למה התיק של יונתן אוריך מגיע תמיד לאותו שופט במחוזי?

נכון - האמירה נכונה ברובה המוחלט
לא מדויק - חלקים מהותיים מהאמירה שגויים
מטעה - האמירה יוצרת מצג שווא או מוציאה עובדות מהקשרן
לא נכון - האמירה שגויה
לשיפוטכם - המצב העובדתי מורכב מכדי לתת ציון חד־משמעי

שם: איתמר בן גביר
מפלגה: עוצמה יהודית
תוכנית: "האולפן הפתוח", ערוץ 14
ציטוט: "תורנות במחוזי מתחלקת לפי שופטים... משום מה זה אותו שופט באותו בית משפט מחוזי שתמיד מקבל את הערר... משהו כאן לא תקין"
תאריך: 21.9.2025
ציון: לא נכון

יונתן אוריך, יועצו של ראש הממשלה החשוד בפרשת קטארגייט, נמצא באמצע תופעה שזכתה לתשומת־לב רבה: פעמים רבות בבית משפט השלום, הנשיא מנחם מזרחי מחליט להקל עם אוריך - ואז השופט עמית מיכלס מבית המשפט המחוזי מקבל את הערעור.

כשנשאל על כך בערוץ 14, השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר אמר ש"זו תחושה מאוד לא נעימה", משום שהוא "יודע תמיד שתורנות במחוזי מתחלקת לפי שופטים - ומשום מה זה אותו שופט באותו בית משפט מחוזי שתמיד מקבל את הערר". "משהו כאן לא תקין", קבע השר. האם הוא צודק?

לאחר שבית משפט השלום קבע כי אוריך יכול לחזור לעבוד, השופט מיכלס במחוזי החליט בספטמבר לקבל את ערעור המשטרה ולהאריך את הרחקתו של אוריך ממשרד ראש הממשלה ב־60 יום. גם באוגוסט האחרון השופט מיכלס קיבל את ערעור המשטרה, לפיו אוריך לא יוכל לתקשר עם ראש הממשלה נתניהו עד 10 לספטמבר, בניגוד למה שקבע השופט מזרחי בבית משפט השלום רק שבוע קודם כן. אך למה אוריך מקבל את אותם שופטים?

בן גביר ציין כי שופטים עושים סבבים, כלומר לוקחים תורים כשופטים תורניים. אך האם השופט התורן תמיד נקבע לפי נוהג זה? לפי משה גל, מנהל בתי משפט לשעבר: "השופט נקבע לפי הנחיית נשיא בית המשפט. אין מדיניות קבועה. יש נשיאים שיוצרים סבב, ויש שממנים שופטים לתקופה ארוכה יותר. לכל שיטה יתרונות וחסרונות".

בנוגע לאוריך, עו"ד גיל דחוח, מומחה בעבירות צווארון לבן ויו"ר ועדת עבירות כלכליות ואיסור הלבנת הון בלשכת עורכי הדין, מסביר: "רוב תיקי המעצר נידונים על־ידי שופטים תורנים בבית משפט השלום. בתיקים בעלי אחריות גדולה והחלטות כבדות־משקל, יכול נשיא בית משפט השלום להחליט שהעניין יובא בפניו, ולא בפני שופט התורן שדן באופן קבוע בהליכי מעצר. הדבר אינו קבוע בחוק אלא נתון לשיקול־דעת בבית משפט השלום וכך גם המחוזי. גם בבית המשפט העליון, לעתים תיקים בעלי אפקט ציבורי רחב 'נמשכים' על־ידי הנשיאים שמנחים להעביר את הטיפול לשופט ספציפי או אליהם לטיפול. יש על כך ביקורת כלפי בית המשפט העליון שנוהג כך, אך זהו נוהג עתיק־יומין".

עו"ד גיא שנער, מומחה בעבירות צווארון לבן ויו"ר ועדת פשיעה בינלאומית והסגרות בלשכת עורכי הדין, מסכים ומוסיף: "חוק בתי המשפט מסמיך את נשיא בית המשפט או את סגנו לארגן את עבודת בית המשפט ולקבוע את זהות המותב. בפועל, מזכירות בית המשפט מיישמות את ההפניה בהתאם להנחיות הנשיא, כך שהשופטים אינם 'בוחרים' תיקים, אלא הם מוקצים להם באופן מוסדי". חוק בתי המשפט 1984 סעיף 38(א) קובע כי "השופט או השופטים אשר ידונו בענין פלוני ייקבעו בידי נשיא בית המשפט המחוזי או סגניו, ובאין קביעה כאמור - לפי סדר שקבע מזמן לזמן נשיא בית המשפט".

