הפרידה הלבבית בלשכה הסגלגלה הפכה בתוך ארבעה ימים לאקט של גירושים פוליטיים. הנשיא אמנם נשך את שפתיו, ונמנע מלצקת עביט של שופכין על ראשו של אילון מאסק, אבל נראה שהשופכין בוא יבואו. דונלד טראמפ אינו מן האנשים המוחלים על כבודם.
● אנגלה מרקל שוברת שתיקה: ניצבת לצד המפגינים נגד נתניהו בישראל
● פרשנות | השופטים לוחצים על הבלמים בארה"ב והמלך צ'ארלס בא להגן על קנדה
זה קרה ביום ג' אחה"צ, 1:31 שעון וושינגטון. אילון פלט ציוץ דרמטי מבמת הדרשנים שלו ב־X: "מצטער, אבל אנ'לא יכול יותר עם זה.
"חוק ההוצאות הזה של הקונגרס, עצום ממדים, מעורר פלצות, מלא שומן (pork), הוא תועבה (abomination) מבחילה.
"בושה היא לכל מי שהצביעו בעדו: אתם יודעים שחטאתם. אתם יודעים את זה".
"כל מי שהצביעו בעדו" היו 215 מתוך 220 צירי בית הנבחרים של המפלגה הרפובליקאית. רק שני רפובליקאים וכל 212 הדמוקרטים התנגדו. החוק עבר אפוא כחוט־השערה, וגם זה רק בזכות התערבות אישית ולחץ כבד של הנשיא. הוא איים על המהססים ועל המתנגדים, שהוא יתמוך ביריביהם בבחירות המקדימות הבאות של המפלגה, בשנה הבאה. כל מושבי בית הנבחרים עומדים לבחירה בנובמבר 2026.
החוק הוא בבת עינו של הנשיא, היהלום שבכתרו. הוא העניק לו את הכינוי 'החוק הגדול והיפה הזה'. יושב ראש בית הנבחרים, נושא כליו הנאמן של טראמפ, החליט שזה יהיה שמו הרשמי של החוק. זה חוק יוצא דופן: הוא כולל כמעט את כל מרכיבי החקיקה של הממשל בכל העניינים היקרים לליבו של הנשיא. במרכזו עומד קיצוץ מס, שהנשיא מתאר כ"גדול ביותר מאז ומעולם". לאמתו של דבר, זה לא בדיוק קיצוץ, אלא מתן מעמד־קבע לקיצוץ שנעשה עוד במהלך כהונתו הראשונה של טראמפ, ונועד לפקוע עשר שנים אחר כך.
סנגוריהם של קיצוצי מס מסיביים, עוד מימי רונלד רייגן, לפני כמעט 45 שנה, אומרים עליהם שהם "יכסו את עצמם". זאת אומרת, הם יאפשרו גאות כלכלית, שתגדיל במידה ניכרת את תקבולי הממשלה ממסים אף כי שיעור המס עצמו יורד. זה לא קרה בזמן רייגן, זה לא קרה בזמן טראמפ הראשון, וספק אם זה יקרה בזמן טראמפ השני.
פירושו של דבר, שקיצוצי המס יכריחו את הממשלה ללוות, והחוב הלאומי יתפח בעשר השנים הבאות ב־3 עד 5 טריליון דולר (הערכת ששה כלכלנים שמאליים, חתני פרס נובל, השבוע). החוב מתקרב כיום ל־37 טריליון דולר (usdebtclock.org).
ערב קיצוצי המס של רייגן, ב־1981, החוב עמד על טריליון אחד ויחיד, וזה הספיק אז לספיקת כפיים קולנית, בייחוד מספסלי הימין. הרפובליקאים קראו אז לבוחרים להחזיר את ניהול הפיננסים של אמריקה "לידי הבוגרים".
הרפובליקאים וההפקרות הפיננסית
התנגדות להגדלת הוצאות הממשלה עמדה מאז במרכז מצעיה של המפלגה הרפובליקאית, בעיקר כאשר הדמוקרטים היו בשלטון, והרפובליקאים החזיקו לפחות באחד משני בתי הקונגרס, ויכלו למרר את חייהם של נשיאים דמוקרטיים. פעם אחר פעם, הרפובליקאים סירבו להגביה את תקרת האשראי של הממשלה, או להאריך את תוקפן של הקצאותיה.
ההבטחה לשים קץ להפקרות הפיננסית חזרה ונשמעה במערכות בחירות מאז סוף שנות ה־70, והתחילה להניב תוצאות ב־30 השנה האחרונות. מאז 1995, הרפובליקאים החזיקו לפחות באחד מבתי הקונגרס במשך 24 שנה; והחזיקו בשניהם במשך 16 שנה (כולל השנה והשנה הבאה). בערך חצי הרפובליקאים בבית הנבחרים שייכים לאגף רדיקלי, שחבריו נשבעו להתנגד לכל הגדלה בתקציב, אם היא כרוכה בהגדלת האשראי.
