הבן קנה דירה, האבא חתם עם המתווך. מי ישלם לו?

בתביעה שהגישו מתווכי מקרקעין, באמצעות עו"ד אייל בן יהודה באום ממשרד באום אורון ושות', טענו כי בדצמבר 2023 חתם רוכש נכס על הסכם שירותי תיווך לנכס מקרקעין, ובהמשך לכך רכש את הנכס, אולם לא שילם את דמי התיווך בסך 1.5% בתוספת מע"מ. הנתבע טען בכתב ההגנה, בין היתר, כי בהסכם התיווך נרשם כי עליו לשלם דמי תיווך בגובה 0.5%, ולא בגובה 1.5% בתוספת מע"מ, וכן הכחיש הכחשה כללית את הטענות.

בישיבת ההוכחות ביקש הנתבע לראשונה להגיש מסמכים חדשים, שמהם ניתן היה ללמוד כי אחת מטענות ההגנה שלו היא כי הוא לא רכש בפועל את הנכס, אלא בנו. טענה זו לא נטענה בצורה מפורשת בכתב ההגנה.

הרשמת הבכירה הדס קפלן מביהמ"ש השלום בהרצליה דחתה את בקשת הנתבע להגיש את המסמכים - הסכם מכר, נסח טאבו ואישור רשות המסים - לאחר שקבעה כי מדובר במידע ובראיות מפתיעים שלא ניתן להגיש בשלב מאוחר של התיק. עם זאת, הבהירה, כי גם לו היו אלה מוגשים, לא היה בכך כדי לשנות מתוצאת פסק הדין, שבמסגרתו קבעה כי על הנתבע, האב, לשלם את דמי התיווך.

השופטת קבעה, כי המתווכים החתימו את הנתבע על הסכם תיווך כנדרש על פי חוק, וכן היו הגורם היעיל שהביא להתקשרות הצדדים בהסכם מחייב.

עוד ציינה השופטת, כי בין אם הנכס נרכש על ידי הנתבע ובין אם נרכש על ידי בנו הצעיר "בן ה-21 (היום) הסמוך על שולחנו ומתגורר בביתו", על הנתבע לשלם את דמי התיווך, הן מכוח חובת תום הלב וההגינות והן בהתאם להסכם התיווך, שבו התחייב לשלם.

"לא מצאתי בעדותו של הנתבע כל הסבר מניח את הדעת לדרך שבה קיבל הבן את המידע לעניין הנכס, בשל הקרבה הממשית בין השניים, ההתנהלות והתכתובות בזמן אמת, ובקשת הנתבע לשלם דמי תיווך בסכום מופחת כעולה מהתכתובות", ציינה.

משמעות הפסיקה: בית המשפט מבהיר, כי הניסיון של רוכשי דירות לעשות "תרגילים" על מנת להתחמק מתשלום דמי תיווך לא יצלח

מספר תיק: תאד"מ 27942-06-24

בני זוג נישאו ב-2014, התגוררו בבית פרטי בשכונה יוקרתית במרכז ונולדו להם שתי בנות. בין השניים פרץ סכסוך שהוביל לגירושים. לפני כשנתיים חתמו על הסכם שחייב את האב לשלם 10,000 שקל לחודש מזונות לקטינות, נקבעה אחריות הורית משותפת והסדרי שהייה שלו איתן, והוסכם כי לצורך איזון הזכויות הרכושיות, יעביר האב לידי האם 10 מיליון שקל.

ואולם, באמצעות עוה"ד רות דיין וולפנר וטלי סיון להב, טען האב כי כשנה בלבד לאחר החתימה על ההסכם, החלה האם לטרפד את זמני השהות שלו עם הבנות, ולהסית את הבנות נגדו. האם, בתגובה, הגישה בקשה למתן צו הגנה במעמד צד אחד, ולהפסקת המפגשים עם האב עם הבנות בטענה לאלימות מצידו כלפיהן.

בית המשפט דחה את בקשת האם, ולאחר מכן הגיש האב עתירה שבה ביקש למנות מומחה לבדיקת מסוגלות הורית של שני ההורים. האם הסכימה לכך, וכמה חודשים לאחר מכן פרסם המומחה את מסקנותיו ובין היתר המליץ על מסגרת טיפולית כוללת למשפחה.

