בכלל לא ענין פיקנטי

המתחרות מצד שני

לא ברור אם בית המשפט ייעתר לבקשתה של תנובה מאתמול, למנות כונס נכסים לח.א. מזון שבבעלות משה בדש, האיש של פיקנטי. בענף אומרים שאם קיימת איגרת חוב של בנק ומינוי כונס הוא חלק מן התנאים המופיעים באיגרת החוב, הגיוני שימונה כונס. אבל במקרה של פיקנטי, אומרים, מדובר בחוב כספי ולכן הגיוני אולי יותר שבמקרה כזה, אם יש לתנובה ראיות לביסוס עילת פירוק, היא תתבקש לדרוש אותו. או, לחילופין, היא תתבקש לפעול בהליכי גבייה משפטיים, על פי חוק, נגד פיקנטי ונגד הערב שלה, משה בדש. מפרק זמני יוכל לעשות סדר בחברה.

ח.א. מזון היא חברת האם של פיקנטי, והיא הבעלים של חברת "צלבנית תעשיות מזון", לשעבר "פיקנטי תעשיות מזון". השמות של כל החברות של בדש הוחלפו ב-26 באוגוסט. לטענת תנובה, חייבת לה ח.א. מזון 1.75 מיליון שקל. בענף מדברים על חובות נוספים של החברה, ומלבד תנובה, יש תביעות כספיות גם לאוסם, עלית, תלמה וספקים אחרים. תנובה תובעת לפעול לתפיסת המלאי והציוד בבני-ברק. הדיון בבקשה יהיה ביום חמישי השבוע.

כבר מספר חודשים יש שמועות על קשיים של פיקנטי. בדש ייחס את השמועות ל"קרטל המזון", בראשו עומדת לטענתו אוסם. הוא אף הגיש תביעה נגד אוסם, בה טען שחברת אוסם אחראית להפצת השמועות לפיהן נקלעה פיקנטי לקשיים, ואף שיתפה פעולה עם חברת פרומין להפסקת אספקת הסחורות לחנויות החברה, והכל במטרה להביא לקריסתה. פיקנטי הגישה תביעת פיצויים בסך 5.125 מיליון שקל נגד אוסם ופרומין.

אז מה גרם למה? הביצה או התרנגולת? בפועל, הספקים הפסיקו לספק, קיצצו באשראים ומבחינת בדש, הברזים נסגרו. גם מי שלא היה בקשיים לפני כן, היה נקלע אליהם בעקבות עצירת האספקה.

בכתב התביעה הנגדי שהגישה אוסם נגד פיקנטי, באמצעות עורך הדין של אוסם, מאיר שריקי, כתוב שפיקנטי החלה "לזחול" ו"לגנוב" ימי אשראי כבר לפני שנה, עוד טרם המאבק באוסם. כותבים על 110 ימי אשראי ש"נגנבו" מאוסם ו-122 ימי אשראי ש"נגנבו" מפרומין. בסה"כ, מציינת אוסם, נגנבו 6 חודשי אשראי תמימים, ומדובר על היקפים אדירים של קניות.

על פי טענה זו, בשיטה מתוחכמת או בשל הנסיבות, החלה פיקנטי לגלוש מתקופות וממכסות האשראי. אוסם, למשל, העמידה לרשותו 400 אלף דולר אשראי ללא בטחונות. בדש ביקש לחרוג. באוסם ביקשו ממנו ערבויות אישיות, אבל בדש לא היה מוכן לתת אותן. כך אומרים באוסם.

בתביעתה מאתמול, טוענת תנובה כי פיקנטי נמצאת בקשיי נזילות, והחלה למכור נכסים. "גלובס" פירסם בשבוע שעבר כי נמכרו 3 חנויות של פיקנטי - שתיים בצפון הארץ ואחת בצומת סגולה בפתח-תקוה. החנות בצומת סגולה בפתח-תקוה נמכרה ל"כל-בו חצי חינם", בסכום המוערך במיליון שקל. החנויות בצפון הארץ, באיזור התעשיה מילואות צפון ובחיפה, נמכרו לחברת ביג מרקט, בשליטת סמי שאהין מנצרת וסבג אזר.

על המכירה אמר בדש, כי בעקבות הפסקת אספקת המוצרים ע"י "קרטל המזון", לא ניתן היה להפעיל חנויות גדולות. לפיכך, על מנת להקטין את הנזקים לחברות שהפעילו את החנויות, נמכרו החנויות. בדש הוסיף, כי מעתה תתרכז פיקנטי אך ורק בייצור, ואף סיפר על מוצר חדש דמוי ביסלי וקו לייצור קטשופ. נוסף לכך, לדבריו, ימכור באמצעות רשת חנויות קטנות של זכיינים.

