פול רייכמן: העובדה שמעולם לא שגיתי, יצרה כמה פגמים באופיי - וגרמה לי לשגות

פול רייכמן, מי שהיה מבעלי חברת אולימפיה אנד יורק שהתמוטטה ב-1992, התאושש מהנפילה שעלתה למשפחתו כ-10 מיליארד דולר. רייכמן החיה באחרונה יוזמה לבניית פרוייקט משרדים גדול במקסיקו-סיטי, ומחפש עתה אפיקים להשקעות חדשות. כך כותב השבועון "ביזנס-וויק" בכתבת שער בגיליונו החדש.

הכתבה מבוססת על ספר חדש, "הרייכמנים: משפחה, דת, עושר ואימפריית אולימפיה אנד יורק", מאת אנתוני ביאנקו. היא מתעדת את עלייתה ונפילתה של משפחת הקבלנים החרדית מטורונטו, שבימי גדולתה, בשנות ה-80, היתה בין 12 המשפחות העשירות בתבל.

פרוייקט קאנארי וורף, 24 בנייני משרדים במזרח לונדון, בכללם גורד שחקים בן 60 קומות, היה הפרוייקט הגדול ביותר שאולימפיה אנד יורק נטלה על עצמה, והפרוייקט שגרם להתמוטטותה. "ביזנס-וויק" מנתח את המשגים שהובילו להתמוטטות ומציין, כי פול רייכמן דחף לקידום קאנארי וורף, בניגוד לדעתם של בעלי מקצוע ולקוחות פוטנציאליים.

רייכמן עצמו אמר לשבועון, כי לפני שאולימפיה אנד יורק רכשה את השטח שעליו תכננה לבנות את קאנארי וורף, הוא ערך סבבי תחקור אצל מנהלי חברות גדולות בלונדון. "שאלתי אותם, 'האם אתם מרוצים מהמשרדים הנוכחיים שלכם?' התשובה היתה, 'לא'. אך כאשר שאלתי אותם, 'האם תהיו מוכנים לעבור לקאנארי וורף?' תשובתם היתה, שוב, 'לא'". מנהל עבודות הבנייה בבריטניה בשביל אולימפיה אנד יורק, קית רוברטס, הביע התנגדות נמרצת לפרוייקט. שני אחיו של פול רייכמן, אלברט ורלף, לא התלהבו.

אבל, בשביל פול רייכמן, קאנארי וורף היה פיתוי שאי אפשר לעמוד בו, אומר השבועון. הוא היה מעריץ נלהב של ראש ממשלת בריטניה דאז, מרגרט תאצ'ר, והאמין כי ממשלתה תנסוך בבריטניה רוח חדשה של יזמות עסקית, שתהפוך את לונדון פעם נוספת לבירה הפיננסית של אירופה. הוא העריך, כי לונדון תזדקק לשטחי משרדים עצומים, ואלה יימצאו רק בקאנארי וורף.

רייכמן היה משוכנע, שקשיי התחבורה הנובעים מריחוקו של האתר מה"סיטי", יוכלו להיפתר ע"י השקעת קרנות ציבוריות ופרטיות. לא היה לו ספק, שגם המנהל השחצן ביותר, לא יוכל לעמוד בפיתוי של משרד בבניין אולטרה-מודרני, באיכות גבוהה ביותר, במחצית מהמחיר הנהוג ב"סיטי".

רייכמן טעה בגדול. העיתוי היה אומלל. בסוף 1989 וב-1990, שקע שוק הנדל"ן המשרדי בלונדון במיתון מתמשך. אולימפיה אנד יורק השלימה או כמעט השלימה בנייתם של 12 בנייני משרדים בהשקעה של כ-3 מיליארד דולר (ממקורות עצמיים בלבד), אך הצליחה להחכיר מראש רק %55 מהשטח המוצע, במידה רבה מפני שלא עלה בידה למשוך אפילו לקוח בריטי אחד.

במקביל, החל להסתמן שפל בשוקי הנדל"ן והפיננסים באמריקה הצפונית. שפל זה חשף חולשה בסיסית במסד החברה. במאמץ לבטח עצמם מפני הפסדים אפשריים בשוק הנדל"ן, השקיעו האחים רייכמן בשנות ה-80 מיליארדי דולרים במניות של חברות נפט ומשאבים טבעיים אחרים, מתוך אמונה - שגוייה שהאינפלציה ששררה בשנות ה-70 תימשך לנצח.

עם תחילת השפל בשוקי הנדל"ן והפיננסים, צנחו תיקי ההשקעה של האימפריה המשפחתית. יתר על כן: פול רייכמן בחר לממן את קאנארי וורף בהלוואות שלקח כנגד הנכסים המובחרים של אולימפיה אנד יורק באמריקה הצפונית, ובכך ניפח את חובה של החברה ל-20 מיליארד דולר.

