תחרות תקועה בדלק

העובדה שחוזי הבלעדיות של רוב תחנות הדלק במדינה עם שלוש החברות הוותיקות לא בוטלו, גורמת לכך שהצרכנים כאן מפסידים בכל שנה 350 מיליון שקל ברווחתם הכוללת

תשע שנים לאחר הפעלת שלב א' של הרפורמה במשק הדלק, עדיין לא התפתחה מידה משמעותית של תחרות במקטע תחנות הדלק. שלוש חברות הדלק הוותיקות (פז, דלק וסונול) שפעלו במשק הדלק עד לרפורמה במסגרת ההכוונה וההסדרים הממשלתיים, עדיין שולטות על השיווק בלמעלה מ-%90 משוק המכירות באמצעות תחנות תידלוק. שליטה זו קיימת בחלוקה כלל ארצית וכן בכל אחד מהאיזורים העירוניים. בסוף 1995 החלוקה היתה: פז - 215 תחנות שהן %38, דלק 175 תחנות שהן %31, סונול - 145 תחנות שהן %26, והחברות האחרות - 30 תחנות שהן %5. מרבית התחנות של החברות האחרות הן בפריפריה ובתחנות יחסית קטנות.

מירווחי השיווק במקטע תחנות הדלק בישראל, גבוהים ביחס למירווחי השיווק במדינות אחרות בהן קיימת תחרות משמעותית בין תחנות דלק. מירווח השיווק בישראל גבוה בכ-%70 ביחס למירווח השיווק הממוצע בארה"ב ובכ-%100 ביחס למירווח השיווק הממוצע בבריטניה.

מתוך מחיר ליטר בנזין אוקטן 96 לצרכן, 3.20 שקל, מירווח השיווק היה 42 אגורות. מירווח זה נכון בתחנות הפועלות עדיין על פי החוזים הוותיקים. חלק התחנה במירווח זה הוא 18 אגורות, ואילו חלק החברה הוא 24 אגורות. בתחנות המתקשרות בחוזים חדשים עם חברות דלק, חלק התחנה במירווח הוא 37-35 אגורות, ואילו חלק החברה הוא 7-5 אגורות.

לעומת השיווק בתחנות הדלק, בשאר מקטעי השיווק של מוצרי דלק (כדוגמת גז לבישול, סולר לחימום, סולר לתעשייה) התפתחה תחרות שהביאה לירידת מירווחי השיווק והוזלת מחיר המוצרים לצרכנים כבר בשנים 1991-1990, להבדלים במחירים באיזורים שונים בארץ ובין צרכנים, וזאת תוך גידול בנתחי השוק של החברות החדשות שנכנסו לפעילות בענף לאחר הרפורמה. בכל מקטעי שוק אלו בוטלו כמעט מיידית כל הסכמי ההתקשרות ארוכי הטווח אשר היו קיימים לפני הרפורמה.

ניתוח כלכלי של שוק תחנות הדלק מראה בבירור, כי הסיבה העיקרית שמנעה את התפתחות התחרות בענף היא בכך שלמרבית התחנות בכל אחד מאיזורי הארץ מירווח שיווק שאינו מאפשר תחרות בין בעלי התחנות. שלוש חברות הדלק המובילות נהנות מרווח גבוה ממכירת דלק בתחנות, המאפשר להן לתת תנאים מועדפים לתחנות דלק חדשות או לתחנות אשר שוחררו מתנאי החוזים הישנים, ולשמר בכך את המירווח המונופוליסטי בכלל התחנות.

כל עוד מצטרף לשוק מספר קטן של תחנות דלק, וכן מספר קטן של תחנות משתחרר מהחוזים הישנים - יכולות חברות הדלק הוותיקות לשמור על הרווח העודף. הסיבה המרכזית לתופעה זו היא קיומם של חסמי כניסה. על פי הצפוי בענף, המצב הנוכחי עשוי להישאר מספר רב של שנים. לכן, יש חשיבות מירבית לביטול חסמי הכניסה הנובעים מהחוזים על מנת ליצור תנאי תחרות בענף תחנות הדלק.

הכלכלנים המתנגדים לביטול החוזים מלפני הרפורמה, טוענים, כי בעקבות הביטול כל המירווח העודף יעבור לידי מפעילי התחנות ולא לידי הצרכנים. לטענתם, כמות התחנות בארץ קטנה מדי, לכל תחנה יש "שוק שבוי" של צרכנים, ולכן לא תתאפשר תחרות בין תחנות. במונחי מבוא לכלכלה - הביקוש שרואה לפניו כל מפעיל תחנה בודדת הוא קשיח למדי.

