ביהמ"ש הכריע: האם חמות יכולה לסלק את כלתה מדירה לאחר הגירושין?

בעלת דירה במרכז הארץ אפשרה לבנה ולאשתו להתגורר בדירתה משנת 2009 ועד 2023. בין בני הזוג היה הסכם שכירות לאם, שלא שולם. כאשר בני הזוג נפרדו, הבן עזב את הבית ובדירה נותרו האישה והילדים - נכדיה של בעלת הדירה. החמה דרשה מכלתה לפנות את הדירה. היא טענה כי כלתה לא משלמת דמי שכירות, הדירה מהווה כ"פנסיה" שלה והיא זקוקה לכסף.

הכלה טענה מצידה כי כאשר חמתה נתנה להם לגור בדירה לפני 15 שנים הדירה לא הייתה ראויה למגורים. היא ובעלה שיפצו את הדירה - החליפו צנרת, מקלחות, ריצוף וטיפלו בנזקי רטיבות. עוד טענה כי יחד עם בעלה נהגו מנהג בעלים בדירה, וחמתה אמרה כי הדירה שייכת להם. היא טענה כי יש לה "רשות במקרקעין" בדירה נוכח השנים הרבות שהחמה אפשרה לגור בה. בנוסף, היא טענה כי סבלה מאלימות מצד בעלה, החלו ביניהם הליכי גירושין ומדובר בנקמה מצדו. לטענתה, ההשקעות בדירה, הנישואים הארוכים והצהרת החמה כי הדירה שייכת להם הינם "דבר מה נוסף" (הנדרש משפטית) כדי לקבוע שהיא זכאית לבעלות בדירה ("שיתוף ספציפי").

השופט דניאל שרז מביהמ"ש לענייני משפחה בפ"ת קיבל השבוע את תביעת הפינוי והורה לכלה ולנכדים לפנות את הדירה עד ל־1 באוקטובר 2027. הוא קבע כי החמה נתנה לבני הזוג לגור מתוך כוונה לסייע להם, וכאשר התעורר משבר בזוגיות היא ביקשה להפסיק את הרשות והיא רשאית לכך. "התובעת רשאית לבטל רישיון מגורים שניתן לכלתה - הנתבעת, גם אם הרישיון ניתן ללא תמורה וללא הגבלת זמן. הענקת רשות המגורים הייתה בכפוף לכך שקשרי המשפחה יוותרו על כנם".

לא הוכח כי בני הזוג נהגו בדירה מנהג בעלים. מאחר והכלה העידה שהציעה לשלם תמורת המגורים. "המסקנה היא שמי שמציע לשלם תמורה כלשהי ברור שאינו רואה בדירה כדירתו", קבע השופט. הכלה הסכימה לעזוב את הדירה, אבל רק לאחר סיום ההליכים המשפטיים בינה לבין הבעל. השופט ראה בכך אישור שהחמה היא בעלת הדירה. הטענה כי יש לכלה שיתוף ספציפי בשל ההשקעה בה והנישואין נדחתה - כי הטענה רלוונטית רק אם הדירה הייתה של הבעל. הכלה חויבה לשלם 7,500 שקל שכר טרחת עו"ד.

משמעות הפסיקה: הנותן רשות להתגורר בדירה רשאי לחזור בו, אם הרשות ניתנה בכפוף לתנאי שהשתנה.

מספר תיק: 77156-05-25

יליד גרוזיה שעלה לישראל ב־1997 חתם עם אשתו על הסכם לרכישת דירה בפתח תקווה. בני הזוג לקחו משכנתא, אך בהמשך הרוכש נפצע והתקשה לעבוד דבר שהוביל לפיגור בתשלומי המשכנתא וצבירת חוב. מונה כונס נכסים על הדירה מטעם הבנק ואותו רוכש קיבל צו פינוי.

כדי לצאת מחדלות הפירעון חתם רוכש הדירה על הסכם עם אחר להעביר את זכויותיו בדירה תמורת 105 אלף דולר - שישולמו באמצעות פירעון החוב לבנק ולעירייה, ותשלום יתרת דמי המשכנתא; בהסכם נוסף נקבע כי יוכל להתגורר בחדר בדירה כל חייו או בדירה אחרת בבעלות הרוכש החדש. בהסכם השני נכתב כי הוא מאשר שמבין עברית ומבין את הוראות החוזה. ליד משפט זה נכתב ברוסית משפט, האומר, לטענתו, שהוא אינו שולט בעברית ברמה המאפשרת הבנה של מסמכים משפטיים.

בחלוף מספר שנים הגיש מוכר הדירה תביעה לביטול ההסכם להעברת זכויותיו בדירה. הוא טען שהוחתם בתרמית, וכי אינו קורא וכותב בעברית וסבר כי חתם על הסכם הלוואה בו הדירה משמשת כבטוחה בלבד. לכן טען כי הוא משוחרר מהחיובים שנקבעו ויש למחוק את הערת האזהרה שנרשמה על הדירה עבור האחר מכוח ההסכם.

ביהמ"ש המחוזי דחה את תביעתו לביטול הסכם העברת זכויותיו. על כך הוגש ערעור לביהמ"ש שנדחה החודש. השופטים יעל וילנר, אלכס שטיין ורות רונן קבעו כי לא הוכח שהמערער לא מבין עברית, וכי אפילו אם הוא אינו מבין עברית - אין מקום לשינוי התוצאה.

