לנדוי: בית המשפט לא צריך להיות "מיני-כנסת"

נשיא ביהמ"ש העליון לשעבר מתנגד לאקטיביזם שיפוטי, לפתיחת שערי ביהמ"ש בפני כל אדם בכל נושא ולחנינה גורפת

כתב העת "JUSTICE", היוצא לאור מטעם הארגון הבינלאומי של עורכי דין ומשפטנים יהודים, מפרסם בגליונו החדש ריאיון עם נשיא בית המשפט העליון לשעבר, משה לנדוי. לנדוי התייחס בית היתר לביקורת שיפוטית על חקיקת הכנסת, לאקטיביזם של בית המשפט, עונשי מינימום, בג"ץ וחנינה.

בהתייחסו לדמות בית המשפט כיום, אמר לנדוי, כי הוא מתנגד להתפתחויות שהחלו בתחילת שנות ה-80, במסגרתן הפך בית המשפט אקטיביסטי, והשופטים מאמינים שהם יודעים טוב יותר מהמחוקק ורשאים לשנות את החלטותיו. לדעתו, אין כל תמיכה באמירה, שהוצהרה בפסק דין המזרחי, לפיה יש לנו חוקה במודל האמריקני. תפקידה של הכנסת, המייצגת את הציבור, להחליט אם אנו רוצים חוקה כתובה, ושלבית המשפט העליון תהיה עליונות על חוקים רגילים של הכנסת, אמר לנדוי.

לדעתו, זוהי טעות לפתוח לחלוטין את שערי בית המשפט בפני כל אחד. בזמנו, אמר, הנוסחה היתה שכניסה מותרת רק למי שיש לו עניין אישי, לא בהכרח עניין מטריאלי, אך לפחות עניין ישיר. כיום, לדעתו, בתי המשפט נגישים מדי.

באשר לרעיון בית משפט לחוקה, אמר לנדוי, כי חיוני שעניינים חוקתיים יידונו בכנסת. הוא היה רוצה לראות ביקורת שיפוטית על הכנסת, בעניינים הנוגעים לחוקתיות של זרועות השלטון השונות והיחסים ביניהם. כך, למשל, אין כיום שום מניעה מהכנסת להחליט על הארכת כהונתה. חקיקה כזו חייבת להיות נתונה לביקורת בית המשפט.

עם זאת, לנדוי מתנגד לחלוטין לביקורת שיפוטית על חקיקת הכנסת תחת מגילת הזכויות. לדעתו, הדבר הופך את בית המשפט לפוליטי, והפיכת בית המשפט ל"מיני-כנסת" היא טעות. בית המשפט, לדבריו, אינו חלק מבית המחוקקים. לדעת לנדוי, אין צורך בייצוג פרופורציוני בבית המשפט.

לנדוי נשאל, כיצד הוא רואה את טיפולו של בית המשפט העליון בבעיות כמו המתת חסד ופונדקאות. לדעתו, בית המשפט נכנס לטיפול השאלות פילוסופיותאתיות קשות אלה, כתוצאה מציפיות הציבור, לפיהן בית השמפט יאמר את המילה האחרונה. אולם, הדבר לעולם לא כך; לדוגמה, מקרה נחמני, שנמשך עד שהצדדים הגיעו להסכמה ביניהם. לדעת לנדוי, בית המשפט מטיל על עצמו נטל רב מדי, בניסיון להסדיר בעיות אלה.

באשר לעונשי מינימום, אמר לנדוי, כי אינו מאמין בעונשי מינימום, וכן אינו מאמין בעונשים הקבועים בחוק. הטלת עונש, הוא אמר, היא החלק הקשה ביותר של השפיטה, אך מישהו צריך לעשות זאת, וכל העובדות הרלבנטיות צריכות להילקח בחשבון. כמובן, לדבריו, שופטים אחרים יותר רחמנים ואחרים יותר קפדניים, אך העונש המקסימלי הוא רק מקסימום, ויש שיקול דעת רחב שבית המשפט צריך להפעיל.

באשר לחנינה, אמר לנדוי, כי חנינה כללית לאסירים אינה באה בחשבון. לעומת זאת, חנינה אינדיבידואלית ניתנת כל השנים וצריכה להמשיך להינתן. לדבריו, הוא אינו חושב שאירוע כמו 50 שנה או 100 שנה, יכול להיחשב כהזדמנות לתת לאנשים מסוכנים לציבור, להשתחרר מהכלא.««לנדוי: בית המשפט לא צריך להיות "מיני-כנסת"«נשיא ביהמ"ש העליון לשעבר מתנגד לאקטיביזם שיפוטי, לפתיחת שערי ביהמ"ש בפני כל אדם בכל נושא ולחנינה גורפ