסות נייר, אלה חיים כושלים'".
לסיום, יש לגרין, יהודי בעל משפחה בישראל, גם מסר לקוראיו: "הספר תורגם לשפות רבות כולל אוקראינית, פולנית ואפילו הינדית, אבל אין דבר שמשמח אותי יותר מהעובדה שהוא מתפרסם בישראל בעברית. יש לי קשר אישי לישראל שהופך את זה לכל כך משמעותי".