אילי ההון ששולטים ברוסיה

שבעה יזמים רוסיים, שבכספם ובהשפעתם עזרו לנשיא בוריס ילצין לנצח בבחירות ב-1996, שולטים ב-%50 מהמשק הרוסי

על שולחנם של כמה עורכי עיתונים הונח החומר שהפליל את האיש השנוא, הסגן הראשון לראש ממשלת רוסיה, אנטולי צ'ובאיס. הוא ושותפיו גבו 450 אלף דולר תמורת ספר שאיש עוד לא כתב. הכסף בא, כנראה, מחברת בת של בנק אונקסים (UNEXIM) שנשיאו ולאדימיר פוטאנין מקורב לצ'ובאיס. זה הספיק כדי לגרום למשבר ממשלתי. צ'ובאיס נשאר בתפקיד הסגן הראשון לראש הממשלה, אך אולץ לוותר על תפקיד שר האוצר.

השערורייה סביב "ברית הסופרים" - כך מכנים את צ'ובאיס ועמיתיו בלעג - היא שיאו של מאבק כוח ברוטלי, שתוצאותיו בולמות מזה זמן רב את הרפורמות הכלכליות ברוסיה. מתנגדיו של צ'ובאיס הם הרבה יותר חזקים מהאדומים בפרלמנט הרוסי. קוראים להם "שבעת הגדולים" או פשוט 7 G. אלו הם שבעה יזמים רוסיים, שבכספם ובהשפעתם עזרו לנשיא בוריס ילצין לנצח בבחירות ב-1996. אומרים שהם שולטים ב-%50 מהמשק הרוסי. הם מחזיקים בבנקים, בתאגידי נפט ובבתי חרושת.

המגזין האמריקני "פורבס" העריך את עושרו של בוריס ברזובסקי, החשוב בין שבעת הגדולים, ב-3 מיליארד דולר. הוא נציג טיפוסי של קהילת העסקים הפוסטסובייטית. הוא לא חייב להיות הבעלים של עסק כדי לשלוט. למשל, השפעתו על תחנת הטלוויזיה הממלכתית ORT גדולה בהרבה מהמניות שבבעלותו שמסתכמות בפחות מ-%50. האיש הקטן המקריח הוא קודם כל שחקן פוליטי חשוב. הוא ניהל את המערכה נגד צ'ובאיס, אחרי שהסגן הראשון לראש הממשלה, יחד עם שותפו לרפורמות, בוריס נמצוב, שיכנע את הנשיא ילצין בראשית נובמבר לזרוק את ברזובסקי ממועצת הביטחון הלאומי.

מי שעוקב אחרי המסלולים של "שבעת הגדולים" חייב לשבץ פאזל מחלקים זעירים רבים, שביניהם מעורבים גם פריטים מזוייפים. רוסיה מלאה שמועות ואנקדוטות עליהם, שטחי ההשפעה שלהם מגיעים כמעט לכל הענפים והאיזורים, סביב מוצאם ועלייתם נרקמו אגדות.

קיץ 1993. ההפרטה המהירה ביותר בהיסטוריה העולמית. כל רוסי קיבל מבוריס ילצין תלוש במתנה, שאפשר להחליף במניות של 14 אלף תשלובות רוסיות. בניירות ההפרטה האלה שמה את עינה קרן ההשקעות אלפא-קפיטאל ומיליון בני אדם האמינו לפרסומתבטלוויזיה. לרוע מזלם: תמורת התלוש שהיה אז שווה לעיתים 20 דולר, הם לא יקבלו היום אפילו 10 דולר. אחד האחראים למפולת הזאת הוא מיכאל פרידמן מ"שבעת הגדולים", יו"ר הנהלת אלפא. קרן אלפא השקיעה את התלושים בחברות מניות, אבל כאשר ההפרטה נסתיימה, קנו חברות בנות אחרות שלהחלקים בקרן ההשקעות וכך יכלו לקבוע את המחיר.

מאז אמצע שנות ה-80 היו בברה"מ לשעבר הזדמנויות רבות להקים אימפריות גם בלי עסקים בלתי חוקיים. עבור מיכאיל פרידמן לא היתה קרן ההשקעות אלפא-קפיטאל העסקה הגדולה הראשונה, אלא רק שלב במעלה. בחודש פברואר 1988, כאשר מיכאל גורבצ'וב התיר קואופרטיבים פרטיים, פרידמן עזב את עבודתו כמהנדס בתשלובת אלקטרוסטאל והקים קואופרטיב קטןבשם "קוריר" שהתמחה בניקוי חלונות.

כאשר המחזור גדל, היה למנהל הקואופרטיב כדאי לייסד בנק. אבל תור הזהב בעסקי האשראי התחיל רק כאשר המחירים שוחררו מפיקוח בינואר 1992. שיעורי האינפלציה עלו על %20 לחודש, ומי שהיתה לו גישה לאשראים שהבנק המרכזי העניק בריבית נמוכה, יכול להרוויח את כספו ולישון בזמן שחסכונות האנשים הפשוטים התפוררו לאפס.

עוד יותר רווחי היה באותם הימים ניהול כספי התקציב, שסופקו בלי כל ריבית. ולאדימיר פוטאנין, שמייחסים לו שייכות ל"קולקטיב הסופרים", הצליח לשכנע פוליטיקאים בכירים כי לבנק שלו יתרונות: מאז יולי 1993 בנק אונקסים הבטיח לעצמו חלק ניכר מכספי המכס, מה שהגדיל את המאזן בכמה מאות מיליוני דולרים.

למרות התערובת של קשרים פוליטיים ומיבנה יזמות יעיל, קבוצת אונקסים רחוקה משליטה בכל המשק הרוסי. אמנם שייכים לה שני תריסרים של חברות תעשייה ושירותים, אך המחזור שלה, שנאמד ב-10 מיליארד דולר, לא מהווה יותר משני אחו זים מהתמ"ג הרוסי.בחודש אוקטובר ביטל בית משפט את השתתפות הקבוצה ביצרנית של חנקן, מכיוון שהיא לא מילאה את תנאי המכרז להשקעות. את השותפות בכמה מפעלים לדשנים מכרה אונקסים מזמן, מכיוון שהסיוע הממשלתי המקווה לא הגיע.

החוטים הישירים למוקדי הכוח, בניית רשתות אישיות ומיבנים עסקיים מקצועיים שיכולים למשוך הון זר - אלה הכשרונות שמאפיינים את גדולי המשק הרוסי. סמולנסקי, פוטאנין ופרידמן הם חלוצים שעומדים רק בהתחלת הקריירה שלהם. הם הקצה העליון הנראה לעין במאבק המורכב סביב חלוקת שליטה ושווקים. « «אילי ההון ששולטים ברוסיה «שבעה יזמים רוסיים, שבכספם ובהשפעתם עזרו לנשיא בוריס ילצין לנצח בבחירות ב-1996, שולטים ב-%50 מהמשק הרוסי

צרו איתנו קשר *5988