פול רייכמן בעקבות דונלד טראמפ

בלונדון, הצליח, בעזרתם של חברים טובים, לקנות אותו בחזרה מהבנקים הנושים. במארס השנה הונפק המרכז בבורסה של לונדון בשבוע שעבר נתקלנו בידיעה לפיה משפחת גליק, מעמודי התווך של אימפריית ספרא, מוכרת %7.4 ממניות Canary Wharf Group Plc תמורת 320 מיליון דולר. בנק קרדיט סוויס-פירסט בוסטון, שהוא מהדיירים הגדולים בקומפלקס המשרדים הענק הזה בלונדון, הוא מבצע המכירה, שתתבצע מחוץ לבורסה, ושלאחריה הציבור יחזיק %32.4 ממניות מרכז הנדל"ן הגדול, שהגה, יזם והקים פול רייכמן מטורונטו. את סיפור נפילתו וחזרתו של רייכמן רצינו לספר היום.

אלמלא סיפורו של דונלד טראמפ, יזם הנדל"ן הניו-יורקי הגדול, היינו אומרים שהקאמבק של פול רייכמן הוא אחד המהפכים הגדולים שראה עולם העסקים במאה הנוכחית. וזה מוכיח שלא חשוב מי אתה ומה אתה, ביזנס זה ביזנס ויש תמורה לתושייה ויכולת.

אפשר לומר בביטחון די גדול שמשפחת רייכמן הקנדית ודונלד טראמפ היו ברומו של עולם באמצע שנות ה-80 ואילו בתחילת שנות ה-90 נפלו לשאול תחתיות. שני ענקי הנדל"ן נפלו כתוצאה ממשבר הנדל"ן שעבר על ארה"ב והרבה יותר על קנדה. שניהם נפלו בגלל שדווקא בשיא הפריחה של הנדל"ן החליטו שהגאות תימשך ונכנסו להשקעות ענק.

לטראמפ זה קרה עם המגדל הענק שלו בוול-סטריט ועם הטאג' מהאל, הקזינו המפואר באטלנטיק-סיטי. הרייכמנים, שהיו בעיצומו של מהלך בנייה אדיר במנהטן התחתונה, נכנסו לחובות עתק כשהחליטו לשנות את פניה של לונדון ולהקים בה, באמצעות חברת אולימפיה יורק, אזור פיתוח עיסקי עצום שנקרא Canary Wharf.

שתי הקבוצות עמדו במרכז דיווחי התקשורת האמריקאית שנים רבות. אולימפיה יורק וטראמפ "כיכבו" בוול-סטריט לא פחות משעושים זאת היום "כוכבי" האינטרנט, ולכן הנפילה היתה קשה ביותר.

אם מישהו היה מנבא שטראמפ או רייכמן יחזרו למצב שבו הם נמצאים היום איש לא היה מאמין, ואכן איש לא חזה זאת מלבד דונלד טראמפ ופול רייכמן בעצמם. טראמפ, אפילו כשמצבו היה בכי רע, המשיך להופיע בתקשורת, וכמנהגו גם המשיך להשתחצן. רייכמן "ירד למחתרת".

חוב של 12.8 מיליארד ד' אולימפיה, שהבנקים הגדולים החרימו את רכושה הענק לאחר שלא עמדה בתשלומי החובות, נעלמה מהחדשות. החברה, שבשנת 1992 הודיעה על צ'פטר 11, הליך פשיטת רגל, נשארה חייבת לבנקים 12.8 מיליארד דולר. זה היה לאחר מאבק קשה עם קונסורציום של בנקים-נושים. באותה התקופה, לוול-סטריט לפחות, היה ברור שזה סוף הסיפור של הרייכמנים.

מסתבר שהמומחים, שקברו את הרייכמנים, לא היו מודעים לעוצמה שראש המשפחה הזו, פול, פיתח במשך שנים ולקשרים שקשר. לטעות בהערכות זה לא דבר בלתי שכיח בוול-סטריט. הם טעו בהערכה לגבי מייקל מילקן, מלך אג"ח הזבל, ולגבי דונלד טראמפ, אז למה שלא יטעו לגבי פול רייכמן.

