נפילתו, חזרתו ונפילתו

הנפילה הראשונה של זכריה דרוקר היתה ב-1982, כאשר חתם על מיסמכי מכירת החברה במיטה בבית חולים, ועזב את ישראל לכמה שנים. הסתבכות הנוכחית קטנה יותר בהיקפה, אבל ספק אם דרוקר יוכל לעשות מנה קאם-בק נוסף

החידה הגדולה ביותר בפרשת דרוקר היא כיצד נקלעה החברה לקשיים. זכריה דרוקר, 58, וחברתו, לא היו בשנים האחרונות יזמים, כמו בגלגלול הקודם שלהם, אלא קבלנים. חברת דרוקר חתמה על חוזים עם מזמיני עבודות במחיר מוסכם מראש, המבטא את הוצאות החברה, על פי תחשיבים, ועוד רוח. דרוקר לא השקיע בקרקעות ובפרוייקטים עצמאים, וקנה ציוד ב-9 מיליוני שקלים בלבד. איך אפשר, בתנאים כאלו, להיקלע לקשים בהיקף גדול, עד כדי הפסקת עבודה?

תשובה ראשונה נקבל מניתוח מצבה הנוכחי של החברה: לדרוקר נכסים ב-3.3 מיליון שקל, ומולם התחיבויות ב-50.7 מיליון שקל, כלומר פער של 17.4 מיליון שקל. הנכסים העיקרים הם פקדונות בבנקים 10.5 מיליון שקל, גביה צפויה מחיבים 12.6 מיליון שקל, וציוד (חלקו משועבד כנגד הלואות) ב- 9מיליוני שקלים. הרכב החובות: ספקים ונותני שירותים 34.7 מיליון שקל, בנקים 6 מיליוני שקלים, עובדים 4 מיליוני שקלים, מיסים (בעיקר מע"מ) 4.6 מיליוני שקלים, ערבויות לצד ג' 1.3 מיליון שקל.

בנוסף, קימת בעית נזילות, כי את החובות יש לפרוע מיד, בעוד שמימוש הציוד וגבית החובות מנותני העבודה הם תהליך מושך יותר. לפני שבועיים הופסקה העבודה באתרי החברה, אולי משום שהספקים הפסיקו לשלוח חומרי גלם.

זו הפעם השניה שדרוקר נקלע לקשים. בראשית 1982, כשהיה הקבלן הפרטי הגדול בארץ, התרחב במהירות, יותר מדי, נקלע לבעיות נזילות ומכר לסולל בונה %65 ממניות החברה, ב-12.9 מיליון דולר. במהלך המו"מ החשאי חש דרוקר ברע ואושפז בית החולים כרמל בחיפה. עורך דינו דאז, משה שחל, הגיע לבית החולים עם הנירות והחתים אותו, במיטה, על חוזה המכירה. דרוקר לא שכח זאת.

לאחר כשנה מכר דרוקר לסולל בונה את יתר מניותיו. הבעלות על החברה עברה עוד גלגלולים, וכיום היא ידועה בשם מליבו, בשליטת יוחי שניידר.

דרוקר יצא לארה"ב לעשות עסקים. הוא בנה בניו ג'רסי, פלורדיה ומונטריאול, ואחר כך, עם שותף, בנה בניני מגורים ברחוב באצ'י בודפסט, ונכנס גם לבנית בתי מלון. במרץ 191 חזר דרוקר לארץ ויסד מחדש את חברתו. דרוקר מחזיק %3 מהמניות הרגילות של החברה, וחברת הנאמנות של עו"ד דוד קורצוייל היא בעלת %67. בידי דרוקר מניות הנהלה והשליטה בפועל. בשנים האחרונות עבד דרוקר כקבלן, בהיקף גדול, וזכה לשבחים מכל צד על איכות העבודה ורמת המקצועיות שלו.

