בהמשך להסכם הענק על סך 35 מיליארד דולר בין מאגר "לוויתן" לבין מצרים, וההכנות לחתימת צינור ניצנה שיאפשר את הגדלת היצוא, מצרים אישרה את הקמת הצינור מהצד שלה, בהשקעה של 400 מיליון דולר. כך מדווח "א-שרק ביזנס" הסעודי מפי מקורות שדיווחו ל"א-שרק א-וואסט" הסעודי היוצא לאור בלונדון.
מצרים היא צרכנית גז גדולה במיוחד, ולמרות שהיא מחזיקה במאגרי גז משמעותיים משל עצמה, היא מתקשה לספק את צורכי האנרגיה שלה. הגז מישראל הוא הכרחי לכלכלתה, ומהווה אלטרנטיבה לגז מונזל (LNG) יקר עוד יותר. מבחינת חברות הגז הישראליות, בייחוד אלו השולטות במאגר "לוויתן" מוטה היצוא, מדובר בהזדמנות עסקית ממעלה ראשונה, מכיוון שמצרים מוכנה לשלם על הגז המיוצא סכומים גדולים בהרבה ביחס למחיר הגז הנמוך יחסית הנמכר למשק הישראלי. שברון האמריקאית היא המפעילה של לוויתן, ניו-מד הישראלית היא מחזיקת המניות הגדולה ביותר, ורציו הישראלית היא שותפה נוספת.
הדדליין להצעות המימון עבר בפעם ה-5
כחלק מעסקת הגז, בעלי לוויתן התחייבו להגדיל משמעותית את ההפקה ממאגר הגז, ולהרחיב את תשתיות היצוא למצרים. העיקרי הוא צינור ניצנה, שצפוי להגדיל את כמות הגז שניתן לייצא למצרים ב־6 BCM בשנה, ייבנה במימון היצואנים עצמם, דבר הדורש מהיצואנים להגיש הצעות מימון לחלקם מתוך בניית הצינור. אתמול עבר הדדליין שנקבע להגשת ההצעה, בפעם ה־5. בכל פעם בעבר ניתנה הארכה נוספת, כאשר אף אחת מהיצואניות לא הגישה הצעה. אך עתה, היצואניות צפויות לחתום תוך שבועיים, והפרויקט יוכל להתקדם.
בבסיס חוסר שיתוף הפעולה של היצואניות עומדים שני גורמים: האחד, ששברון, שקיבלה פטור ממכרז על בניית מדחס הגז בו, ומובילה את היצואניות, שמרה את אישור ניצנה כקלף כדי למנוע את הפרדת אחד המאגרים הגדולים שברשותה, כפי שדרשו במשרד האוצר. אך בשל המלצות דעת הרוב בוועדת דיין נגד הרעיון, כמו גם האמירה של שגריר ארה"ב בישראל מייק האקבי שארה"ב תתנגד לצעד דרסטי נגד שברון האמריקאית, נראה שהאיום מבחינת שברון הוסר ברובו.
הסיבה השניה, שהעלו דווקא השותפות האחרות במאגרי הגז, היא התנאים הכלכליים של הצינור: היצואניות התנגדו לכך שישלמו על ההקמה שלו, ובנוסף לכך גם ישלמו לנתג"ז על השימוש בו. בכך, משרד האנרגיה שואף למנוע מעלויות הצינור להתגלגל לציבור. אך ברגע שנחתם הסכם היצוא העצום עם מצרים - ההתנגדויות נחלשו והתקבלה ההחלטה לצאת לדרך כמה שיותר מהר, למרות ההסתייגויות מהתנאים.
חתימת היצואנים הייתה אמורה להיסגר עד סוף אוגוסט, אך הדבר נדחה בשל צורך באישורים פנימיים של הגורמים השונים. החתימות הרלוונטיות צפויות להגיע עד ראש השנה, ולאחר מכן הקמת הצינור תעבור לאישור משרד האנרגיה ומשם הפרויקט יותנע על ידי נתג"ז. כאשר ההערכה היא שב־2028 הצינור יוכל להזרים גז נוסף למצרים, וכך להגדיל משמעותית את היצוא הישראלי. בכל מקרה, עוד לפני זה, מצרים כבר התחייבה להקמת הצינור מהצד שלה בהשקעה של 400 מיליון דולר כאמור.
על פי א-שרק ביזנס, "מצרים, שנהפכה מיצואנים בנטו ליבואנים בנטו של גז טבעי נוזלי, מעוניינת להפוך להאב אנרגיה אזורי בעזרת יבוא גז ממדינות באזור, הנזלה שלהן במצרים, ואז יצוא של הגז הנוזלי לשוק העולמי. אך כרגע תוכנית זו מושהית, בזמן שמצרים פונה ליבוא גז מישראל וקפריסין כדי לענות על הביקוש המקומי". עוד הם אומרים ש"ב-2024, מצרים צרכה 60 BCM בעוד הייצור שלה עמד על 47.5 BCM בלבד. בהקשר הזה, רה"מ מצרים מוסטפא מדבולי הכריז שמדינתו צפויה להמשיך את הייצוא רק ב-2027".
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