גם אם טענה זו היתה נכונה, אין בה כדי לפסול את העובדה שביטול החוזים אכן יגביר את התחרות בענף. הסיבה לכך היא שמירווח השיווק העודף יעבור מידי שלוש חברות דלק לידי מאות מפעילי ובעלי תחנות דלק. כלומר, כמות היצרנים עם מירווח (פוטנציאלי) עודף יגדל, ויכולתם להתחרות תתרחב.

המציאות בארצות בהן שוררת תחרות, כגון ארה"ב ובריטניה, מראה, שמרבית המירווח העודף צפוי לעבור לידי הצרכנים. גם בארץ ידוע, שכאשר נוצרת תחרות על ידי כך שניתנה רחצה חינם למתדלקים בתחנה מסויימת, בעלי התחנות בקירבת מקום מגיבים במהרה. כאשר בעל תחנה איפשר רכישת דלק באמצעות כרטיסי אשראי בתקופת האינפלציה, ובכך נתן לנהגים הנחה של כ-%5 וכן נוחות יתר, הוא יותר מאשר הכפיל את כמות הדלק שמכר. סקרים מראים, שעבור ירידת מחיר של 10 אגורות לליטר, %50 מהנהגים אומרים שהם יתדלקו בתחנה אחרת במסלול נסיעתם.

השכל הישר אומר, שעשרות מפעילי תחנות בכל אחד מאיזורי הנסיעה בארץ, לא יוכלו לתאם מחירים (ואם ינסו, קל יהיה לסכל את ניסיונם), ולכן העברת מירווח השיווק לידי מפעילי התחנות תבטיח תנאי תחרות שווה. המירווח שיתקבל בתנאים אלו הוא המירווח התחרותי - וזו צריכה להיות מטרת המדיניות שתתרום לרווחת הציבור. מאומדנים שערכנו עולה, כי התוספת השנתית לרווחת הצרכנים במשק כתוצאה מכך תגיע לכ- 350 מיליון שקל לשנה.

ההיגיון הכלכלי אומר, שכאשר משתנים תנאי השוק בצורה קיצונית, אשר לא היתה צפויה בעת כתיבת חוזים ישנים, יש לאפשר את התאמת החוזים לתנאים החדשים. מצב זה נכון, גם אם אין במצב המוצא פגיעה בתחרות. על אחת כמה וכמה, אם מצב המוצא היה מאופיין בניהול מונופוליסטי אדמיניסטרטיבי, כפי שאופיין שוק הדלק בישראל לפני הרפורמה. יתר על כן, אין זה סביר לאפשר מצב, בו לאורך זמן רב קיימים הבדלים כה גדולים בין חוזים ישנים לחוזים חדשים. קיומם של חוזים שנכפו למעשה על פי נוהל אדמיניסטרטיבי אשר פסק להתקיים, עלול להוות פגיעה ביעילות הכלכלית. במקרה של שוק תחנות הדלק בישראל, אין ספק שאי ביטול החוזים הישנים מהווה פגיעה בתחנות וברווחת הצרכנים. צבי אקשטיין הוא פרופסור לכלכלה בבית הספר לכלכלה ע"ש ברגלס באוניברסיטת ת"א ושותף בחברת אפלייד אקונומיקס. מנחם פרלמן הוא כלכלן ומנכ"ל חברת אפלייד אקונומיקס. אקשטיין ופרלמן הגישו חוות דעת כלכלית בנושא זה לבית הדין להגבלים עיסקיים, על-פי הזמנת חברת דור אנרגיה. «צבי אקשטיין ומנחם פרלמן «תחרות תקועה בדלק «העובדה שחוזי הבלעדיות של רוב תחנות הדלק במדינה עם שלוש החברות הוותיקות לא בוטלו, גורמת לכך שהצרכנים כאן מפסידים בכל שנה 350 מיליון שקל ברווחתם הכוללת «צבי אקשטיין ומנחם פרלמן «תחרות תקועה בדלק «העובדה שחוזי הבלעדיות של רוב תחנות הדלק במדינה עם שלוש החברות הוותיקות לא בוטלו, גורמת לכך שהצרכנים כאן מפסידים בכל שנה 350 מיליון שקל ברווחתם הכוללת

יומן קורונה:
ניוזלטר יומי על כל מה שצריך לדעת
הרשמה
הרישום נכשל
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988