אלא שהאנשים האלו, מילקן, טראמפ ורייכמן, בנויים כנראה מחומר אחר, שצריך באמת לחקור את טיבו. טראמפ של היום הוא מיזמי הבנייה הגדולים בארה"ב. מילקן הקים אימפריית חינוך אדירה, ורייכמן החזיר לעצמו את כל מה שאיבד ועוד יותר.

בשנת 1995 חזר רייכמן לבנקים הנושים והציע לקנות מהם בחזרה את Canary Wharf. אם מישהו חוזר לבנקים, שלוש שנים לאחר אחת מפשיטות הרגל הגדולות במאה אם לא הגדולה שבהן, אפשר להניח בביטחון שהבנקים לא ימהרו למכור לו בחזרה את רכושו. אחרי הכל, הבנקים לקחו את הרכוש וישבו עליו שנים וההפסדים לא היו קטנים.

אבל פול רייכמן בא עם כמה חברים שהבנקים פשוט התקשו לומר להם "לא", והם החליטו לאפשר לרייכמן לקנות את רכושו בחזרה תמורת כ-800 מיליון ליש"ט. רייכמן וחבריו, לורנס טיש והנסיך הסעודי ואליד אבן טלאל, הרכיבו קבוצה מכובדת מאוד של משקיעים, וקנו את הפרוייקט הגדול בחזרה מהבנקים.

לורנס טיש ארגן משקיעים טיש הביא את CNA Financial, אחת מחברות הביטוח הגדולות בארה"ב, שהוא, במקרה או לא, גם המנכ"ל שלה. CNA הוקמה בשנת 1897, חברה מאוד מכובדת שמכירותיה מעל 17 מיליארד דולר ועל זה היא מרוויחה כמעט 200 מיליון דולר. טיש גם הביא את הנסיך הסעודי העשיר וגם את החברה המשפחתית, Loews Corp, ענקית האחזקות שמחזיקה במגוון של אחזקות כמו רשת מלונות (הריג'נסי בניו-יורק זה רק אחד מהם), רשת בתי קולנוע, בארות נפט וגז, ביטוח ואפילו שעונים.

LTR) Loews בבורסה של ניו-יורק) מוכרת מעל 22 מיליארד דולר ומרוויחה, בנטו, כמיליארד לשנה. טיש ובניו מחזיקים בכל המשרות המובילות בחברה.

טיש הכניס לתמונה גם את ריפבליק בנק אוף ניו-יורק שגם חברות בנות שלו השתתפו ברכישה. בקיצור, רייכמן החזיר לעצמו את החלום ונשאר עם %11.1 של הפרוייקט.

בשנה שעברה, כאשר התחיל להתברר ששוקי הנדל"ן בגאות אמיתית והפרוייקט הגדול הזה נראה כהצלחה עצומה (הוא עדיין בבנייה), החליטה הקבוצה שהגיע הזמן לגייס כסף מהציבור. הם גייסו את קבוצת מורגן סטנלי אינטרנשיונל ולפי ערך של כ-2.3 מיליארד דולר מכרו כ-%25 מהחברה לציבור בבורסה של לונדון, פי 3 על הכסף.

ההנפקה נערכה במארס השנה ולפני ההנפקה, על מנת להראות מה הוא חושב, ויתר רייכמן על הסכם הניהול שהיה לו עם שותפיו בתמורה לקבלת אופציות בפרוייקט, והוא אכן קיבל %4 מהחברה באופציות, במחיר מימוש של 7.2 דולרים למניה. המניה הונפקה לפי כ-5.4 דולרים למניה (אז כ-330 פני), ומלבד זה מימוש האופציות של רייכמן מותנה בסיום הפרוייקט כולו עד סוף שנת 2005.

ההנפקה לא היתה הצלחה גדולה. המניה נפתחה בעלייה של כאחוז וזהו. המשקיעים עדיין חוששים, אבל העליות במחירי הנדל"ן והעובדה שהמקום מושכר היום כמעט במלואו מחזירים את האמון. לאחרונה התמנו הבנקים HSBC וסיטיבנק כבנקים המלווים את סיום הפרוייקט וזה מוסיף הרבה מוניטין (במיוחד כששניהם היו ממנהיגי קונסורציום הבנקים שבזמנו לקחו מריייכמן את הנכס).

