ביהמ"ש גזר 8 חודשי מאסר בפועל על עופר נמרודי

שופט בית משפט השלום בתל-אביב, ג'ורג' קרא, הטיל היום (ה') שמונה חודשי מאסר בפועל על מנכ"ל הכשרת הישוב ויו"ר מועצת המנהלים של מעריב, עופר נמרודי, בגין הרשעתו בהאזנות סתר ובשיבוש מהלכי משפט, במסגרת עיסקת טיעון. בכך קיבל קרא את דרישת התביעה ודחה את בקשת נמרודי, להימנע מהטלת עונש מאסר בפועל. ביצוע עונשו של נמרודי יעוכב עד 1 באוקטובר.

נמרודי ישלם, בהסכמתו, קנס בגובה 1.1 מיליון שקל. הנאשם השני בפרשה, דוד רונן, האחראי על הביטחון בהכשרת היישוב ובמעריב, שאף הוא הורשע במסגרת עיסקת טיעון, ירצה שישה חודשי עבודות שירות, וישלם קנס בגובה 100 אלף שקל, כפי שהוסכם בין התביעה להגנה.

השופט ציין, כי הוא חותם על גזר הדין, "בתקווה כי הוא שם סוף ומסיים פרק מכוער של מה שמכונה 'מלחמת התקשורת', מלחמה שלתוכה נשאבו עיתונאים ועורכים מן השורה - מי כנחקר, מי כחשוד, ומי כנאשם. מלחמה שאין בה מנצחים ומנוצחים, כי אם מוכפשים בלבד".

נמרודי הואשם בכך שהזמין האזנות סתר מחברת החקירות אגם לבכירים בתקשורת. משנעצרו בעלי אגם, רפי פרידן ויעקב צור, "קנה" נמרודי את שתיקתם, בכך ששילם להם במישרין ומימן את הגנתם המשפטית.

כתב האישום נגד נמרודי הוגש בשנת 1995, וכלל 80 עדי תביעה. לפני כשנה החלו התביעה, באמצעות עוה"ד רפי לוי וורד אנוך, והסניגוריה, עוה"ד דן אבייצחק, יהודה וינשטיין ואורי וגמן, לנהל מו"מ לעיסקת טיעון. זו הוגשה לפני שבועיים לאישור בית המשפט.

השופט ציין, כי בעת ביצוע העבירות שימש נמרודי גם מו"ל ועורך ראשי של מעריב, "אדם שהצטיין בכל אשר עשה, שצפו לו עתיד מזהיר לא רק בתחום העשייה הכלכלי, אלא גם בתחום החברתי, כאשר הסתבכותו בעבירות נשוא האישום כאן המיטה עליו ועל בני משפחתו בושה... עצם ההרשעה בעבירות כאן סותמת את הגולל על סיכוייו בעתיד הקרוב, ואולי גם הרחוק, לחזור ולשמש שוב בתפקיד של עורך עיתון - תפקיד שכה אהב".

לדברי השופט, בעבירות בהן מורשע נמרודי, מקופלת מסכת של האזנות סתר למשך תקופות זמן ארוכות ורצופות, ובחלק גדול נעשו לבתים פרטיים. לדבריו, נמרודי "הצליח לאורך תקופה ממושכת לחזק את 'זכות השתיקה' בה נקטו אנשי אגם, תוך שימוש במנוף של איתנות כלכלית, ובכך 'לתקוע' את החקירה במשך חודשים רבים".

לדברי השופט, משקלו הסגולי של נמרודי בביצוע עבירת השיבוש הוא גדול ביותר, בהיותו מי שהחזיק וריכז בידיו את היכולת הכלכלית ש"חיזקה" את שתיקתם של המעורבים האחרים, בעוד רונן לא היה אלא עושה דבר בכל הנוגע לעבירות השיבוש. לדבריו, ביצוע עבירות השיבוש בהן הודה נמרודי, "מצביעה בעליל, כי יותר משאנשי אגם רצו לשמור על 'זכות השתיקה', רצה נמרודי בה 'מחוזקת' עוד יותר".

השופט אמר, כי תקרת העונש של נמרודי, כפי שנקבעה בהסדר הטיעון, "נגזרת ומדודה במידה ראויה, ומוקפדת להלום את נסיבות ביצוע העבירות, ושאר נסיבות החומרה שפורטו ושנמצאו לו בכף לחובה".

לדבריו, ראוי שעונשו של נמרודי יהיה שונה וחמור יותר מזה של רונן, שהיה עושה דברו של נמרודי. השופט ציין, כי אינו מקבל את טענותיו של נמרודי, לפיו בעת ביצוען של העבירות הנוגעות לפלאפון ולפקסימיליה - הן לא הוגדרו כעבירות, כמו גם הטענה בדבר התחושה הסובייקטיבית שבה היה נתון נמרודי.

לדברי השופט, "התקשיתי לראות בדברים הצדקה או אף הבנה לעשייתם, ובמיוחד משבאים הם מפיו של אדם במעמדו, השכלתו ותבונתו של נאשם זה, ומי שהיה בעת ביצוע העבירות מו"ל ועורך עיתון".

באשר לרונן, ציין השופט, כי מקובלת עליו האבחנה העונשית בעיסקת הטיעון בינו לבין נמרודי. לדבריו, לרונן "עבר מפואר וזכויות עבר, הרבה מעבר לאלה שיש לנמרודי להציג לצורך התחשבות או בגזירת הדין". כן ציין, כי עשייתו של נמרודי בתחומים שונים אינה משתווה לאלו של רונן, שהיה מבכירי השב"כ, ואין חולק, כי מעשיו של רונן, "ייחודם ותרומתם הרבה למדינה ותושביה, צריכים לעמוד לו ביום פקודה".

עו"ד אבי-יצחק אמר לאחר גזר הדין, כי רק לאחר שיקרא את גזר הדין, יחליט אם לערער עליו.