הסיפור של ביסלי מחזיר אותנו בעצם לגורם שלכאורה עורר את כל המהומה: נסיונו של בדש להתחרות באוסם באמצעות חטיף דמוי במבה. בדצמבר 96' החלו להתפרסם מודעות ענק על כוונת פיקנטי להוציא את סמבה. בינואר 97' פנתה אוסם לבית המשפט המחוזי, וקיבלה צו מניעה זמני למניעת שימוש בשם שיש בו דמיון לשם במבה, והפרת סימן מסחר של אוסם מ-65'. צו מניעה הזמני תלוי ועומד, עד לדיון בתביעה המקורית. בדש לא השלים עם ההחלטה ועירער לעליון. באפריל 97' דחו את בקשתו, והשאירו את צו המניעה הזמני על כנו. לטענת אוסם השתמש בדש, למרות שלא התקבל ערעורו, בשם במבה פיקנטי, ופירסם אותו בחנויות שלו. אוסם הוציאה צו מניעה לשימוש בשם זה.

המאבק באוסם נמשך. סמבה שינה את שמו ל"מק רנה", ובדש פתח במערכה נגד אוסם כאשר הוא מגייס לעזרתו חידוני שנינות ומודעות עמוד בעיתונות, שכללו השמצות. החידון התיחס ל"חברה גדולה שמאכילה את הפותרים 'לוקשים'". והיו גם רמזים לפיתרון.

במסגרת המאמצים למשוך לקוחות, "גייס" בדש את הרב כדורי, שהעניק ברכות שהופיעו בעמודי הפרסום בעיתונים. הרב כדורי הופיע בכבודו ובעצמו בחנות פיקנטי בצומת סגולה - קידום מכירות שלא השאיר את הישראלים אדישים. הם הציפו את המקום וקיבלו את ברכתו של כדורי. תמונות של בדש ושל הרב כדורי הופיעו בסניפי החברה ובחנויותיה ברחבי הארץ.

אחד הגימיקים השיווקיים של בדש היה שיווק נקניקיה בשם טומי. העיתונאי יוסף לפיד (המכונה טומי), הגיש בקשה להפסקת השימוש בשם בפרסומים שהופיעו בעיתונות. לפיד טען, כי נוסח המודעה והשימוש בשמו, בכינויו וארץ מוצאו נועדו לשמש כאמצעי לסתימת פיו, על מנת שיחדל מביקורתו כנגד בדש.

מאז ומתמיד יצא בדש בפרסומים שהשמיצו את הגורמים "השולחים את ידם לכיסו של האזרח הקטן". בעבר הוא כיוון את מאמציו כנגד מס הכנסה, ואף הוציא ספר על מלחמתו במס הכנסה, בשם "העלוקות". לאחרונה הוא כיוון ל"קרטל המזון" ובראשו אוסם. מלחמתו למען האזרח הקטן היתה גם נושא הקמפיין שלו כאשר היה מועמד, מטעם הליכוד, לכנסת.

מלחמתו של בדש במס הכנסה זכתה בזמנו לכותרות שמנות. הוא פנה לשר המשפטים דאז, דן מרידור, בדרישה להקים ועדה שתחקור חשד לעבירות פליליות שביצעו ראשי מס הכנסה לשעבר נגד תשלובת מפעלי פיקנטי ונגד פרקליטו, ד"ר יעקב ויינרוט. את הדרישה הוא ביסס על מכתב סודי ששלח עו"ד און ניימן, היועץ המשפטי של חקירות מס הכנסה, במרץ 89' למבקרת המדינה, מרים בן-פורת. במכתב סיפר ניימן כי התבקש על-ידי ראשי נציבות מס ההכנסה, לבצע חקירות ובדיקות נגד בדש, נגד תשלובת מפעלי פיקנטי ונגד ויינרוט. במכתב נטען, כי החקירות הללו היו שרירותיות ונערכו תוך שימוש לרעה בסמכות, ומטרתן היתה נקמה בלבד.

בסופו של דבר סוכם שבדש ישלם למס הכנסה 800 אלף שקל ב-12 תשלומים חודשיים, ובכך יסתיימו תביעות מס הכנסה ממפעל פיקנטי. הסיכום הושג עם פקיד השומה, בתום מאבק שהגיע עד בית המשפט העליון. התביעה המקורית של מס הכנסה לתשלומי מס של מפעל פיקנטי, עד שנת 1983, הסתכמה בכ-7 מיליון דולר, אך בסופה של התדיינות ממושכת, סוכם על ההסדר האמור. סכום זה התווסף לסכום של 1.5 מיליון שקל ששילם מפעל פיקנטי למס הכנסה לפני שהוגשה התביעה לתוספת תשלום המס.