באחרונה מתחיל להסתמן תיאבון של משקיעים, שהולך וגובר עם עליות מחירי הנדל"ן בלונדון. ואגב, כדי לספק את התיאבון הזה הודיעה משפחת גליק שהיא מוכנה למכור את החבילה שלה.

בורסת טורונטו מושפעת לחיוב ההצלחה המחודשת של הרייכמנים מעודדת, בעקיפין, את הבורסה של טורונטו. הבורסה הזאת נשענת על שני יסודות, נדל"ן וחומרי גלם. מסיבות היסטוריות ואדמיניסטרטיביות, הבורסה הזו שימשה תמיד כמרכז הגיוסים הגדולים לחברות הכרייה הגדולות, חברות עיבוד חומרי הגלם וחברות הנדל"ן.

משבר הנדל"ן האמריקאי, בשנות ה-80 המאוחרות ותחילת העשור הנוכחי, עבר לטורונטו וגרם למשבר, חמור בהרבה, בקנדה. הרייכמנים ומשפחת טננבאום (המתחרים הגדולים שלהם בטורונטו) הוכו קשות מהמיתון בענף הנדל"ן.

כשהתחיל המשבר בארה"ב, הרבה לפני שעבר לקנדה, פגשנו את ג'ו טננבאום ז"ל במיאמי. האיש הזה, שהתעשר מתעשיית הפלדה ועבר, בגיל מתקדם, להצלחה מסחררת גם בבנייה וגם בעבודות תשתית ענקיות והוערך אז "בין 7 ל-10 מיליארד דולר לפי העיתונים אבל הם לא יודעים כמה באמת אני שווה", סיפר לנו סיפור מעניין על ידידו-יריבו פול רייכמן.

"פול", הוא אמר, "הציע לנו להיכנס יחד איתו לפרוייקט גדול במנהטן. הוא ידע שאנחנו לא אוהבים להשקיע אצל האמריקאים ולכן הוסיף סוכריה. הוא הבטיח לנו מקום גם בפרוייקט הענק שלו בלונדון, הקנארי. אמרנו לפול", המשיך טננבאום, "שהפרוייקט בלונדון מעניין אבל לניו-יורק אנחנו לא נכנסים כי הכל שם בלוף, הכל שיווק. אצל האמריקאים לא מרוויחים, רק הם מרוויחים. אז הוא לא נתן לנו חלק בקנארי ולא בניו-יורק, ותראה לאיזה צרות האיש נכנס, זה בגלל שהבנקים האמריקאיים לחצו אותו והטביעו אותו גם בלונדון".

טוב, טננבאום נפל בגדול בנפילות הנדל"ן בטורונטו זמן קצר לאחר מכן. אבל בסיום אותה שיחה שאלנו את ג'ו אם הוא מאמין שאחד כמו פול רייכמן יכול ליפול בגדול?, "לא" אמר האיש בביטחון, "רייכמן חכם מכדי ליפול פרמננטית. עליות וירידות כן, אבל בסוף הוא הגדול מכולם".

פחות מהן) נראה סיבוב מחודש למעלה, אוקטובר או לא אוקטובר.

מתי התחיל הפחד מאוקטובר?

אגב, מילה לגבי חודש אוקטובר האיום והמפחיד. מסתבר שהעובדות אינן בדיוק מצדיקות את התדמית שלו. נכון, הנפילות הגדולות ביותר במאה הנוכחית התרחשו, משום מה, באוקטובר, אבל החודש הזה גם נתן לוול-סטריט כמה מהתוצאות היותר טובות במאה הנוכחית.

בעשור האחרון לפחות, מדדי הדאו וה-S&P סיימו את חודשי אוקטובר כמעט בשוויון. 6 פעמים הסתיים החודש בירידה, וחמש בעלייה. באוקטובר 1997 המדדים הללו ירדו ב-%6.3 וב-%3.4, בהתאמה, אבל באוקטובר 1998 שני המדדים עלו ב-%9.6 וב-%8.0, בהתאמה. בסה"כ המדדים הללו ירדו בחודשי אוקטובר של השנים 1988, 1989, 1990, 1992, 1995 ו-1997 ועלו בשנים 1991, 1993, 1994, 1996 ובשנת 1998, כאמור.

