זיסר-ורטהיימר - לצחוק כל הדרך אל בנק לאומי

את התודה הגדולה ביותר חייבים השניים ליריביהם לשעבר, מנהלי בנק לאומי, שאיפשרו להם למכור מניות מיעוט במחיר המשקף פרמיית שליטה

"כל העסק נוהל כמו רפובליקת בננות"; "אני מרגיש כאילו מכרו לי כרטיס לספארי ומיד שמו אותי בסיר רותח"; "הציעו לי אוטו ועוד לפני שקניתי החליפו את המנוע, הצבע, הגלגלים וגם את הנהג". אלה הן רק קצת מהאמירות ששיגר איתן ורטהיימר לקהל הצמא של שוק ההון במהלך החודשים אוגוסט, ספטמבר 96', בעיצומו של מאבק השליטה בחברת אפריקה ישראל.

המאבק הצבעוני שניהלו הקבלן מוטי זיסר והתעשיין איתן ורטהיימר נגד בנק לאומי הסתיים השבוע ברווח הון עצום, שעומדים השניים לגרוף לכיסם. על פי ההערכות נאמד רווח ראשוני שיזרום לכיסם של השניים ב-16 מיליון דולר.

מאבקם של הצמד זיסר-ורטהיימר החל באמצע חודש אוגוסט, כשבועיים לאחר שיחרור ההודעה על נכונותה של חברת ג'נרלי האיטלקית לרכוש את השליטה במגדל לפי שווי של מיליארד דולר.

השניים רכשו כ-%6 ממניות אפריקה ישראל (השולטת על מגדל) ובמקביל הגישו את מועמדותם במכרז של בנק לאומי לרכישת השליטה ב"אפריקה הגדולה" (ומגדל בתוכה), מתוך תקווה, שמהלך הפיצול של בנק לאומי לא יצלח ומכונת המזומנים של מגדל תישאר ברשותה של אפריקה.

ימים ספורים לאחר מכן התברר שאופציית הפיצול קיבלה את אישור הרשויות בישראל ושהמכרז איבד למעשה את משמעותו. "כשנכנסתי לא ידעתי שאני רק כלי במשחק", אמר אז ורטהיימר. "כל העסק נוהל על מנת להרוויח זמן ומאיתנו פשוט עשו צחוק". הצמד החליט לפרוש מהמכרז, תוך הפניית כל המשאבים לרכישת מניות אפריקה בשוק, במטרה להגיע להחזקה של מיעוט מוגן (%25) ולעמדת איום על הרוב של בנק לאומי באסיפת בעלי המניות של אפריקה.

"בסופו של דבר", אמר ורטהיימר, "אנו מאמינים שזו חברה טובה מאוד, שיום אחד תימכר. כשזה יקרה, נראה לנו שנרצה להיות שם". ורטהיימר גם לא הכחיש כי איננו מבין בעיסקי הנדל"ן, אך הוא סומך על שותפו שהוא דמות מוכרת בענף.

עד לסוף אוגוסט רכשו זיסר וורטהיימר מניות, שהיקנו להם %12.3 מההון ו-%14 מזכויות ההצבעה של אפריקה, והשקעתם הכוללת הגיעה לכ-55 מיליון דולר. בשוק נפוצו הערכות כי השניים זוכים לתמיכה של מנכ"ל אפריקה, שלמה גרופמן ושל קבוצת בעלי מניות מדרום אפריקה.

בנק לאומי נכנס למגננה והחל רכוש מניות בשוק במחירים גבוהים במטרה לבצר את עמדת הרוב שלו לקראת ההצבעה על הפיצול. אך המאבק לא התקיים. ימים אחדים לפני האסיפה שהתכנסה ב-19 בספטמבר השנה, הגיע בנק לאומי להסכם עם השניים, כי בתמורה לתמיכתם בעיסקת ג'נרלי, ידאג למכור את מניותיהם במסגרת המכרז למכירת השליטה ב"אפריקה הקטנה" (ללא מגדל).

השבוע התברר כי זו היתה עיסקה מוצלחת במיוחד. כתוצאה ממכירת השליטה ב"אפריקה הקטנה" ללב לבייב קיבלו השניים כ-49 מיליון שקל ברוטו (לפני עמלה של כ-%5 לבנק לאומי). לכך יש להוסיף כ-24 מליון שקל שיקבלו ממכירת חלקם בעיסקי הביטוח של אפריקה לג'נרלי ועדיין נותרה להם החזקה כ-%4 במניות חברת לאומי החזקות ביטוח, שתחזיק ב-%25 ממניות מגדל ותחל להיסחר בבורסה לכשיושלם הפיצול.

מספר גורמים חברו ל"מכה" המוצלחת שעשו זיסר וורטהיימר באפריקה ישראל. ראשית, הם נהנו מהחולשה בשוק ההון ומהמחיר הנמוך שבו נסחרו מניות אפריקה ישראל בבורסה, מה שאיפשר להם להיכנס לחברה במחיר נוח. שנית, השניים נהנו מהמהלכי המכירה הנבונים של ראשי בנק לאומי, שהשכילו למכור את החברה בחלקים, ביטוח לחוד ונדל"ן לחוד, ולקבל בכך מחיר גבוה כמעט פי שניים ממחיר השוק של החברה.

רק לשם השוואה, אפריקה הנסחרת כיום בשווי שוק של 550 מיליון דולר נמכרה לפי שווי של כ-900 מיליון דולר (500 מיליון לעיסקי הביטוח ועוד 400 מיליון לנדל"ן).

אבל האלמנט הייחודי עבור השניים היה ה-"EXIT" הנוח שסידר להם בנק לאומי. זיסר וורטהיימר יכלו להיפרד במהירות ובקלות ממרבית החזקותיהם באפריקה ולמרות שהיו בעמדת מיעוט, קיבלו למעשה מחיר מלא הכולל בתוכו גם את פרמיית השליטה.

דבר זה נמנע מרוב מחזיקי המניות האחרים מן הציבור, שנותרו עם מניות אפריקה נדל"ן ובעלים חדש, שתוכניותיו לגבי החברה עדיין לא ברורות. שלושה חודשים לאחר שהחל ה"סיבוב" יכולים השניים רק להודות לגליה מאור ולאיתן רף על התעקשותם לבצע את הפיצול ולהשיג עבורם מחיר גבוה.

לפני מספר חודשים התבטא סטף ורטהיימר בחריפות נגד ראשי איי.די.בי, שאילצו אותו לפרסם את הנתונים הכספיים של חברת ישקר שבבעלותו. "זוהי מלחמה בין רחוב גורדון לרחוב לילינבלום", אמר אז ורטהיימר קשישא, תוך שהוא מביע שאט נפש מציבור המשקיעים והספקולנטים בשוק ההון.

מסתבר שבמקביל להצהרות, משפחת ורטהיימר למדה השנה דבר או שניים על "עיסקי האוויר" בשוק ההון. הדבר ניכר גם במלחמה האגרסיבית נגד ראשי דיסקונט ורכישת מניות אי.די.בי. «מאת עמי גינזבורג «זיסר-ורטהיימר - לצחוק כל הדרך אל בנק לאומי «את התודה הגדולה ביותר חייבים השניים ליריביהם לשעבר, מנהלי בנק לאומי, שאיפשרו להם למכור מניות מיעוט במחיר המשקף פרמיית שליטה