על מה קיבלנו דו"ח?

ונתחיל בחדשות הטובות: עוד לא אבדה תקוותנו. יש עדיין מי שחושב שגם בשעת רייטינג מובהקת כמו שמונה וחצי בערב, מגיע לנו משהו שחורג מהכוכבים, הריבועים, הגלגלים והמזלות. והמישהו הזה הלך ולקח שחקן ענק וקומיקאי מוכשר, חיבר אותם למעין קומדיית מצבים עם נגיעות דוקומנטריות ומה יצא? נו טוב, התוצאות זה כבר סיפור אחר.

קשה להגזים באיכויותיו של משה איבגי כשחקן, אבל מעבר לאיכויות אלה, יש לאיבגי עוד יתרון אחד חשוב: ההכרה שלה זכה לא הפכה אותו לנפוח. אין לו בעיה לשתף פעולה גם עם חומרים רלוונטיים לא רק לקהל הסינמטקים. גם את מאיר סוויסה לא צריך להציג, הוא אולי לא מועמד בכל שנה לפרס השחקן המצטיין כמו איבגי, אבל הרקורד שלו מול המצלמה בהחלט מרשים. תוסיפו לזה תסריט מקורי, ולפחות "על הנייר", צריך לצאת מזה וינר, אבל "דו"ח איבגי סוויסה" רחוקה מלהיות כזו.

זה מתחיל ממיקום הסידרה בתודעת הצופה: מה זה "דו"ח איבגי סוויסה"? קומדיה, דרמה, סידרה בלשית? ובכן, ראו הוזהרתם, הכתוב בלוחות המשדרים עלול להטעות, שם מופיע בהמשך לשם הסידרה המשפט: "משה איבגי ומאיר סוויסה חוקרים תופעות שונות בחברה הישראלית". אהה, אומר לעצמו הצופה, ומיד מדמיין לעצמו מעין סידרה תיעודית-אנתרופולוגית, מין מצלמה משוטטת עם יציאות סטייל "הלהקה", "שורו" או "חולה אהבה משיכון ג'". וכך חדור ציפייה הוא מתיישב מול המסך, מחכה שמשהו יקרה, והדבר הבא שקורה זה שרואים את כתוביות הסיום של הפרק.

חצי שעה עברה כרגע ועדיין לא הבנת מה רצו ממך בעצם. זו נקודת התורפה העיקרית של הסידרה, לא ממש ברור מה היא אמורה להיות. הפרק של אמש נפתח בהצגת הנושא "הנחקר" - האיגרוף. זה התחיל כמו תעודה: קטעי ארכיון של מוחמד עלי, שיחה חטופה עם ד"ר ויליאם שחאדה, מחלוצי וראשי ענף האגרוף בישראל, וזה הפך מהר מאוד למין פרודיה על המתאגרפים והמאניירות שסביבם: הנה סוויסה המאמן הקשוח, הנה איבגי החלשלוש, עם סיפור דרמטי בעברו (כל הילדים בכיתה הרביצו לו) שמחליט לקרוא תיגר על האלוף, הנה איבגי-סטאלון מתאמן - רץ בסימטאות כפר יסיף לצלילי פס הקול של "רוקי" המיתולוגי. ואז, אחרי שהכל כבר שינה פאזה לכיוון הקומי, יושב כל הצוות ברכב, ואיבגי נשאל אם הוא רוצה שיעצרו לו במגדל העמק, עיר הולדתו, כדי שיוכל לסגור את החשבון עם החברים המכים מימי בית הספר. הופה, חזרנו למציאות. אין לי טענות לאקספרימנט הטלוויזיוני זה, זולת ההכרה המצערת שהוא נכשל. אבל, אל תטעו, זהו כישלון מפואר, בדיוק מהסוג שהייתי מצפה מהערוץ הראשון להשקיע בו כסף. ינסו פעם, ינסו פעמיים, בסוף תצא להם טלוויזיה אלטרנטיבית אמיתית.

ובאשר ל"דו"ח איבגי סוויסה", היא לא מאוד מצחיקה כקומדיה, לא ממש אמינה כתעודה, לא מרגשת כדרמה, ובכל זאת, קשה להשתחרר מההרגשה שעם קצת מאמץ עוד יכול לצאת ממנה משהו טוב, ולפחות טוב בהרבה מהפרק של אתמול.

« ניר קיפניס « על מה קיבלנו דו"ח? « דו"ח איבגי סוויסה, ערוץ 1, ב' 20:30