לראשונה בתולדות המדינה: בג"ץ ביטל חוק בשל סתירה לחוקי יסוד בג"ץ דחה את העתירה לביטול חוק יועצי ההשקעות - אך ביטל את הבחינות למנהלי השקעות ותיקים

בג"ץ ביטל היום (ד') את חוק המעבר, הדורש ממנהלי תיקי השקעות, אשר עבדו כמנהלי השקעות פחות מ-7 שנים, לעבור בחינות לרישויים לצורך המשך עבודתם. עם זאת, דחה בג"ץ את העתירה המתייחסת לדרישות השונות לרישוי ניהול תיקי השקעות. זוהי הפעם הראשונה שבג"ץ מבטל חוק שהתקבל בכנסת, בשל סתירה בינו לבין חוק יסוד.

את פסק הדין כתב נשיא בית המשפט העליון, אהרון ברק, והסכימו איתו המשנה לנשיא, שלמה לוין, והשופטים אליעזר גולדברג, תיאודור אור, אליהו מצא, מישאל חשין, יצחק זמיר, טובה שטרסברג-כהן, דליה דורנר, יעקב טירקל ודורית בייניש - בסך הכל הרכב נדיר של 11 שופטים.

בפסק הדין קובע ברק, כי הוראות המעבר, המתייחסות לחובת הבחינות, אינן מידתיות. ברק אומר, כי הדרישה להיבחן באותן בחינות הן מי שעבד 5 או 6 שנים, והן מי שעבד שנתיים בלבד - איננה מידתית. לדבריו, יש להתייחס לתקופה בה עבדו יועצי ההשקעות, על מנת לקבוע כמה ואילו בחינות יידרשו לעבור.

על פי הוראות החוק, שנכנס לתוקף ב-1 ביולי 1997, חלה חובה על מנהלי תיקי השקעות לקבל רשיון. אחד התנאים לרשיון הוא עמידה בבחינות. מי שעבד לפחות 7 שנים בניהול תיקים, קבע החוק, פטור מבחינות. עם זאת, על מי שעבד פחות מ-7 שנים - הוטלה חובת הבחינה. את החוק יזם היו"ר היוצא של רשות ניירות ערך, אריה מינטקביץ.

לשכת מנהלי ההשקעות בישראל ומספר מנהלי תיקים טענו, באמצעות עוה"ד חנן מלצר, דניאל פדר, ישגב נקדימון ונאוה אילן, כי הוראות המעבר פוגעות בחופש העיסוק, מעבר למידה הדרושה. מלצר טען, כי יש להתיר לכל מי שעסק בניהול תיקים עד למועד כניסת החוק לתוקף - להמשיך ולעסוק במקצוע, ללא בחינות. לחילופין, טען מלצר, פרק הזמן של 7 שנים המקנה פטור מחובת הבחינות הוא ארוך מדי, או שיש לקבוע, כי מי שעסק במקצוע עד כניסת החוק לתוקף, יוכל להמשיך בו תקופה נוספת, במהלכה יוכל להיבחן.

ברק בוחן בפסק הדין את המידתיות של חוק המעבר, לאור חוק יסוד חופש העיסוק. הוא קובע, כי החוק איננו עומד במידתיות הנדרשת. ברק אומר, שיש להתחשב בניסיון בעיסוק בתיקי השקעות, שמנהל ישן צבר בשנות עבודתו, גם אם עבד פחות מ-7 השנים הנדרשות, על מנת להשתחרר מחובת הבחינה.

פסק הדין מחלק את היועצים שעבדו פחות מ-7 שנים, ומכנה את אלה שעבדו 6-5 שנים עוסקים "ישנים-ותיקים", ואת אלה שעבדו שנתיים-שלוש - "ישניםטריים". העוסקים ה"ישנים-ותיקים" צברו ניסיון רב בניהול תיקי השקעות, ועל כן יש להתחשב בו כתחליף לבחינות (כולן או מקצתן). לדעת ברק, יש לקבוע להם פטור רחב, שיקרב אותם באופן ממשי למצב של אלה שעבדו לפחות 7 שנים ופטורים מבחינות.

עוד אומר ברק, כי יש להבחין בדרישות בין העוסקים "הישנים-ותיקים" לבין ה"ישנים-טריים". לדעת ברק, יש לתת ל"ישנים-טריים" אפשרות לקבל רשיון זמני, או פטור מרשיון לתקופה מסויימת - כגון לשנתיים - אשר במהלכה יוכלו להמשיך בעיסוקם ולהכין עצמם לעמוד בבחינות.

לסיכום, קובע ברק, כי הוראות המעבר אינן מאזנות כראוי בין הנזק לפרט לבין התועלת לכלל. לאור האמור, ביטל בג"ץ את החוק, והורה לכנסת לדון מחדש בהוראות המעבר, על מנת שלא לפגוע בעקרון המידתיות שבחוק יסוד חופש העיסוק. עם זאת, הושעתה ההחלטה בדבר ביטול החוק עד לסוף השנה, על מנת לתת לכנסת שהות לחוקק את החוק.

