שלושת השבועות שהפילו את נתניהו

תחילת הסוף של נתניהו בממשלתו היתה בראשית ההתחלה שלה. זרעי הפורענות נבטו בשלושת השבועות שבין בחירתו לבין השבעתו, בין סוף מאי לאמצע יוני 96'. לו חפץ נתניהו ביקרו של אהוד ברק וביקש להזהיר אותו לבל יחקה את שגיאותיו, היה חוזר לאותם ימים של הרכבת הממשלה ומטיף באוזניו שני לקחים: אל תפקיר את החברים, ושמור מכל משמר על העורף המפלגתי שלך. ברק צריך לשנן אותם היטב, שכן הסכנות בהן זילזל נתניהו אורבות לפתחו של ברק ביתר חומרה, בשבועיים שנותרו לו ממוצאי החג עד פתיחת הכנסת ה-15.

הנסיבות דומות: שניהם שאפתנים ובעלי הכרת ערך עצמית אדירה. שניהם נבחרו לראשות הממשלה ירוקים בפוליטיקה, שניהם לא הפנימו את עוצמת חוק הבחירה הישירה. נתניהו הסתבך עם מגרעות החוק. לברק יש עכשיו הזדמנות שלא לחזור על שגיאות קודמו.

נתחיל מהסוף. נתניהו היה ראש הממשלה הראשון שעלה על גב החוק החדש. פוליטיקאי מתחיל שכבש את הליכוד בסערה, עם עבר פרלמנטרי קצר מועד ואפס ניסיון בתור שר בממשלה. הניצחון סיחרר את ראשו. הוא היה בעצם שליט יחיד. יריביו שהרכיבו את ממשלת רבין-פרס היו מרוסקים ואחוזי הלם ואילו שותפיו הפוטנציאליים רעבים לשלטון.

כולם היו בידיו כחומר ביד היוצר, אולם כאן עשה נתניהו את שגיאתו הראשונה: הוא לא קבע מיד דפוסים חדשים של הרכבת ממשלה ברוח ותרגום הולם של יתרונות החוק, אלא נתפס לדפוסי הפעולה של מרכיבי קואליציות העבר: הוא התמסר לחיזור אחר השותפים. אנשיו נדחקו והושפלו.

למעשה, היה נתניהו יכול להתחיל במפלגתו, לתת לאנשיו את התיקים והתפקידים הבכירים בממשלה ובכנסת ואת השיריים לחלק בין השותפים, בבחינת ירצו יאכלו, לא ירצו לא יאכלו. למפלגות האחרות לא היתה ברירה, אלא לקחת את הטוב במיעוטו או להתייבש במדבר האופוזיציה. החוק החדש אמנם מחייב את הממשלה באישור הכנסת, אבל יתרונו בכך שאם ראש הממשלה לא הצליח לקבל את אמונה בתוך 45 יום, המדינה הולכת כעבור חודשיים לבחירות חוזרות לראשות הממשלה.

ומתנשא, חשדן ושובר אמון.

נתניהו ידע שלא יוכל להקים ממשלה בלעדיהם, אבל עשה הכל כדי להתל בהם ולמרוט את עצביהם עד לרגע האחרון. הוא ניהל את המשחק באמצעות "איווט" ליברמן ועו"ד יעקב נאמן. ליברמן, שומר בארים לשעבר ומנכ"ל המפלגה החזק אליו התייחסו עד כה כאל דמות מינהלית, נהפך בין לילה ליועץ ומנהל פוליטי ראשי. הוא הישרה סביבו רוח רעה וזרה בסגנונו הגס שכבר אז רחש בוז לנציגי ה"אליטה" הישראלית.

נאמן, עם הדימוי החמקמק של יועץ סתרים וסוכן חרש, העבה את ערפל אי-הוודאות. כל מטעני החנופה הופעלו בחיזור אחר ישראל בעליה, ש"ס, מפד"ל, הדרך השלישית, יהדות התורה, שרק יקחו את התיקים החביבים עליהם. לליכוד נשמרו השיירים.

בגין ומרידור החליטו שאחד לא נכנס לממשלה בלעדי השני. נתניהו הציע את המשפטים לנאמן ואת האוצר ליעקב פרנקל. התקשורת פוצצה את מועמדות פרנקל. נתניהו מתח את עצבי מרידור עד לדקה ה-90 ונתן לו האוצר כברירת מחדל. מרידור נכנס לתפקיד ברגל שמאל, עם משקע עכור שגדל משבוע לשבוע עד לפיצוץ ולהתפטרות כעבור שנה, ולפרישה מהליכוד השנה. אולם הפיקפוק במוסריות נתניהו ובאמינותו החל באותם ימים, לפני 3 שנים.

