פסק דין עקרוני: אפשר להיכנס לקרקע פרטית לצורך ביצוע עבודות ביוב

"החוק אמנם פוגע בזכות הקניין של בעל המקרקעין, אך הפגיעה היא לתכלית ראויה"

שופט בית משפט השלום בעכו, יצחק עמית, קבע, כי קיימת סמכות להיכנס לקרקע הפרטית לצורך ביצוע עבודות ביוב. מאחר וכמעט אין פסיקה בעניין זה, החלטת בית המשפט היא עקרונית.

בפסק דין ארוך ומנומק סקר השופט עמית את כל ההלכות בנושא, כולל ההשלכות של חוק יסוד כבוד האדם וחירותו. הוא ביטל את צו המניעה הזמני שנתן לבקשת מחמוד סאלח סועד ואחרים מהכפר סואעד-כמאנה, נגד המועצה האזורית משגב ותאגיד הביוב קולחי משגב, ופסק נגד העותרים תשלום הוצאות בסך של 5,000 שקל. את העותרים ייצג עו"ד בכרייה ואילו את קולחי משגב עורכי הדין יוסף זאבי ודפנה חצור.

במסגרת פרוייקט הביוב הר כמון (חיבור ישובי הר כמון למכון טיהור כרמיאל), היה צורך בהרמת קו ביוב בתחומי קרקע פרטית השייכת ל-19 בעלים פרטיים בתחומי הישוב כמאנה. כנגד המועצה האזורית משגב וחברת קולחי משגב, שהוא תאגיד הביוב של המועצה האזורית, ניתן ב-31 במאי, במעמד צד אחד, צו מניעה זמני להימנע מביצוע העבודות.

העותרים טענו, כי לקולחי משגב אין סמכות להניח ביב מאסף בשטח החלקה שהיא בבעלותם הפרטית, ולחלופין טענו, כי ניתן לשנות את תוואי הצנרת באופן שלא תעבור בשטח החלקה. להוכחת הטענה, הציגו המבקשים ביום הדיון חוות דעת של המהנדס עלי שואהנה, ולפיה ניתן להניח הצנרת בסמוך לגבול החלקה, אם כי בשטח המבקשים.

המשיבות טענו, כי הסמכות להניח צנרת ביב מאסף בשטח פרטי מעוגנת בחוק. הם ציינו, כי המבקשים לא הצביעו על כל נזק שיגרם להם אם יעבור הצינור בשטחם. נהפוך הוא, בעתיד ישרת קו הביוב את תושבי כמאנה עצמם, לרבות המבקשים, מה שישביח את נכסיהם. הם הדגישו, שהשיקולים להנחת הצנרת בחלקה הם שיקולים תכנוניים טהורים, המבוססים על חישובי גרביטציה, תוך התחשבות באופי הטופוגרפי של השטח. לדבריהם, החלופה המוצעת על ידי המבקשים יקרה בהרבה מהתכנון הקיים.

סעיף 3 לחוק הרשויות המקומיות (ביוב) 1962 מתיר (1) להניח ביבים מתחת לכל רחוב; (2) לבצע כל עבודה במבנה או במתקן שמתחת לרחוב, לרבות הריסתם, הכל במידה הדרושה להסרת מכשולים לביוב; (3) להניח צינורות המחברים נכס לביב ציבורי ולהעביר את הביוב דרך כל קרקע או מתחתה, לאחר מתן הודעה על כך לבעלי הנכסים.

בהחלטתו מציין השופט, כי סעיף 3 (3) לחוק מקנה להן סמכות להניח צנרת ביב מאסף גם בשטח פרטי, אולם, כותב השופט, מנגד ניתן לטעון, כי יש ליתן פירוש מצמצם להוראת סעיף 3 (3) לחוק. על פי הפירוש המצמצם, הסעיף מסמיך את הרשות להיכנס לשטח פרטי רק לשם חיבור נכס פרטי לביב ציבורי אך לא לצורך העברת ביב מאסף בשטח הפרטי.

עם זאת, מציין השופט, מאז חוזקה זכות הקניין לאור הוראת סעיף 3 לחוק יסוד כבוד האדם וחירותו, הקובעת כי אין פוגעים בקניינו של אדם. "שמתי לפני טענה זו, ולאחר ששקלתי וטריתי ביני לבין עצמי, הגעתי למסקנה, כי אין בהוראת סעיף 3 לחוק יסוד כבוד האדם וחירותו כדי להביא לפירוש השולל לחלוטין סמכותה של הרשות להעביר ביב מאסף בשטח פרטי".

מכאן עובר השופט עמית לאמירות כללית בהקשר לסוגיה: "הנחת צנרת כמו גם מתקנים אחרים שיש בהם כדי לשרת את כלל הציבור - בשטח פרטי, היא הכרח בל יגונה שהמחוקק הכיר בו גם בחוקים אחרים... הנחת תשתיות ביוב, חשמל ובזק בשטח פרטי, היא בבחינת רע הכרחי, שהמחוקק הכיר לטובת צרכי הכלל. במילים אחרות, חוק הביוב אמנם פוגע בזכות הקניין של בעל המקרקעין, אך הפגיעה היא על פי חוק שנועד לתכלית ראויה.

"החוק מעניק סמכות לרשות המקומית להניח ביב מאסף גם בשטח פרטי. עם זאת, השימוש בסמכות צריך להיעשות במשורה ובזהירות, ורק לאחר שהרשות שוכנעה כי אין חלופה סבירה אחרת להנחת הצנרת, שלא דרך מקרקעין פרטיים. השיקול הכספי מהווה שיקול לגיטימי במסגרת שיקולי הרשות והסבירות תיבדק על פי מבחני המידתיות כפי שפותחו בפסיקה.

"במקרה דנן, לאחר שבחנתי את השיקולים השונים, הגעתי למסקנה, כי הפגיעה במבקשים אינה עולה על הנדרש לצורך השגת המטרה הראויה של קידום פרוייקט הביוב האזורי. הנחת הצנרת בשטח המבקשים עומדת במבחן המידתיות והיא אף עשויה לשפר בעתיד את מצבם"