דונלד טראמפ העלה מס שפתיים לאיזון התקציב ולהנמכת החוב הלאומי. אבל משרד התקציבים של הקונגרס, שהוא מכון מחקר עצמאי, חישב ומצא כי 'החוק הגדול היפה' יגדיל את הגרעון בתקציב הממשלה בעשר השנים הבאות ב־2.3 טריליון דולר. הדרך היחידה להימנע מגירעון כזה, על משמעויותיו הפיסקליות מרחיקות הלכת, היא לקצץ הוצאות.
אילון מאסק הנהיג התקפת קומנדו נגד בזבזנותה של הממשלה הפדרלית באמצעות DOGE (דוג'), ראשי תיבות אנגליים של "המחלקה לייעול הממשלה". הוא שאף לקבל את המשימה הזו מאז הצטרף אל מסע הבחירות של טראמפ, ביולי שעבר, ותרם לו 288 מיליון דולר, יותר מכל אדם אחר. הוא הבטיח למצוא דרך מהירה ואחראית לקצץ "שני טריליון דולר" מהוצאות הממשלה.
הקומנדו של מאסק פשט על משרדים, על רשויות ועל סוכנויות, סגר, פיטר והילך אימים. בתוך ארבעה חודשים, DOGE הצליחה לקצץ את הוצאות הממשלה ב־160 מיליארד דולר לכל היותר (לפי נתוניה), או אולי רק 60 מיליארד דולר (לפי הספקנים). שיטות הפעולה שלה הניבו עשרות תביעות משפטיות. שופטים פדרליים חזרו ופסקו נגדה, והשעו חלק ניכר מפעולות החיסול שלה.
שיטותיו של מאסק ומחוותיו הפכו אותו לשק האגרוף הנוח ביותר של מתנגדי DOGE.
"נפטר את כל הפוליטיקאים שבגדו"
בשבועות האחרונים התרבו הסימנים שימי מאסק מתקרבים אל קיצם. הסיבה הפורמלית הייתה שתקנות פדרליות מגבילות את זמן העסקתם של 'יועצים חיצוניים' ל־130 יום בשנה, והמכסה הזו התקרבה להתמלא. אבל הסיבות הממשיות התחוורו והלכו: מבחינת טראמפ, מאסק חדל להיות נכס; ומבחינת מאסק, המשך השתתפותו בצד השנוי ביותר במחלוקת של ממשל טראמפ השפיע לרעה על עסקיו. היו אפילו דיווחים שמועצת המנהלים של Tesla מחפשת "מנכ"ל חדש".
מעמד הפרידה בבית הלבן, ביום ה' שעבר, עמד בסימן חילופי מחמאות. הנשיא תיאר את מאסק כ"איש העסקים המהולל ביותר בהיסטוריה". מאסק חלק שבחים לנשיא, והודה לו על ההזדמנות. אבל מעט מעט התחילה להיוודע ביקורתו על 'החוק הגדול והיפה הזה'. דמוקרטים בבית הנבחרים הפצירו במאסק לשמור שתיקה, לפחות עד שהחוק יאושר.
החוק אושר בבית הנבחרים, אבל צפוי לו מסלול מכשולים קשה בסנאט. הוא הונח על שולחן הסנאט רק ביום ב' השבוע. ביום ג' מאסק ירה מן המותן את ה"אנ'לא יכול לשתוק יותר".
התגובה מן הבית הלבן ביום ג' הייתה מאופקת להפתיע. "הנשיא כבר יודע את דעתו של אילון מאסק על החוק. דעת הנשיא אינה משתנה. זה חוק גדול ויפה, והוא דבק בו".
ציוץ נוסף של מאסק כלל איום טראמפי קלאסי. "בנובמבר של השנה הבאה, אנחנו נפטר את כל הפוליטיקאים שבגדו באמריקה", הוא כתב. את זה אפשר לפרש באופן פשוט למדי: מאסק יתרום כסף להבסת ה'בוגדים'. אם הוא יעמוד בדיבורו, בחירות אמצע־הקדנציה לקונגרס (כל 435 צירי בית הנבחרים, ו־35 מ־100 מושבי הסנאט) יהפכו להתגוששות ענקים בין טראמפ למאסק.
היתכן? קשה להאמין, אבל אם תתרחש, זו תהיה תוצאה עוצרת נשימה. כל מה שרצינו לדעת על הפוליטיקה האמריקאית ולא העזנו לנחש.
רשימות קודמות בבלוג וביואב קרני . ציוצים (באנגלית) בטוויטר.
כתבות
ני"ע