מה קרה לו בחודשים האחרונים? הנה התשובות:

החברה מקבלת זה שנתיים ויותר עבודות בשולי רווח נמוכים. ב-196 הגיע מחזורה ל-120.9 מיליון שקל, הרוח לפני מס ל-3.95 מיליוני שקלים והרוח לאחר מס 2.5 מיליוני שקלים. ב-197 עלה המחזור ל-251.1 מיליון שקל, הרווח לפני מס עלה ל-6.52 מיליוני שקלים והרווח לאחר מס ל-2.5 מיליוני שקלים. הרוח לפני מס ירד אשתקד מ-%3.2 ל-%2.6 על המחזור, והרוח לאחר מס ירד מ-%2.1 ל-%1.0. בעבר קיבלו קבלנים עבודות ברוח של %5 ויותר על המחזור. השפל הנוכחי אילץ את דרוקר, כמו אחרים, להלחם על כל עבודה ומיכרז, ולהסתפק ברוח קטן.

רוח כה קטן הופך להפסד, אם מזמיני העבודות מפגרים, ולו במעט, בתשלום, או אם החוזה קובע לוח תשלומים לא נוח לקבלן. בקופת הקבלן נוצר חור, והוא חיב לסתמו על ידי הלוואות בנקאיות יקרות. מקורות מקורבים לדרוקר טענו השבוע, כי חברת אלרוב פיגרה בתשלומים על חשבון בנית הילטון ירושלים. סגן מנכ"ל אלרוב, חנן חדיר, אמר בתגובה, כי החברה שילמה בדיוק על פי הנקוב בחוזה.

חברת דרוקר לוותה מהבנקים כנגד שיעבוד הכנסות מרוב הפרויקטים, וכן קיבלה ערבויות ביצוע. הריבית והעמלות פוגעות ברוחים. ב-196 היו לחברה הכנסות מימון ב-38 אלף שקל, וב-197 היו לה הוצאות מימון נמוכות של 28 אלף שקל. נראה שהוצאות המימון עלו בחודשים האחרונים. דרוקר ביקשה לאחרונה לקבל עוד הלוואות, אך נענתה בשלילה.

דרוקר בונה 8 פרויקטים, חלקם בשלבי סיום, בהכנסות צפויות של 262 מיליוני שקלים: 202 דירות בפתח תקוה, לחברת קנ"י, הכנסה צפויה של 64.8 מיליוני שקלים, משועבדת למרכנתיל-דיסקונט. 18 דירות במסגרת מחיר למשתכן, לחברה הכלכלית חולון, ב-39.7 מיליון שקל, הכנסות משועבדות לדיסקונט. 17 דירות במחיר למשתכן לחברה הכלכלית רעננה, ב-38.2 מיליון שקל, הכנסות משועבדות לדיסקונט. 9 דירות במודיעין, ב-36.9 מיליון שקל, לעמותה של אנשי צבא הקבע, ללא שיעבוד. 12 דירות לרסידו באשדוד, ב-35.4 מיליון שקל, משועבדות למרכנתיל. 71 קוטג'ים לאזורים בראשון לציון, ב-25.5 מיליוני שקלים, הכנסות משועבדות לבנק איגוד. שני בנינים לחברה ומשק וכלכלה, ב-21.8 מיליון שקל, שני-שלישים משועבדים לאוצר החיל. רוב השיעבודים הם כנגד ערבויות ביצוע וטיב, בסך 26.1 מיליון שקל, שדרוקר נתנה למזמינים.

חובות החברה לבנקים קטנים יחסית: 6 מיליוני שקלים, מזה 5.8 מיליוני שקלים למרכנתיל. ערבויות הביצוע והטיב לא הובאו בחשבון במנין התחיבויות דלעיל, כי הם יבואו לידי מימוש רק אם החברה תפגר במסירת הדירות או יהיו תביעות על טיב בניה.

H גביית חובות: חשב החברה, אלי כהן, מעריך, שנותני עבודה חייבים לחברה 24.2 מיליון שקל, אך בפועל אפשר יהיה לגבות רק 12.6 מיליוני שקלים. איך נוצר הפער זה? מסביר מקור המקורב לדרוקר: "כשחברה בקשים, מנצלים החייבים את המצב, מתמקחים על כל תשלום ומנסים לקבל הנחות. החשב היה זהיר והניח, שהחברה במצבה תוכל לגבות לפחות מחצית החובות".