ההתמוטטות היתה איפוא בלתי נמנעת, אך פול רייכמן לא העלה על דעתו, שקיימת אפשרות לכישלון. בטקס הנחת אבן הפינה לקאנארי וורף, אמר: "השאלה היחידה שמקננת במוחנו היא, האם ההצלחה תבוא מיד או בשלב מאוחר יותר".

לוא היה רייכמן מציג לפני נושיו תוכנית מציאותית לאירגון מחדש ב-1991, אולימפיה אנד יורק היתה כנראה מצליחה לשרוד בהיקף מצומצם יותר, כותב "ביזנס-וויק". אך רייכמן העדיף להסתיר את חומרת מצבה של החברה, ובמקביל יזם סדרת עיסקאות נואשות, בתקווה להשיג פסק זמן, עד שיחול שיפור בכלכלה העולמית ויעלה בידו להחזיר את עטרת החברה ליושנה.

במאי 1992 נאלץ רייכמן, בחירוק שיניים, למסור את השליטה על קאנארי וורף לכונס נכסים שמינה בית משפט בלונדון, והכניס את אולימפיה אנד יורק להליכי פשיטת רגל בטורונטו. כך התפוררה אימפריית הנדל"ן הגדולה בהיסטוריה המודרנית. מ-10 מיליארדי הדולרים של משפחת רייכמן נותרו 100 מיליון, לכל היותר, לדברי השבועון.

כותב "ביזנס-וויק": "למען האמת, האחים רייכמן מעולם לא היו סופרמנים כפי שתוארו באגדות שצמחו סביבם. הרקע החריג שלהם נסך בהם תחושה של דבקות במטרה ויכולת לסמוך על עצמם בלבד, אך רקע זה גם בודד אותם ויצר פערים הרי-גורל בידע, בשיפוט וביכולות שלהם".

בעקבות ההתמוטטות אמר פול רייכמן: "העובדה שמעודי לא שגיתי, יצרה כמה פגמים באופיי ודבר כזה גרם לי לשגות". אבל רייכמן אינו סבור עד היום, שפרוייקט קאנארי וורף היה גדול מדי בשביל אולימפיה אנד יורק. "אולימפיה אנד יורק מוטטה את קאנארי וורף, לא להיפך", אמר. "הבעיות של אולימפיה אנד יורק היו עמוקות ביותר. הבעיות של קאנארי וורף לא היו עמוקות כל כך".

לפני שמסר רשמית את השליטה על אולימפיה אנד יורק לידי כונס הנכסים, כבר החל רייכמן לתמרן כדי להחזיר לעצמו את השליטה בחברה. כמה שעות לפני שכונס הנכסים נכנס למשרד החברה, טילפן רייכמן לשנים ממנהליו הנאמנים ביותר וביקשם להישאר בחברה, יהיה מה שיהיה. "זו היתה פעולה אינסטינקטיבית, לא התרסה", אמר רייכמן. "רציתי שבעלי הכישרונות יישארו בחברה למקרה שאצליח לחזור".

בקיץ 1992 אירגן רייכמן קבוצת בעלי הון, במאמץ לחזור ולרכוש את אולימפיה אנד יורק. היוזמה נכשלה. ב-1995 ניסה רייכמן שוב, עם קבוצת משקיעים אחרת, והצליח להחזיר את השליטה לידיו, תמורת 800 מיליון דולר.

כיום מוחכרים יותר מ-%80 מהשטח המשרדי בקאנארי וורף, והפרוייקט מניב רווח תפעולי קטן מדי חודש. בתוך חודש או חודשיים תונח אבן הפינה לבניין ה-13, ובידי רייכמן יש כבר מחוייבות של סיטיבנק לרכוש את הבניין. מכל מקום, המעורבות שלו בפרוייקט קטנה יותר משהיתה בסיבוב הראשון: הוא מחזיק ב-%5 מהמניות בלבד.

במקביל, מחיה רייכמן פרוייקט תשלובת משרדים במקסיקו-סיטי, שאותו החל בשותפות עם ג'ורג סורוס, אך נאלץ להפסיקו ב-1994, עם התמוטטות הפזו.

קרוב לוודאי שרייכמן, בן 66, לא יצליח להקים חברה חדשה בסדר הגודל של אולימפיה אנד יורק, אך הוא יוסיף להיות מה שהיה מזה שנים רבות: אחד היזמים בעלי כושר ההישרדות הגדול ביותר במאה ה-20, כותב "ביזנס-וויק". «מאת רן דגוני, וושינגטון «פול רייכמן: העובדה שמעולם לא שגיתי, יצרה כמה פגמים באופיי - וגרמה לי לשגות «השבועון האמריקני מספר על התאוששותו החלקית של רייכמן מהתמוטטות חברת אולימפיה אנד יורק ועל חזרתו לעסקי נדל"ן