יצויין, כי במהלך הדיונים בבג"ץ בנושא, הודיעה המדינה, כי לא תיישם את החוק עד סוף השנה.

פסק הדין דחה את כל שאר הטיעונים של העותרים, המתייחסות לדרישות בחוק עצמו. החוק קבע, כי על מנהל תיק השקעות להתאגד כחברה, על החברה להיות בעלת הון עצמי של 300 אלף שקל ולבטח את עצמה, על מנהל תיקי השקעות נאסר לנהל תיקים עבור בני משפחה או תאגידים של בני משפחה ולעמוד בבחינות מקצועיות.

ברק דחה את כל הטיעונים המתייחסים לדרישות הללו. הוא אומר, כי חוק תיקי השקעות פוגע בחופש העיסוק, אך פגיעה זו אינה הופכת אותו לבלתי חוקתי, שכן היא מוצדקת. ברק מציין, כי החוק הוא חוקתי רק אם פגיעתו איננה עולה על הנדרש.

ברק בוחן את החוק על פי המטרות של החקיקה, דהיינו: הסדרת העיסוק בניהול תיקים. על פי פסק הדין, מנהל תיקים בלתי מיומן עלול להסב ללקוחות נזק רב, והוא עלול לנצל לרעה את ההרשאה שניתנה לו. מטרת החוק היא להבטיח, שהשירות של ניהול תיקי השקעות יהיה מהימן, מכוון להיטיב עם הלקוח ויינתן על ידי גורם כשיר ובעל השכלה ורמה מקצועית מתאימות.

ברק קיבל את עמדת המדינה ורשות ניירות ערך, לפיה הפגיעה בחופש העיסוק בעניין ההתאגדות אינה מעבר לנדרש. פסק הדין מציין, שמבין למעלה מ-800 מבקשי רשיונות לניהול תיקי השקעות, רק 8 אינם עובדים במסגרת חברה.

לעניין חיוב החברה בהון עצמי וביטוח, אומר ברק, כי התכלית המונחת ביסוד הדרישה, היא הגנה על הלקוח, ודרישת הביטוח - מהווה תוספת משלימה. ברק אומר, כי דרישה להון עצמי מקובלת בשוק ההון. לשם הדגמה מציין פסק הדין, כי ההון הנדרש ממנהל קרן נאמנות ומנאמן לקרן נאמנות הוא 500 אלף שקל, מחתם - 1.2 מיליון שקל, מחבר בבורסה - 1.8 מיליון שקל, ומחלפן - 6 מיליון שקל. לפיכך, הדרישה ממנהל תיקי השקעות להון עצמי, איננה מעבר למידה הדרושה.

בעניין האיסורים לנהל תיק עבור בני משפחה, אומר פסק הדין, כי הוא פוגע בחופש העיסוק, אך לא במידה העולה על הנדרש. ברק אומר, כי ניגוד העניינים האפשרי מעמיד בפני מנהל תיקי השקעות פיתוי ניכר ויום-יומי, וזהו פיתוי המובנה בעצם העיסוק. כנגד פיתוי זה, מותר למחוקק להטיל איסור מראש על פעולה.

בעניין בחינות הרישוי, המתייחסות למועמדים שלא עסקו בניהול תיקי השקעות לפני כניסת החוק לתוקפו, אומר ברק, כי הוא איננו פוגע בחופש העיסוק מעבר למידה הנדרשת. מוצדק להתנות את עצם הכניסה למקצוע בהצלחה בבחינות המתקיימות לעניין זה, קובע פסק הדין.

פסק הדין מתייחס גם לטענת מלצר, לפיה המנהלים מופלים לעומת בנק המנהל תיקי השקעות. המנהלים טענו, כי ההסדרים המעשיים הקלו עם מנהלי התיקים שפעלו במסגרת בנקים. ברק אומר, שאין בכך כדי להניח תשתית ראויה לטענת ההפלייה.

עם זאת, מעלה ברק את השאלה אם ראוי, לאור המלצותיה של ועדת בייסקי, שבנקים יעסקו בניהול תיקי השקעות. מאחר ששאלה זו לא עמדה בפני בג"ץ, אומר פסק הדין, אין בג"ץ נוקט בה כל עמדה.

על המדינה הוטלו 50 אלף שקל הוצאות משפט. את המדינה ייצגה עו"ד אסנת מנדל מפרקליטות המדינה. (בג"ץ 1915/97). «מאת שמואל דקלו מניעת פיתוי למנהלים «לראשונה בתולדות המדינה: בג"ץ ביטל חוק בשל סתירה לחוקי יסוד בג"ץ דחה את העתירה לביטול חוק יועצי ההשקעות - אך ביטל את הבחינות למנהלי השקעות ותיקים «נשיא ביהמ"ש העליון, אהרון ברק: יש להעמיד דרישות שונות למנהלי השקעות ותיקים ולחדשים; יתר המגבלות שבחוק - סבירות וראויות