השופטת ורד שביט פינקלשטיין מבית המשפט למשפחה בת"א אימצה את המלצות המומחה, אולם האם סירבה לשתף פעולה עם המפגשים שנקבעו, והגישה בקשות שונות להחליף את המומחה ואת הטיפול המוצע, ואף ביקשה מבית המשפט שהבנות הקטנות יעידו בפני השופטת.

ביהמ"ש דחה את בקשות האם. השופטת קבעה, כי נוכח אי-שיתוף פעולה שלה עם ההליך הטיפולי, האב ימשיך לבד בטיפול עם הבנות, וככל שהאם תפר את הסדרי השהייה עימן או את ההליך הטיפולי עימו, היא תשלם לאב 2,500 שקל על כל הפרה. נוסף על כך, חייבה ההחלטה את האם לעבור הדרכה הורית אצל מטפלת פרטית, ולהציג אישורים על כך לביהמ"ש. עוד חויבה האם ב-10,000 שקל הוצאות לטובת האב.

לדברי עו"ד רות דיין וולפנר, "מדובר בסנקציה חריגה מאוד בגין הפרת הסדרי שהייה, שבתי המשפט נוקטים בה לעיתים רחוקות מאוד. בית המשפט מעביר מסר חשוב להורים שמנסים לחבל בקשר של הילדים עם ההורה האחר".

משמעות הפסיקה: בית המשפט נקט סנקציה חריגה כדי להעביר מסר להורים שמנסים לפגוע בקשר של הילדים עם ההורה האחר

מספר תיק: תלה"מ 57014-09-24

אלמנה כבת 73 רכשה דירה בישראל, והחליטה לעלות לארץ ולגור ליד בתה, המתגוררת יחד עם בעלה וילדיה, בישראל. את הדירה רכשה "על הנייר" בספטמבר 2017 בבית שמש, תמורת כמיליון שקלים. הדירה נרכשה מקבלן והייתה אמורה להימסר לרוכשת תוך 18 חודשים, אך מסירתה התעכבה בשל מגפת הקורונה. לבסוף עלתה הרוכשת לישראל רק ב-2020, אז קיבלה מעמד של "עולה חדשה", והחלה להתגורר בדירה רק בינואר 2022.

רכישת דירת מגורים בישראל חייבת במס רכישה במדרגות הנעות מ-3.5% עד 10%, ואולם בחוק קיימת שורת פטורים והטבות המפחיתים את החיוב. הרוכשת טענה כי מגיעות לה אחת משתי הקלות מס: פטור ממס רכישה לתושב ישראל הרוכש דירת מגורים יחידה (עד תקרה מסוימת), לרבות מי שהפך לתושב ישראל בתוך שנתיים ממועד רכישת הדירה; או הקלה במס רכישה ל"עולה חדש" ברכישת דירת מגורים (0.5% עד תקרה מסוימת), אם רכש אותה עד שנה לפני עלייתו לישראל.

מנהל מיסוי מקרקעין דחה את בקשתה, והעמיד את מס רכישה על סך של 82,400 שקל, 8% משווי הדירה. בין היתר נטען, כי אין בסמכות רשות המסים להאריך מועדים מהותיים שנקבעו בחוק, גם לא בשל מגפת הקורונה.

ועדת הערר לפי חוק מיסוי מקרקעין ליד ביהמ"ש המחוזי בירושלים דחתה את עמדת רשות המסים.

"השופט אביגדור דורות קבע, כי אין זה סביר לדרוש מהעולה או מהרוכש לעמוד במועדים נוקשים שמתחילים ממועד הרכישה, כאשר בפועל לא הייתה לו אפשרות להתגורר בדירה בשל עיכוב הבנייה, במיוחד כאשר העיכוב אינו בשליטתו ונבע ממגפת הקורונה", מסביר עו"ד ורו"ח דניאל פסרמן, ראש תחום מסים משרד גורניצקי GNY. "עוד נקבע, כי למנהל מיסוי מקרקעין סמכות להאריך מועדים, ובלבד שמתקיימת 'סיבה מספקת', כגון עיכוב הנובע מנסיבות שאינן בשליטת הנישום".

משמעות הפסיקה: בנסיבות של עיכוב שאינו בשליטת הרוכש, ניתן להאריך את המועדים הקבועים בחוק לצורך פטור או הקלה במס רכישה

מספר תיק: ו"ע 22899-10-22