יוצאים באלגנטיות מהעסק המשפחתי

בחוק הישראלי, "צ'פטר 11" לא קיים. מדובר במהלך שנועד להגן על חברה מפני תביעות משפטיות, במהלך פירוק או מכירה מרצון. האחים אליעזר ואהוד אלקון הגיעו למסקנה, לאחר התלבטויות רבות, כי ברצונם לפרק את החברה המשפחתית ולמוכרה. הם לא נתבעו לעשות זאת על ידי הבנק, ולא עומדות ותלויות נגדם תביעות משפטיות. האחים החליטו על הפירוק ומכירה מרצון, והחלו בניסיון למכור בעצמם את העסקים. אלא שלאחר מספר חודשי מו"מ, הבינו שני דברים: הם כשלעצמם אנשי עבודה. מכירה וניהול מגעים, אינם ממומחיותם. יותר מכך, הבינו, כי הימשכות התהליך, תגרור תביעות מצד ספקים ולקוחות שיחששו להמשך קיומו של העסק.

בעקבות זאת, פנו האחים אלקון לבנק דיסקונט, שליווה אותם לאורך השנים. לחברת האחים אלקון חוב של כ-20 מיליון דולר לבנק. חוב לא קטן. אך כנגד החוב, לחברה נכסי מקרקעין ומלאים בהיקף כספי הנאמד ב-50 מיליון דולר. רובו ככולו משועבד לבנק, כך שהבנק מבחינתו ישן בשקט.

מצב נדיר הוא שבעלי חברה ותיקה נכנסים לבנק ומבקשים לשים את המפתחות על השולחן. אלא שאז התברר לאחים אלקון, כי הדרך היחידה לבצע מכירה מסודרת, תוך הימנעות מתביעות, היא באמצעות פנייה לבית המשפט ומינוי כונס נכסים ומנהל מפעיל. בהסכמה, הוחלט על הצעד. השופט ישי לויט מינה היום (ה') את עו"ד רון בר-ניר למנהל המפעיל של החברה, וזאת על פי בקשתם של האחים ובהסכמה מלאה עימם.

מדובר בחברה משפחתית שהוקמה לפני 66 שנה. החשש מפני כותרות של "מינוי כונס נכסים" היה גדול. הרי לא מדובר על מקרה רגיל של מינוי כונס, אלא הליך דומה לצ'פטר 11. בצעד נדיר, כינס בר-ניר את נציגי התקשורת.

האחים אלקון ישבו לשיחות כדי להסביר את המצב. לדידם, השמירה על כבוד המשפחה עומדת בראש סדר העדיפויות. הם לא מסתתרים מאחורי עלה תאנה, ומציגים מצב עסקי שאינו מן הקלים. יחד עם זאת, הם מפרטים את המניעים לצעד היזום שביצעו, בגילוי לב ובפתיחות.

אהוד ואליעזר אלקון חצו זה מכבר את שנת ה-60 לחייהם. אביהם, אריה ז"ל, עלה מפולין, והקים בשנת 1933 את סוכנות היבוא של משאיות מאק האמריקניות. בשנת 1973 רכשה המשפחה את מפעל ההרכבה של חברת ליילנד אשדוד, שהיתה עד סוף שנות ה-60 בעלת הזיכיון הבלעדי להרכבת משאיות ואוטובוסים בישראל. המפעל הוסב להרכבת משאיות מאק, וסיפק את מרבית המשאיות והאוטובוסים בישראל באותן שנים. בין השאר, ייצר את גוררי הטנקים ומתדלקות עבור צה"ל.

ב-1977 יצאה ליילנד מפעילותה בישראל, לאחר שנכנעה לחרם הערבי, ואז החלה משפחת אלקון בפיתוח וייצור משאית ואוטובוס מתוצרת ישראל. כך נולדה המשאית "אשדוד". זו לא זכתה לחיים ארוכים, לאחר שחברת מאק סברה שהייצור המקומי יתחרה בייבוא מתוצרתה ודרשה להפסיקו. במקביל ייצרה החברה אוטובוס ישראלי ראשון, "חץ", שגם הוא לא זכה להצלחה של ממש.