H חברה קשורה לותה מדרוקר 9 מיליוני שקלים, ודרוקר אישית לוה מהחברה 5 מיליוני שקלים. אלי כהן סבור שסיכוי הגביה של חובות אלו "קלושים". ברוחיות קטנה כמתואר לעיל, סכומים אלו משמעותים מאוד.

דרוקר הבין, שעליו לזכות בעבודה גדולה אחת לפחות, עם זרם תקבולים מובטח וללא בעיות. הוא השתתף במכרז שהוציאה דנקנר השקעות, לבנית כ-60 דירות יוקרה בפרויקט "בית חנה", ברחוב אד"ם הכהן בצפון תל אביב, בכ-40 מיליון שקל. עתה ספק אם יזכה.

הנפילה היתה מהירה, ויעיד על כך המקרה הבא: יהודה וזהר זיסאפל ניהלו זה שבועות רבים מו"מ על חתימת חוזה עם דניה-סיבוס ודרוקר, בחלקים שווים, לבניית בית משרדים ומסחר בן 35,00 מ"ר, ועוד חניונים צמודים, ברחוב הברזל ברמת החי"ל בתל אביב. היקף הפרויקט 83.5 מיליון שקל, מזה %50 היו אמורים להיות של דרוקר.

הצדים ניהלו מו"מ מתקדם, כולל הגשת הצעות מחיר משותפות. ב-10 ביולי, עשרה ימים לפני החתימה, החליטה דלית בראון, מנהלת הנכסים של זיסאפל, להוציא את דרוקר מהעיסקה. בראון: "לא היה מידע ספציפי על מצבו של דרוקר, אבל הרגשתי בחוש, שמשהו לא בסדר".

הנאמן על דרוקר מטעם בית המשפט, רואה החשבון חן ברדיצ'ב, עושה מאמצים רבים למצוא משקיע, שיקנה את החברה. המשקיע יקבל את המניות כמעט לא תמורה, יזרים לה הון חוזר של כ-10 מיליוני שקלים, ודרוקר, מקצוען לכל הדעות, יתחיב להמשיך ולנהל את החברה. הקונה יקבל שם עם מוניטין, שערכו אינו ניתן למדידה כמותית. כן יקבל 8 חוזי בניה, שנותרה בהם עבודה ב-114 מיליוני שקלים, עם רווח צפוי קטן. עוד יקבל ציוד ב-9 מיליוני שקלים, שבמצב עודף הציוד הנוכחי אין הרבה מה לעשות בו.

הימים הקרובים יוכיחו, האם ומי מעוניין לרכוש נכסים אלו. דניה-סיבוס, דנקנר, אשטרום ואבי ארנסון, כבר הודיעו שאין להם ענין. אולי לאחרים יהיה.

בפעם הקודמת, יצא דרוקר מהארץ, לאחר שמכר את חברתו, למספר שנים. הפעם יצא ב-23 ביולי, כדי להביא משקיעים שיקנו את החברה. נציגיו בארץ אומרים כי יחזור תוך ימים ספורים, ובטוחים שימשיך לנהל את החברה, גם בעלות החדשה. אנשי דרוקר בארץ גם אומרים, כי לדעתם יש עיסקה תקפה בינם לבין משפחת זיסאפל, לבנית הפרויקט ברמת החי"ל.

ביום ה' הודיעה חברת קנ"י, אחד מנותני העבודה הגדולים של דרוקר, כי תעביר השבוע את הפרוייקט לקבלן אחר. גם חברות רסידו ואזורים הודיעו בסוף השבוע, כי אם תוך ימים ספורים לא ימצא משקיע, יצטרכו להעביר את העבודות לקבלן אחר. סולל בונה הודיעה, כי היא בוחנת קנית חלק מהציוד והעבודות שבנייה.

חברת קלרנס האנגלית, המנהלת מו"מ לקנית השליטה בדרוקר, נמצאת בשליטת עו"ד שמעון טברסקי, ישראלי לשעבר, המתגורר עתה בלונדון. טברסקי היה שותפו של דרוקר בעיסקאות נדל"ן בסוף שנות השמונים. דרוקר נמצא עתה בלונדון, לצורך המו"מ.