אין זכויות יוצרים

לא יכול היה להיות הישג מתוק יותר ליזם דוד עזריאלי, ערב פתיחת קניון מרכז השלום בתל-אביב ומול החששות בעיר לקטסטרופה תחבורתית: בית המשפט העליון, בהרכב שלמה לוין, דליה דורנר ודורית בייניש, פסק ביום ד' בערב, כי לאדריכל אלי עטיה, מתכנן הפרוייקט, אין זכות יוצרים מוסרית על התוכניות.

כאשר הדברים נכתבים, בית המשפט העליון עדיין לא מסר לצדדים את ההחלטה המנומקת. בכל מקרה, מדובר בהחלטה בעלת השלכות מרחיקות לכת על מערכת היחסים שבין יזם לבין אדריכל, וכנראה על תחומי יצירה נוספים.

לזכות היוצרים האדריכלית שני פנים. זכות היוצרים החומרית ברורה: היזם משלם כסף תמורת השימוש בתוכניות האדריכל. תעריף אגודת האדריכלים הוא %4.18 מעלות הפרוייקט, אבל כולם נותנים הנחות. עלות הפרוייקט היא כ-420 מיליון דולר. עטיה פוטר בסוף 92' ובנעליו נכנס אדריכל אברהם יסקי. כאשר פוטר, סיפק עטיה למעלה מ-%50 מהתוכניות המפורטות, פרי 3 שנות עבודה של משרד אדריכלים ה-12 בגודלו בניו-יורק. הבוררת, הדסה בן-עתו, פסקה לו עבור העבודה 1.5 מיליון דולר, ועטיה נחלץ אז מפשיטת רגל.

הפן השני, שהוא זה שעומד על הפרק בעקבות הפסיקה, הוא זכות היוצרים המוסרית: זכותו של היוצר שלא יפגעו ויסלפו את יצירתו בניגוד לרצונו.

בפרשת מרכז השלום שאלה זו מגיעה לדרגה קיצונית, כי, למעשה, מזמין העבודה הראשי היתה עיריית ת"א, במסגרת מיכרז משוקלל של הצעה כספית ושיפוט אדריכלי. עזריאלי זכה במיכרז אך ורק בזכות התוכנית של עטיה. העיריה העדיפה להפסיד 6 מיליון דולר מול ההצעה הכספית העדיפה של "אשטרום", כדי לקבל את התיכנון של עטיה. עיריית ת"א הצהירה והתחייבה אין ספור פעמים, כי במסגרת ביצוע המיכרז, היא תשמור בקפדנות על ביצוע של התוכנית המקורית של עטיה.

יש דעה האומרת, שיוצר איננו יכול להעביר לזולתו את זכות היוצרים המוסרית שלו. יש דעה האומרת, שהכל ענין של הסכמים, וכפי שזכותו של אדם למכור את נשמתו לשטן, כך זכותו של יוצר לוותר על הזכות המוסרית, ולאפשר ליזם לעשות ביצירה כעולה על רוחו.

במסגרת המתח שצריך להתקיים ביחסים שבין יזם ואדריכל - זול מול משובח - הפסיקה מחזקת את חופש הפעולה של היזמים ומחלישה את האדריכל, שהוא הזרוע הארוכה שלי ושלך.

ביסוד הפרשה עומד הוויכוח הגדול: עזריאלי גורס, כי הוצאתו של עטיה מהפרוייקט והתשלום הכספי, הם בבחינת ויתור של עטיה גם על הזכות המוסרית, וכי לעטיה אסור להפריע בביצוע הפרוייקט אפילו על ידי הליך משפטי הקשור לזכויות היוצרים. עטיה אומר, כי מעולם לא ויתר על הזכות המוסרית וזכותו להילחם עליה.

בעניינים שבהם כרוך ויתור של יוצר על קניינו הרוחני, אתה מחפש ויתור ברור וחד-משמעי, או פסיקה. במילים אחרות, מה נאמר בהחלטת הבוררת בן-עתו?

כאן מתעוררת בעיה מפתיעה: בן-עתו לא השתמשה בפסק הבוררות ולו פעם אחת במילים "זכות יוצרים".