את בגין, הנגבי ולבנת הוא השפיל עד לרגע האחרון לפני שהשליך להם את תיקי המדע, הבריאות והתקשורת. לבנת הלכה אז סחור סחור מחוץ ללשכה והדליקה בעצבנות סיגריה בסיגריה. מסילבן שלום הוא התעלם. את אריאל שרון, מתחרהו להנהגה, בכלל לא רצה לראות. לדן תיכון הוא שכח את כל תרומותיו לחילוץ הליכוד מביצת החובות הכספיים. לשרון הוא נאלץ לתפור באיחור את תיק התשתיות, רק בלחץ דוד לוי שסרב בלעדיו להישבע אמונים. תיכון החרים בכעס את מושב הפתיחה של הכנסת ולא חזר אלא רק אחרי הפצרות טלפוניות של נתניהו שישתדל לקדם את בחירתו כיו"ר הכנסת. תיכון לא נטר, אבל המשקעים נותרו אצל כולם.

הקילקולים בממשלה כבר היו פרק ב' של הסיפור, ובפרק הבא של מרכז הליכוד שבו מתו הפריימריס בלחץ נתניהו והמאפיה של "ביתן 28" בפיקוד ליברמן, גם הליכוד כמפלגה נפח את נשמתו. כך נגרר נתניהו לבחירות המוקדמות, בודד ושנוא בסביבת שריו, וללא מפלגה תוססת. הוא אילתר גימיקים, גייס את שרה לשכתב מחדש את תשדירי התעמולה והעמיק את הקרע עם לבנת שנפער בימים הרחוקים, אבל נחל את התבוסה הבלתי נמנעת. לא מעט בגלל שיצא למערכה ללא גייסות. "לנתניהו לא היו עקרונות", איבחן הבוקר יצחק שמיר את כשלונו. "אי-אפשר להנהיג תנועה ללא עקרונות".

עכשיו ניצב אהוד ברק על סף אותו שדה מוקשים, מול מפה זהה עם נתוני פתיחה דומים. גנרל מתנשא שרגיל להוריד פקודות ולמשמעת עיוורת שאין להם מקום במערכת הפוליטית. אחד עם נסיון קצר מועד בממשלה וחף מכל רקע ומעורבות בעבודת השטח הפרלמנטרית והפוליטית. האיש שנבחר לראשות העבודה ומיד החל לקעקע ולרמוס כל שריד מהבנין הישן של המפלגה עד שנחבאה תחת המטריה של ישראל אחת.

עד היום הוא מנהל את העסק באמצעות חגורה של קרובי משפחה וחברים לנשק ללא זיקה מפלגתית בשיתוף עמותות חיצוניות שיעמדו בקרוב למשפט מבקר המדינה. את נוסחת קמפיין הבחירות העתיק מגרמניה: ניהל אותו על טהרת המקצוענים ואת הפוליטיקאים העסקנים שלח רחוק ככל האפשר.

אם נתניהו הפסיד את הבחירות בגלל שהרס את המפלגה, ברק ניצח בהן למרות שעקף את המפלגה. לו הפסיד היו מצפות לו סכינים ארוכות יותר מאלה שנתניהו חמק מהן בהצהרת ההתפטרות. למזלו הנוסחה עבדה. העסקונה הוותיקה, שעבדה תמיד למען הכסף, הוחלפה בגייסות מתנדבים תחת אירגון ופיקוד צבאי (חגי שלום, מתן וילנאי, רשימה חלקית) שפרצו לוואקום שהותיר הליכוד.

שנאת ביבי הפיחה בהם את רוח הקרב יותר מאהבת ברק. בסביבת ברק אומרים, גם כאלה שחשדו בכוונותיו בעבר הלא רחוק, שהוא התרכך בשנה האחרונה בתהליך סוציאליזציה פוליטית. הוא משתף יותר את בכירי העבודה ובעיקר מרבה להתייעץ עם חיים רמון, שלמה בן עמי ויוסי ביילין. מדגישים שם את אמינותו האישית של ברק, שהוא אינו מפזר הבטחות ופיו וליבו שווים, אבל מצד שני, מספרות השמועות על דחיקת רגלי ה"זקנים", בייגה שוחט, עוזי ברעם, בנימין בן אליעזר.

חלוקת עוגת השלטון תהיה מבחן הכניסה של ברק לראשות הממשלה. היא לא גדולה ורבים הקופצים עליה מקרב הסיעה הנבחרת, המתוסכלים שלא נבחרו ולא פחות מקרב פמליית העוזרים האישיים או הגנרלים שתרמו לנצחון ומצפים לתגמול. מצד שני, הפיחות בישראל אחת, הפיצול הפרלמנטרי וריבוי הסיעות, מסבכים את מעשה המרכבה הקואליציונית. אין לברק אפשרות להקים ממשלה רחבה והומוגנית. הדיבורים שלו על "ממשלה של כל עם ישראל" הם לתפארת המליצה. בפוליטיקה יש להם תוחלת חיים קצרה.