יחד עם זה, כמו שעון שוויצי, משמגיע אוקטובר, מתעוררים החששות מתיקון חד וזה בגלל סיפורי האימה שעוברים מדור משקיעים ותיק לחדש.

בדקנו שוב, ומצאנו סופית את הסיבה ל"פחד אוקטובר". כידוע, באוקטובר מתפרסמים נתוני הרבעון השלישי. אם תיקחו כל שנה, מאז 1929, תגלו שמשום מה, באוקטובר, הנפילות באו אחרי תקופה ארוכה של אזהרות מומחים מפני

"מחירים גבוהים מדי". האזהרות הללו לא באו בספטמבר, הן התחילו הרבה קודם. אז למה ליולי (נתוני הרבעון השני) או לאפריל (נתוני הראשון) או לינואר (נתוני הרבעון הרביעי) לא נדבק אותו "שם רע" כמו לאוקטובר?

אגב, עובדתית, בדיקת התנהגות השוק, מאז שנותיה הראשונות של הבורסה האמריקאית, העלתה בבירור כי החודש הגרוע ביותר מבחינת הביצועים הוא דווקא ספטמבר. אוקטובר הוא רק השני בדירוג.

בכל מקרה, כיוון שכרגע התמונה אינה ברורה אז השם הרע הזה עלול להיות גורם מוביל בחודש הנוכחי. אם בכל זאת ניצמד לעובדות, אז מחירי המניות המובילות עדיין יקרים מאוד, ובגלל זה, ולא בגלל שום סיבה אחרת, השוק בתהליך של תיקון. אלו החדשות הרעות. החדשות הטובות הן שעד כה זה "תיקון דה-לוקס", הרבה יותר "נוח" מהתיקונים החדים של העבר, ואם התוצאות העיסקיות של החברות מחד והתוצאות המאקרו כלכליות מאידך יהיו כמו שחושבים שהן יהיו (החברות מרוויחות והכלכלה "חוזרת"), ייווצרו כאן בהדרגה הזדמנויות קנייה בלתי רגילות.

אבל רבותי, לא למהר ולקפוץ פנימה. בגלל חוסר הבהירות, בגלל האמונות התפלות ובגלל מס ההכנסה האמריקאי וכו' עוד נכונים זעזועים לא קלים.

תכסיסי מס הכנסה מה שייך מס ההכנסה האמריקאי לכל הסיפור? ובכן, אצלם אפשר לדווח על הפסדים הוניים עד אמצע נובמבר. החוק האמריקאי אומר שאם ברצונך לדווח על הפסד בבורסה, כקיזוז נגד הרווחים שלך, הדרך לעשות זאת זה היא למכור את המניה שאתה מפסיד בה ולקנות אותה בחזרה אחרי 30 ימי מסחר שלאחר המכירה.

כרגע נראה, אם התיקון יימשך, שרבים יתחילו למכור מניות החל באמצע אוקטובר. לדוגמה, נניח שלמרות המחיר היקר, קנית מניות אפל מחשבים ב-75 דולר באוגוסט, כיוון שכאמריקאי ממוצע אתה קונה לטווח ארוך, והמניה ירדה ל-60 דולר. נוצר מצב שבו תוכל להמשיך להישאר במניה ויחד עם זאת לנצל את הירידה במחירה על מנת לחסוך במס (בהנחה יש לך רווחים ממניות אחרות שמכרת בתיק).

מה אתה עושה? מוכר את אפל ב-60 דולר וקונה אותה בחזרה בתום 30 ימי מסחר לאחר מכן. מה יכול לקרות אחרי 30 יום? או שהמניה תעלה, או שתמשיך לרדת, או שתישאר באותו המחיר, נכון? אם עברו 30 יום וקנית אותה בחזרה במחיר של 60 דולר או למטה מזה, הצלחת בגדול. גם נשארת במניה וגם קיזזת 15 דולר כנגד רווחי הון אחרים שעליך לדווח עליהם.

