שיתוף פעולה עסקי במזה"ת יתחיל מהשטח

הסיכויים לשת"פ כלכלי במתכונת של נורמליזציה בין ישראל לשכנותיה במזרח התיכון עדיין קיימים, חרף הקשיים בתהליך המדיני. במוקד שת"פ זה עשויים להיות יצרנים, משווקים ומפיצים של ביגוד, ריהוט, מוצרי חקלאות טריה, כימיקלים, מוצרי צריכה וחומרי בניה. את אחת ההצעות הממוקדות למימוש הפוטנציאל לפיתוח הסחר האזורי, מציגה קרן ארמנד האמר של אוניברסיטת תל אביב, בראשות פרופסור חיים בן-שחר.

הוועידה השנתית לשת"פ כלכלי במזרח התיכון וצפון אפריקה, שננעלה בשבוע שעבר בקהיר, שיקפה נסיון לגשר על פני שני תהליכים, שהחלו להתרחק זה מזה. התהליך האחד הוא הגלובליזציה של העסקים, ההופך בשנים האחרונות את העולם לשוק אחד. התהליך האחר הוא המגעים המדיניים במזרח התיכון, שנקלעו בחצי השנה האחרונה לקשיים, הבולמים את שילובהשל ישראל בכלכלת המזרח התיכון.

המחקר שפרסמה קרן ארמנד האמר, מציע דרכים לקרב מחדש בין שני התהליכים, נוכח הסימנים בשטח, המעידים על רצון לשת"פ ערבי-ישראלי כלכלי ועסקי. המחקר הועבר למשרדי הממשלה הנוגעים בדבר ולאירגונים הכלכליים. הקרן עוסקת למעלה מעשור באפשרויות לשת"פ כלכלי במזרח התיכון ומסייעת, בין השאר, לבנק העולמי.

מחבר המחקר, אלפרד טובאיאס, סבור כי רק לאחר שהצדדים העוינים לשעבר יתגברו על המכשול הפוליטי, יוכלו התפתחויות כלכליות לקרב ביניהם. שת"פ כלכלי חייב להתפתח בהדרגה, מרמת המחוייבות הראשונית ביותר.

טובאיאס מציע שמונה אפשרויות מעשיות יחסית לשת"פ, שיש לפתחן בהדרגה. השלב הראשון של יצירת מסגרות להידוק השת"פ הכלכלי, הוא שמירה על יחסי סחר נורמליים בין ישראל לשכנותיה. בכך יורחבו אפשרויות השיווק למוצרים, שלא כדאי לייצר רק עבור שוק של מדינה אחת. יצרנים, שלא יכלו להציע למפיצים ומשווקים זרים מיגוון מוצרים או שרותים, שיצדיקו פתיחת משרד מקומי, יוכלו למשוך אותם עם הרחבת השוק הישראלי למדינות האזור.

בשלב שני, מציע המחקר הכרה בצבירת כללי מקור בין מדינות האזור, בעיקר על ידי האיחוד האירופי. הכרה שכזו תהווה תמריץ להגברת השת"פ בסחר ובשרותים בתחומים משלימים באזור.

פעולה נוספת בשלב שלישי להידוק קשרי הסחר, היא פיתוח התשתית התחבורתית, החל בנמלי ים ואויר וכלה בכבישים ובמסילות רכבת. תשתית נכונה תאפשר שיווק והפצה יעילים וזולים יחסית לאפשרויות השינוע הקיימות כיום, במיוחד עבור מדינות המפרץ. שת"פ שכזה יחייב את מדינות האזור לחתום על אמנה בינלאומית לסטנדרטיזציה של דרכים, ביטוח, רשיונות נהיגה ורישוי רכב.

שלב נוסף אפשרי בהידוק הקשרים הכלכליים, הוא הקמת אזורי ייצור ליצוא לאורך הגבול, שיהיו משותפים לשתי מדינות. האזורים ייהנו מהעדפות במכסים ומיסים שונים, שיעוגנו בהסכמי סחר גבולות מיוחדים. מועמדים פוטנציאליים לשת"פ זה, הם תחומי התעשיות הבינוניות, כריהוט, ביגוד, אלקטרוניקה ותעשיות המזון. האזורים ישמשו אתר לתעשיות משלימות, שיתבססו על גלם, כח אדם ומוצרים לא מוגמרים מהצד הערבי, ותשתית, כחשמל ותקשורת, בנוסף לידע מהצד הישראלי.

בשלב מתקדם יותר, מציע המחקר להדק את שיתוף הפעולה האזורי על בסיס סקטורים, שאינם נחשבים מאיימים על המשקים הערבים. מטרתה המועדפת של האינטגרציה הסקטוריאלית תהיה פיתוח התמחות אזורית בתחום התעשייה.

תחומים מועמדים לשת"פ זה הם חקלאות טריה, מזון מעובד, מוצרי כימיקלים, חומרי בניה ומוצרי צריכה. הגישה הסקטוריאלית תסלול את הדרך לצורות שת"פ מתקדמות יותר, כדוגמת הסכם סחר חופשי תעשייתי וחקלאי.

איחוד מכסים במזרח התיכון, אינו אפשרי, כיוון שהוא סותר הסכמים שישראל חתומה עליהם. אינטגרציה כדוגמת זו הקיימת באיחוד האירופי אינה יכולה להתקבל כפתרון מוכן למזרח התיכון, ויש לאמץ פתרונות מתאימים למצב הכלכלי האזורי. עם זאת, סבור אלפרד טובאיאס, "ההשלכות החיוביות הצפויות מאינטגרציה הן כה מלהיבות, שכדאי לעשות עבודה רצינית לקראת מימושה, באופן שהשלכותיה השליליות לא יעיבו על היתרונות לכל הצדדים המעורבים". «אורה קורן «שיתוף פעולה עסקי במזה"ת יתחיל מהשטח «הרחבת השוק הישראלי למדינות האזור, מהווה תמריץ ליצרנים ומשווקים זרים שרואים בישראל פוטנציאל שוק מצומצם מדי * מחקר חדש של קרן האמר באוניברסיטת ת"א, מציע אפשרויות מעשיות לשיתוף פעולה עסקי, המתפתח בהדרגה