הסופרמרקט הפיננסי נפתח לקהל הרחב

עד יום ו' האחרון היינו בטוחים שהתקנה המפורסמת ביותר של שוק ההון, תקנת גלאס-סטיגל משנת 1933, בוטלה, נמחקה ונקברה מזמן, אבל זה לא בדיוק כך. התקנה המפורסמת, שמגבילה בנקים ומוסדות פיננסיים שאינם ברוקרים בכניסה לפעילות בשוק ההון, עדיין שרירה וקיימת למרות שבוטלה. איך אפשר להסביר דבר כזה? בפוליטיקה הפנים אמריקאית, כמובן. מה שלנו, לעתים, נראה מוזר בפוליטיקה שלנו, בארה"ב זה כבר חדשות ישנות. עם מינויו של ריגן לנשיא, התחילה, בארה"ב, רפורמה שמטרתה היתה לשכתב את חוקי הבנקאות של ארה"ב בכלל ולהתאים את שוקי ההון למאה הבאה בפרט. ריגן יזם את הרפורמה על מנת "לפתוח" את שוק ההון ואת אותו תהליך עשה בתחום הטלקומוניקציה (שבמקרה הזה הוא נקרא דה-רגולציה). ריגן היה נחוש להחזיר את כלכלת השוק החופשי לארה"ב.

הרפורמה הזו, בדיוק כמו הרפורמה בתקשורת, התקדמה באיטיות לכיוון הרצוי. המחוקקים, צוותי מומחים ופורומים ציבוריים בוחנים, כמעט מזה 20 שנה, כל חלק מחלקי שוק ההון ומגישים הצעות חוק לתיקון המצב.

צריך להבין שבשנת 1933, כתוצאה מהמשבר הכלכלי האדיר שעברה ארה"ב, העביר הנשיא דאז, רוזוולט, "חוקה פיננסית" חדשה שקיימת עד עצם היום הזה. במרכז הרפורמה דאז עמדה תקנת גלאס-סטיגל, שהפרידה את הבנקים מפעילות בשוק ההון והגדירה את תחומי פעילותם של הבנקים, חברות הביטוח והמוסדות הפיננסיים השונים, בעיקר בתי ההשקעה.

לפני כשנתיים, לאחר מאבק ארוך מאוד בין קבוצות לחץ שונות, עבר התיקון לתקנת גלאס-סטיגל שהיתה, למעשה, אבן הנגף הגדולה בדרכה של הרפורמה שעליה החליט ריגן. הברוקרים הגדולים הם שעיכבו את מעבר התקנה. הם התנגדו לביטולה לפני שיהיה ברור שהם יכולים להיכנס לתחרות בתחום הבנקאות והביטוח בדיוק כפי שהבנקים וחברות הביטוח יוכלו להיכנס מחדש לוול-סטריט.

בבוקר יום ו' הגיעו הרפובליקאים בבתי הנבחרים להסכם עם הבית הלבן והדמוקרטים להעביר את חבילת הרפורמה בשוק ההון. מדובר במעין "חוקה לסקטור הפיננסי". חוקה, שכאמור תעביר את המערכת מהתבססות על תקנות שנות ה-30 להתבססות על המצב הנוכחי עם "התאמות" לעתיד.

מה כוללת הרפורמה?

הדברים המרכזיים שישונו בעקבות הרפורמה יהיו שכתוצאה מביטול תקנת גלאס-סטיגל, שוק ההון האמריקאי יהיה פתוח באופן שווה לכל המוסדות הפיננסיים. הרפורמה תחייב פתיחות של ממש בין המוסדות הפיננסיים ללקוחותיהם. כל מוסד פיננסי יהיה חייב, על פי חוק, להודיע ללקוח, בכתב ומראש, על המדיניות שהוא נוקט בקשר למידע על הלקוח, העברות כספים, דיווח וכו'.

חברות הברוקרים, הבנקים וחברות הביטוח יחויבו בחוקת אכיפה עצמאית של תקנות וחוקים שיהיו תחת פיקוח שלהם אבל בהשגחת הרשויות השונות. חברות לא פיננסיות לא יוכלו להיכנס לתחום הבנקאות ובנקים לא יוכלו לקבל למעלה מ-%10 מהכנסותיהם משוק ההון. הבנק המרכזי, רשות ני"ע ומשרד האוצר יתחלקו בפיקוח ויחליפו אינפורמציה. ועוד כהנה וכהנה תקנות וחוקים שלמעשה יעבירו את המדיניות הפיננסית לחוקים שיתאימו למאה הבאה.