מבחינה אופרטיבית פסקה בן-עתו: "עזריאלי רשאי להשתמש בכל התוכניות לביצוע פרוייקט מרכז השלום, לרבות הכנסת שינויים והתאמות במהלך הביצוע, הכל במסגרת המיכרז... עטיה רשאי להשתמש בתוכניות לכל פרוייקט שאינו קשור למרכז השלום וכן למטרת פרסום".

כל השופטים שדנו בפרשה עסקו בפרשנות של החלטת הבוררת בן-עתו. התיק העיקרי, בו נמסרו העדויות ונערכו חקירות נגדיות מרתקות, התנהל בפני השופט אורי שטרוזמן. אחריו עסקו בפרשה השופטים הבאים, אבל רק במסגרת של עתירות וערעורים: אורי גורן, גבריאל קלינג ושרה סירוטה, וכאמור הרכב העליון לוין-דורנר-בייניש.

שטרוזמן: "זכות היוצרים של עטיה לא נשללה בבוררות ולא בכל הליך אחר. עזריאלי קיבל את תוכניותיו של עטיה תמורת התשלום שנפסק בבוררות, אבל הבעלות על זכות היוצרים על תוכניות אלה לא הועברה ל"קנית השלום". לקנית ניתנה על פי פסיקת הבוררת הרשות להשתמש בכל התוכניות אך לא לנהוג בהן מינהג של בעל זכויות היוצרים, הרשאי לגרוע מהן או להוסיף עליהן כראות עיניו, למעט, כאמור בפסק הבוררות, "הכנסת שינויים והתאמות במהלך הביצוע, הכל במסגרת המיכרז שזכתה בו", כלומר, שינויים והתאמות חיוניים, שאינם מהותיים, לביצוע התוכנית של עטיה".

מאוחר יותר התעורר ויכוח גדול בין השופטים גורן וקלינג. גורן פסק, כי הזכות המוסרית קיימת בנפרד מן הזכות החומרית. קלינג פסק, כי אין הפרדה בין הזכות החומרית למוסרית.

קלינג: "הסכם הבוררות הינו בבחינת ויתור של עטיה גם על הזכות המוסרית.. לשונו הגורפת של פסק הבוררות אינה מותירה ספק, כי עם קבלת התשלום, לא נותרה בידי עטיה טענה כלפי עזריאלי מכוח זכותו המוסרית".

על החלטת השופט קלינג ערער עטיה לביהמ"ש העליון לפני שנתיים. בחודשים האחרונים עלתה השאלה בפני השופטת שרה סירוטה, במסגרת טענותיו של עטיה נגד שינויים שנעשו בפרוייקט על ידי יסקי-עזריאלי.

סירוטה: "למקרא פסק הבוררת גם אני בעוונותי מצטרפת לדעתו של השופט שטרוזמן. זאת ועוד, גם השופט גורן קבע בהחלטתו בסעד הזמני, כי לעטיה זכות "מוסרית" בהתאם לסעיף 4א' לפקודת זכות יוצרים".

כאמור, בית המשפט העליון קיבל את עמדת השופט קלינג, ונותר רק לצפות לנימוקים ולפרשנות.

מה שמוזר הוא, שבפני כל השופטים שעסקו בפרשה, לא הובאה העובדה הבאה: בתחילת 94', לפני שהחלו ההליכים המשפטיים, כאשר בעיית זכויות היוצרים גרמה לסערת רוחות בקהילת האדריכלים, הבוררת בן-עתו הרגישה צורך לפרש את פסק הבוררות בעצמה, בין השאר בנקודת זכויות היוצרים. בן-עתו כתבה לאגודת האדריכלים, אולם המסמך לא הוצג בהליכים המשפטיים בפרשה.

אלה הדברים שכתבה בן-עתו בהקשר לשאלת זכויות היוצרים: "לא נכון שאני שללתי מעטיה זכות יוצרים על התוכניות שהכין".! «משה ליכטמן «אין זכויות יוצרים «פסיקת בית המשפט העליון בפרשת זכויות היוצרים של אדריכל אלי עטיה במרכז השלום היא הישג מתוק ליזם דוד עזריאלי, ערב פתיחת הקניון, ומהלומה למקצוע האדריכלות «משה ליכטמן «אין זכויות יוצרים «פסיקת בית המשפט העליון בפרשת זכויות היוצרים של אדריכל אלי עטיה במרכז השלום היא הישג מתוק ליזם דוד עזריאלי, ערב פתיחת הקניון, ומהלומה למקצוע האדריכלות