שנער ממשיך: "כך גם בפרשת אוריך, העובדה שנשיא בתי משפט השלום במחוז מרכז, השופט מנחם מזרחי, מחליט לדון בעצמו בתיק מעצר, היא אולי פחות שגרתית, אך היא בהחלט במסגרת סמכותו ומבטאת את רגישות הפרשה ואת העניין הציבורי בה".

אך מה נחשב תיק בעל אחריות גדולה? שנער מסביר: "בתיקים מורכבים נוהגת היחידה החוקרת להעביר לשופט חומרי חקירה גולמיים, אשר משמשים בסיס לבקשות שונות: הארכת מעצר, קביעת תנאים מגבילים ועדכונם מעת לעת, ולעתים גם הליכים נלווים כמו בקשות לשחרור רכוש תפוס או צווים לאיסור פרסום. אין מדובר בהכרח ב'תיקים גדולים', אלא בכל מקרה שבו קיימת זיקה או המשכיות בין ההליכים. מטעמים של רצף דיוני, יעילות והימנעות מהכרעות סותרות, יש היגיון שאותו מותב שכבר מכיר את התיק ימשיך לדון בו, וכך גם בקביעת זהות שופט בית המשפט המחוזי אשר ידון בערר, אם מוגש כזה".

דחוח מוסיף: "יש מספר שיקולים בתיקים כאלה. קודם כול העובדה שמדובר בתיקי צווארון לבן, שאופי העבירות לא מובהק, ויש שאלות משפטיות מורכבות, ואפשר להחליט בהן בצורות שונות. יש אפשרות להביע עמדה משפטית שונה. לעתים בתיקים האלה, השופטים נכנסים לעובי הקורה, לראיות ולשאלות המשפטיות כבר בשלב מאוד מוקדם של התיק. זה לא מאפיין תיקים בינוניים או קטנים שבהם השופטים רק בודקים אם מתקיים רף ראייתי של חשד סביר. כמו כן, בתיקים הגדולים נבדקת בזכוכית מגדלת עמדתה של המשטרה, וחלק מהשופטים לא רוצים לשמש חותמת גומי של המשטרה".

המקרה של אוריך אינו ייחודי מהבחינה הזאת. לדוגמה, אורן קובי, איש הנדל"ן המואשם בסחיטה ואיומים - אף שהמשפט הגיע לבית המשפט העליון, שם ניתנה ההכרעה, המשפט עבר במחוזי, שבו נידונו גם ערעורי המעצר ואיסור העיסוק, והשופט שמואל מלמד שפט את הפרשה במחוזי לא פעם אחת.

דוגמה נוספת היא של אלון חסן, יו"ר ועד נמל אשדוד לשעבר, שהיה חשוד בשחיתות, מרמה והפרת אימונים. ב־2018 השופט יואל עדן זיכה את חסן. אף שהמדינה ערערה על כך בבית המשפט העליון, התיק חזר לבית משפט המחוזי, ששם שום פעם השופט עדן דן בנושא. הפעם, ב־2020, הוטל על חסן עונש קל: 150 שעות לתועלת הציבור ושלושה חודשי מאסר על־תנאי. שוב הוגש ערעור מטעם המדינה לעליון, שהחליט על 6 חודשי מאסר אשר ירוצו בדרך של עבודות שירות.

"לדעתי זהו כלל ניהולי נכון, למנוע בזבוז זמן", מסביר גל. "אם שופט אחד יכול לדון בתיק העיקרי, להרשיע או לזכות, מדוע ששופט אחד לא יוכל לדון במעצר? בסופו של דבר הזמן הוא של הציבור, ויש לחסוך בו ככל האפשר".

דחוח מזכיר חשיבות התיק של אוריך: "יש לו השלכות רוחב גדולות מאוד, יש לו היבטים משפטיים עם השלכות רוחב משפטיות. הוא נוגע לראש הממשלה, ויכולה להיות לו השלכה מעשית גדולה מאוד על הרשות המבצעת. יש מי שיראה בכך התערבות של הרשות השופטת ברשות המבצעת. כך או כך, מדובר בתיק עם רגישות מעשית גדולה מאוד".

מטעם השר איתמר בן גביר לא נמסרה תגובה.

לסיכום, אין פה צעד חריג שאותם שופטים דנים בפרשה, ואף זו פרקטיקה שכבר נעשה בה שימוש. לכן, דבריו של בן גביר לא נכונים.