ברק יינצל מגורל נתניהו אם יחלק את העוגה לפי העיקרון של "עניי עירך קודמים". לתת לחברים את זכות הסירוב הראשונה של תפקידי השמנת. טעות מצידו להפקיר או לבגוד בהם, אם הוא מחפש שקט תעשייתי כדי לבצר את שלטונו, או גב שיבטיח את בחירתו לקדנציה נוספת. כל האחרים יכולים לחכות, ולהסתפק בשיירים. השותפים האפשריים של ישראל אחת, אפילו מהקואליציה היוצאת, צריכים אותו כעת יותר ממה שהוא צריך אותם.

ברק יכול להסתפק בשלב ראשון בקואליציה צרה עם מרצ, שינוי, וישראל בעליה בתמיכת הערבים כדי לעבור את מחסום האמון הראשון לאחר ה-7 ביוני, בלי להמתין עד היום ה-45. האחרים כבר יחזרו אחריו, מעמדת מיקוח נחותה. לא הליכוד, בטח לא ש"ס, יכולים כעת להרוויח מבחירות חוזרות, אבל יש להם הרבה מה להפסיד באופוזיציה. הליכוד יהרוס את עצמו וייעלם סופית, ואילו ש"ס מנותקת מצינורות הכסף תצטמק למימדים שקדמו לבחירות 96'.

בייגה שוחט, עוזי ברעם, בנימין בן אליעזר.

חלוקת עוגת השלטון תהיה מבחן הכניסה של ברק לראשות הממשלה. היא לא גדולה ורבים הקופצים עליה מקרב הסיעה הנבחרת, המתוסכלים שלא נבחרו ולא פחות מקרב פמליית העוזרים האישיים או הגנרלים שתרמו לנצחון ומצפים לתגמול. מצד שני, הפיחות בישראל אחת, הפיצול הפרלמנטרי וריבוי הסיעות, מסבכים את מעשה המרכבה הקואליציונית. אין לברק אפשרות להקים ממשלה רחבה והומוגנית. הדיבורים שלו על "ממשלה של כל עם ישראל" הם לתפארת המליצה. בפוליטיקה יש להם תוחלת חיים קצרה.

ברק יינצל מגורל נתניהו אם יחלק את העוגה לפי העיקרון של "עניי עירך קודמים". לתת לחברים את זכות הסירוב הראשונה של תפקידי השמנת. טעות מצידו להפקיר או לבגוד בהם, אם הוא מחפש שקט תעשייתי כדי לב צר את שלטונו, או גב שיבטיח את בחירתו לקדנציה נוספת. כל האחרים יכולים לחכות, ולהסתפק בשיירים. השותפים האפשריים של ישראל אחת, אפילו מהקואליציה היוצאת, צריכים אותו כעת יותר ממה שהוא צריך אותם.

ברק יכול להסתפק בשלב ראשון בקואליציה צרה עם מרצ, שינוי, וישראל בעליה בתמיכת הערבים כדי לעבור את מחסום האמון הראשון לאחר ה-7 ביוני, בלי להמתין עד היום ה-45. האחרים כבר יחזרו אחריו, מעמדת מיקוח נחותה. לא הליכוד, בטח לא ש"ס, יכולים כעת להרוויח מבחירות חוזרות, אבל יש להם הרבה מה להפסיד באופוזיציה. הליכוד יהרוס את עצמו וייעלם סופית, ואילו ש"ס מנותקת מצינורות הכסף תצטמק למימדים שקדמו לבחירות 96'.

רך קודמים". לתת לחברים את זכות הסירוב הראשונה של תפקידי השמנת. טעות מצידו להפקיר או לבגוד בהם, אם הוא מחפש שקט תעשייתי כדי לבצר את שלטונו, או גב שיבטיח את בחירתו לקדנציה נוספת. כל האחרים יכולים לחכות, ולהסתפק בשיירים. השותפים האפשריים של ישראל אחת, אפילו מהקואליציה היוצאת, צריכים אותו כעת יותר ממה שהוא צריך אותם.

ברק יכול להסתפק בשלב ראשון בקואליציה צרה עם מרצ, שינוי, וישראל בעליה בתמיכת הערבים כדי לעבור את מחסום האמון הראשון לאחר ה-7 ביוני, בלי להמתין עד היום ה-45. האחרים כבר יחזרו אחריו, מעמ דת מיקוח נחותה. לא הליכוד, בטח לא ש"ס, יכולים כעת להרוויח מבחי רות חוזרות, אבל יש להם הרבה מה להפסיד באופוזיציה. הליכוד יהרוס את עצמו וייעלם סופית, ואילו ש"ס מנותקת מצינורות הכסף תצטמק למימדים שקדמו לבחירות 96'