אם המניה עלתה, אתה עושה חישוב מה כדאי לך. אם החלטת שלא לחזור למניה, אז לפחות הרגשתך טובה כי למרות המכירה בהפסד חסכת במס. נניח שהמניה חזרה ל-75 דולר, אז מה? גם אז כדאי לקנות בחזרה, אם אתה עדיין מאמין בחברה. נגיד שקנית חזרה ב-75 דולר, אז מה? הפסדת עמלות ועדיין הרווחת במס. מעל 75 דולר כל אחד צריך כבר להחליט בעצמו.

כיוון שכרגע לפחות המגמה נראית כלפי מטה ואנשים רבים עדיין מורווחים היטב למרות הירידות, יהיו יועצים רבים שימליצו ללקוחותיהם שעל מניות שהם מפסידים בהן, כדאי להם לבצע "מכירת מס" כזו כי הסיכוי שיצליחו לרכוש בחזרה יותר בזול נראה סביר. למה רק עד אמצע נובמבר? כי בין אמצע נובמבר לסוף דצמבר יש עדיין 30 ימי מסחר, תבדקו.

הדאו סיים את השבוע על 10,273, ללא שינוי משמעותי מהשבוע הקודם ועדיין %11.9 מעל תחילת השנה. הנאסד"ק, ברמה של 2,737, עדיין נמצא %24.8 מעל תחילת השנה, אבל מדד ה-S&P, שלדעתנו מייצג הרבה יותר משני האחרים, התחיל את השנה על 1,279 נקודות וסגר את השבוע שעבר על 1,283 נקודות.

אין טעם, ערב פרסום התוצאות העיסקיות לרבעון השלישי, שנחזור על הרמה שבה צריכים המדדים הללו לעמוד על סמך נתוני הרבעון השני. עד שהנתונים הללו יתפרסמו, אנחנו לא משנים את דעתנו: המדדים הללו, כולם, יקרים, והתיקון חייב להימשך אבל זה כבר עניינה של "היד הנעלמה".

הזהב התעורר לחיים ובכל זאת, למרות כל התיקון הזה, הנושא היותר מדובר בוול-סטריט של השבוע שעבר היה העליות החריגות בזהב. אנחנו דווקא עקבנו אחרי העליות, החריגות גם כן, במתכת-אחות, הכסף.

חלק משמעותי מהעליות אפשר לזקוף להחלטות הבנקים המרכזיים להפסיק את מכירות הזהב הגדולות שביצעו ועדיין אמורים לבצע (אולי בגלל רוסיה), אבל גם הזהב וגם הכסף הגיעו למחיר שכל המוטיב הספקולטיבי ירד ממנו וכעת שתי המתכות נסחרות לפי הביקוש וההיצע התעשייתי שלהן. ההתאוששות הגלובלית גורמת לביקושים בשתי המתכות לעלות. זו, כזכור, הסיבה שעליה דיבר וורן באפט כשהשקיע, להפתעת כולם, מיליארד דולר בכסף. כיוון שאצל באפט כבר הוכח שבין זמן ההשקעה לזמן הרווח הגדול יכולות לחלוף שנים, אז יכול להיות שאכן מתחיל להסתמן בסיס כלכלי לעליות האחרונות.

אם אכן זו הגאות התעשייתית הגלובלית שמושכת את הזהב והכסף למעלה, אז זה עוד סימן טוב שצריך לנצל את התיקון לקניית מניות של חברות טובות. לגבי באפט זה רק מחזק את המוניטין שיצאו לו (למרות שהמחיר עדיין רחוק ממחיר הקנייה שלו כפי שפורסם).« שלמה גרינברג « פול רייכמן בעקבות דונלד טראמפ « המיליארדר הקנדי ויזם הנדל"ן הניו-יורקי היו בצמרת כשפרץ משבר הנדל"ן בארה"ב, ונפלו. טראמפ הצליח לשקם את עסקיו, ורייכמן שהגיע עד פשיטת רגל עם מרכז העסקים Canary Wharf