"חזקה על מי שחתם על הסכם כי הוא הבין את תוכנו והסכים לאמור בו", נכתב. כדי לסתור את החזקה יש לעמוד בנטל מוגבר. "עליו להראות הן כי לא הבין את תוכן ההסכם, והן כי לא התרשל כאשר חתם עליו מבלי להבין את תוכנו". נקבע כי המערער לא הוכיח כי לא התרשל כשחתם על ההסכמים שנכתבו בשפה העברית. "חתימה על מסמך משפטי בעברית ע"י מי שאינו מבין את השפה - בלא לנקוט צעד כלשהו לבירור תוכנו באמצעות מתורגמן או בדרך אחרת, מהווה על פני הדברים התרשלות".

משמעות הפסיקה: מי שטוען כי אינו מבין הסכם עליו חתם בשל קשיי שפה, צריך להוכיח כי לא התרשל.

מספר תיק: 29818-11-25

בני זוג רכשו ב־2017 דירה בקרית ים מעיזבון מנוח באמצעות מנהל העיזבון, עו"ד בן ציון ראם. ב־2025 הגישו תביעה לביהמ"ש המחוזי בחיפה בטענה כי הם זכאים לפיצוי מוסכם בגובה 160 אלף שקל בשל הפרת ההסכם ורשלנות מצדו של מנהל העיזבון. לטענתם הוא שיחרר את כספי הנאמנות בגובה חצי מיליון שקל, שהפקידו אצלו, ליורשת (של בעל הדירה שנפטר) לפני שהמציא את מלוא המסמכים להעברת הדירה על שמם. עוד נטען כי מנהל העיזבון לא העביר את המסמכים בתוך 9 חודשים כפי שנקבע בהסכם. רק לאחר שנים ולאחר הגשת התביעה הושלמה מסירת המסמכים.

מנהל העיזבון טען כי התביעה נגדו באופן אישי הינה חוסר תום לב לאחר שהגדיל ושילם מכיסו הפרטי סכומי עתק לרשות המקומית כדי לפתור מחדלים שאינם שלו. זאת בעוד התובעים זנחו את הטיפול בתיק כ־5 שנים.

השופט סארי ג'יוסי קבע כי קיימת יריבות חוזית אישית בין מנהל העיזבון לבין הרוכשים. נקבע כי מנהל העיזבון שחרר כספים ליורשת בטרם השלים את ההתחייבויות שלו. כצד ישיר לחוזה וכנאמן לשני הצדדים הוא נטל על עצמו התחייבויות לקבל את מלוא האישורים המאפשרים רישום דירה. והיה עליו לקבל במועדים שנקבעו אישור בדבר היעדר חוב בגין היטל השבחה וככל שקיים חוב, לדאוג לסילוקו. רק אז ובכפוף להיעדר חוב ניתן היה לשחרר כספים, בהם היה אמור להחזיק כבטוחה לשם פירעון החובות. הצדדים הסכימו בהמלצת ביהמ"ש כי ייפסק פיצוי לרוכשים בין אפס ל־80 אלף שקל, שנקבע על 40 אלף שקל, בין היתר כי לא הוכח נזק לרוכשים.

עו"ד לירן קולצ'ינסקי שייצג את רוכשי הדירה מסר בתגובה כי "ייחודו של פסק הדין בכך שבית המשפט הכיר ביריבות חוזית ישירה בין רוכש נכס לבין מנהל העיזבון שהיה צד להסכם המכר, וקבע כי תפקידו אינו מקנה לו חסינות מפני אחריות אישית להפרת ההסכם. נקבע כי שחרור כספי נאמנות בניגוד להוראות ההסכם עשוי לחייב את מנהל העיזבון בתשלום הפיצוי המוסכם, אף ללא הוכחת נזק".

עו"ד גדי עמרני שייצג את מנהל העזבון מסר: "אנו מברכים על סיומו של ההליך, אשר שם קץ לתביעה מנופחת ומופרזת. התובעים החלו את דרכם בדרישה לפיצוי עתק של 160 אלף שקל. בית המשפט פסק, על דרך הפשרה (לפי סעיף 79א) סכום מתון של 40 אלף שקל בלבד כולל הוצאות.

פסק הדין והשתלשלות העניינים בתיק זה מוכיחים את יושרו, הגינותו ומסירותו יוצאת הדופן של מנהל העיזבון שהינו עורך דין ותיק, מוערך ובעל ניסיון של עשרות שנים, המשמש כפקיד בית משפט נאמן. ברגע שהתגלה במפתיע חוב היסטורי של העיזבון בגין היטל השבחה, שלא נמסר בזמן אמת על ידי הרשות, והיורשת התחמקה מלשלמו, עשה מנהל העיזבון מעשה שמעטים כמותו היו עושים: הוא הכניס יד לכיסו הפרטי ושילם מיוזמתו עשרות אלפי שקלים לרשות המקומית, אך ורק כדי שהרוכשים לא ייפגעו ורישום הדירה יושלם. בית המשפט התחשב בכך שלא נגרם לתובעים כל נזק ממשי בפועל. מנהל העיזבון ימשיך לשרת נאמנה, במקצועיות ובמסירות עילאית את ציבור לקוחותיו ואת בתי המשפט.

משמעות הפסיקה: מנהל עיזבון המחזיק בכספי נאמנות מחויב לפעול לפי ההסכם, אחרת הוא עשוי לשלם פיצוי.

מספר תיק: 72322-05-25