חברת פיקנטי הוקמה ע"י אריה שרגר, גיסו של משה בדש. שרגר עצמו נרצח במהלך שוד כספי פידיון חברת פיקנטי, בה היה שותף. אלמנתו חנה שרגר טענה, כי עם פטירתו של בעלה, השתלט בדש על החברה ועל ניהולה, תוך ניטרול מוסדות החברה ותוך דחיקת רגליה מהשתתפות מניהולה בפועל של החברה והרחקתה ממעורבות כלשהי.

בשנת 1979 החלה פיקנטי כעסק קטן למכירת סלטים ונקניקים בבני ברק. בדש הצטרף לשרגר, והחל לחדור לשוק הסלטים. המשפחה כולה נרתמה לטובת הקמת העסק. שוק הסלטים לא היה מפותח עדיין, ופיקנטי כבשה לה נתח שוק נכבד. כך החל בדש את צעדיו הראשונים בשוק המזון. באמצע שנות ה-80 הוא כבר חלש על נתח שוק רציני בתחום הסלטים, ונכנס לתחום הנקניקים.

ב-1986 הוקמה חברת פיקנטי - החברה לייצור נקניקים וסלטים תשמ"ו. אחריה הקים בדש חברות נוספות. בכ-12 חברות היתה פיקנטי משורבבת בצורה זו או אחרת: פיקנטי השקעות, פיקנטי צפון 1996, הסינית הפיקנטית, הסינית טי-אוצין, פיקנטי תעשיות מזון ישראל בע"מ, תעשיות מזון 1995, תעשיות בשר 1982 בע"מ ועוד. אחר כך הוקמה רשת החנויות הקמעונאיות, שהגיעה בשיאה ל-13 סניפים.

במשך השנים נכנס בדש להרפתקאות עיסקיות רבות: ניהל מגעים לרכישת השליטה בחברת ח.מ.ן. שקל להנפיק את החברה. משפחתו, באמצעות אשתו, נקשרה גם לסופרלנד, לעסקי חיפושי נפט ושותפות בחברה לציוד כיבוי אש.

ב-2 בספטמבר השנה נשרפו המפעל ומשרדי פיקנטי בראשון לציון. ב-26 באוגוסט החליף בדש את שמות החברות מפיקנטי לצלבנית. אולי רצה לבנות דימוי חדש, ואולי, כדברי חלק מהספקים, ניסה להערים קשיים על מי שרוצה להגיש תביעות, ספקים החלו לקבל שיקים עם הוראות ביטול. בדש אמר לגלובס כי בגלל השריפה ואי הסדר שבעקבותיה, ניתנה הוראת ביטול לשיקים עד להצגת חשבוניות של הספקים.

בענף אומרים שבדש התרחב מעל המידות שלו. אומרים שהמאבק והכספים שהוציא נגד מס הכנסה נתנו אותותיהם באיחור. המלחמה שלו בפער השיווק של הרשתות היתה צריכה לכאורה להצליח. פער התיווך של המשווקים והרשתות מגיע היום ל-%100. בדש הוא יצרן, הוא הציע מחירים זולים במיוחד וקנו אצלו. הסיסמא שלו, "חצי משכורת רווח", הוכיחה את עצמה.

בשנה-שנתיים האחרונות, התחולל שינוי מסוים בתחום רשתות השיווק, שגם הוא פגע במידה מסויימת בפיקנטי: התרחבה מאוד פריסת רשתות שיווק זולות, גם בשוק הדתי וגם בשוק הכללי. התחרות הקשתה מאוד על רשתות מזון פרטיות, וחלק מהן אמנם נסגר בתקופה האחרונה: דב גרינברג בבאר שבע, מחסני הסל באשדוד ונתניה, סופר זול בצפון ונ.ח.מ. אלה לא יכולות להתחרות בקצב הגידול ברשתות הגדולות.

במקרה של פיקנטי, צריך להוסיף לכך את התנאים הספציפיים שלו. הופצו שמועות, ספקים הפסיקו לתת אשראי, ותנאי תשלום של שוטף פלוס 60 הפכו למזומן. קשה מאד לעמוד בלחץ הזה. אפילו לא פיקנטי. «זהבה דברת «בכלל לא ענין פיקנטי «בסוף אוגוסט החליפה קבוצת פיקנטי את שמות החברות בקבוצה. בתחילת ספטמבר נשרפו המשרדים. אתמול הוגשה בקשה למינוי כונס נכסים. משה בדש, שנלחם נגד מס ההכנסה והיועץ המשפטי לממשלה, שרץ לכנסת, שהוציא גימיקים שיווקיים מהשרוול, שגייס את הרב כדורי לקידום מכירות - יזדקק למשהו באמת פיקנטי כדי להישרד מול הספקים מצד אחד, ורשתות המזון הזולות