האחים אלקון הפכו במהרה מיצרנים ל"גוזרי קופונים". "חדוות היצירה נעלמה, והיה קשה ביותר מול הרשויות הישראליות שתמכו ביבוא מול הייצור המקומי", הם אומרים. המפעל באשדוד נסגר, כ-500 עובדים פוטרו והמשפחה ספגה הפסדים כבדים.

אלא שגם עסקי הייבוא לא שגשגו לאורך זמן. האחים אלקון אמנם קיבלו גם את זכיון היבוא של משאיות רנו, שכיום היא בעלת מאק. אך התקנים האירופיים, על פיהם פועלת גם ישראל, שונו והוחמרו. חברת מאק האמריקנית מייצרת על פי תקן אמריקני. לפיכך, בשנים האחרונות פסקה כמעט לחלוטין פעילות מכירת משאיות מאק בארץ. לצד זאת, דשדשה פעילות מכירת משאיות רנו. לדברי האחים אלקון, הם מהווים %5.5 משוק המשאיות בארץ, עם מכירות של 120-100 משאיות בשנה.

בשל התחרות הגוברת, שולי הרווח הצטמצמו. בסופו של דבר, מפסידה החברה מזה מספר שנים. ב-1998 הסתכם מחזור המכירות שלה ב-60-50 מיליון שקל, וההפסד לדבריהם היה 2-1 מיליון שקל.

האחים אלקון מבקשים למכור את הזיכיונות בהסכמה עם החברה הזרה. עוד הם מציעים למכירה את מלאי החלפים, הציוד והנדל"ן. מדובר בשני נכסי מקרקעין מרכזיים: קרקע בעורף נמל אשדוד בשטח של 70 דונם, עליה מבנה בשטח של 7,500 מ"ר. קרקע זו נאמדת ב-30 מיליון דולר. בנוסף, בבעלות החברה קרקע בשטח 17.5 דונם באיזור התעשייה של יהוד. על קרקע זו ממוקם המוסך המרכזי של החברה ומכון רישוי. נכס זה מוערך ב-15-10 מיליון דולר.

ההחלטה למכור נובעת מהמצב הקשה של הענף בכלל, והחברה בפרט. למעשה, מרימים האחים אלקון ידיים, ומבקשים לסיים את הפרק המשפחתי הזה בצורה אלגנטית. דור ההמשך אינו מעונין בעסק המשפחתי. ילדי המשפחה שקועים בקריירות משלהם: היי-טק, בנקאות להשקעות, משפטים ורפואה. החלום של כל אמא יהודייה כיום, הוא כבר מזמן לא בתעשייה. בנוסף, מבקשים האחים אלקון להימנע מפיטורי 100 העובדים ביהוד. תקוותם היא, כי העסק יימכר כעסק חי.

לדברי בר-ניר, העסק ימשיך לפעול כעסק חי, ובמקביל ייבחנו הדרכים למכירתו. לדבריו, אין לחץ לבצע זאת במהרה, וישנן כבר עתה מספר הצעות. על הפרק יבואניות אחרות, כמו משפחת קרסו, יבואנית המכוניות הפרטיות של רנו בישראל.

האחים אלקון נמנעו במהלך השנים מחשיפה תקשורתית. מדובר באנשי עבודה מדור שהולך ונעלם, שהתקשו להתאים עצמם למציאות המשתנה, התחרותית והאגרסיבית. ללא רצון מצד דור ההמשך, ושבעי מאבקים מול הממשלה והמתחרים, החליטו להיפרד, לא בלי כאב, מעסק שליווה את המדינה עוד מהתקופה טרום הקמתה, ובמשך שנים רבות היה לספינת דגל בתעשיית הרכב המקומית.« מאת אורנה רביב « יוצאים באלגנטיות מהעסק המשפחתי « האחים אהוד ואליעזר אלקון החליטו מיוזמתם לצאת מעיסקי יבוא הרכב, לאחר עשרות שנים של עסק משפחתי. בית המשפט מינה מנהל מפעיל לסוכנות משאיות מאק ורנו, במטרה למוכרה כעסק חי