ההצעה הכוללת, עליה עבדו מומחים רבים כמעט 20 שנה, היתה עוברת ברוב גדול כבר מזמן. החבילה שהוגשה לבתי הנבחרים ולנשיא לפני כשנתיים זכתה לגיבוי של רוב מוחלט של בתי הנבחרים. למה לא, זה חשוב וטוב לכולם. אלא שההצעה לא הגיעה לבתי הנבחרים להצבעה כי נבחרים שמרניים, ובראשם הסנטור הוותיק פיל גראם, רפובליקאי מטקסס שהוא יו"ר ועדת הבנקאות של הסנאט, התנגדו להביא את החבילה החדשה להצבעה.

מדוע? אך ורק בגלל שגראם וחבריו רצו להוכיח לציבור האמריקאי השמרן שלקלינטון ולדמוקרטים יש יותר מדי "מחשבות סוציאליות" וניצלו את הרצון העז של כל הגורמים בשוק להעביר את הרפורמות כדי "להדביק" על החבילה כמה תיקונים שבעיניהם היו חשובים.

גראם תקע מקל בגלגלים בתחילת השבוע שעבר נראה היה שהרפורמה עוברת, אבל גראם, איש מאוד חכם, שמרן קיצוני, אוהד ישראל כמובן ונשוי לוויאטנמית (מה שמחשיד אותו בעיני טקסנים רבים) מצא לו סיבה מצוינת לעצור שוב את הרפורמה. הוא טען ששום חוק בעד רפורמה לא יעבור אלא אם תושג הבנה ברורה בקשר לתקנה, שאינה כלולה כלל בהצעת חוק הרפורמה, שמטרתה "לעודד" בנקים לתת קרדיט למעוטי יכולת, קבוצות מיעוטים וחקלאים, תקנה שנקראת "1977 THE COMMUNITY REINVESTMENT ACT OF", שלדעת גראם וחבריו "מריחה מבולשביזם".

התקנה הזאת שהובאה בימיו של הנשיא קרטר, ועדיין קיימת, מחייבת בנקים לתת הלוואות מועדפות לחלשים באזור פעולתם, ודברים כאלו, כמו ביטוח רפואי או דמי אבטלה, מוקצים בעיני הרפובליקאים, במיוחד בקרב השמרנים שבהם שכיום שולטים בבתי הנבחרים. העובדה שגראם עוצר את החוקה הפיננסית החדשה של ארה"ב בגלל איזו תקנה שולית (והיא באמת שולית מבחינת הכסף) שיגעה את וול-סטריט שרוצה מאוד ברפורמה.

איך בן אדם אחד בולם את כל הקידמה בגלל איזו תקנה שנראית שולית לחלוטין? ובכן, אמרנו לכם שהוא חכם. הוא גילה את התקנה והעלה אותה לתקשורת. זה נכון אומנם שגראם עצמו, כמו רוב חבריו השמרנים, הם מהתומכים הגדולים, אפילו המובילים, של הרפורמה, אבל גראם עצר את הרפורמה כי פוליטית, לדעתו, זה יפגע בדמוקרטים בבחירות של השנה הבאה. מדוע? כי זה יבליט את הבזבזנות שלהם.

לגראם יש הכוח לעצור את הרפורמה בוועדה ומלבד זאת, הכל יודעים שאפילו אם איכשהו הוועדה תצליח לעקוף את גראם אז ההצעה תיעצר בוועדת הבנקאות של הקונגרס אותה מנהל תלמידו וידידו של גראם ג'ון קוסיץ'. גראם אמר במפורש, "אני לא אתן לרפורמה להתקדם עד שהתקנה הזאת לא תבוטל". הנשיא, מצדו, אומר שיטיל וטו על כל הצעה שתכלול את ביטול התקנה. זה מה שנקרא פלונטר אמיתי. אם בישראל זה היה קורה אז יש להניח שמישהו היה משלם למישהו, ולאחר צווחות וצעקות בתקשורת הכל היה בא על מקומו בשלום.

לא כך הדבר בארה"ב, בטח לא כשמדובר באנשים מטקסס. "במקום שממנו אני בא", הסביר גראם לעיתונאים, "יש משפט שאתה מחויב ללכת לפיו והוא אומר שכאשר אתה לוקח בני ערובה ומאיים שתוציא אותם להורג, אתה מוציא אותם להורג. אני מאוד מקווה שהנשיא יחתום על השינוי או שלא תהיה לו הזכות להעביר הרפורמה. אם לא יחתום", אמר גראם, "נמתין עוד 15 חודש. אני יודע מי יהיה הנשיא הבא ואני מאמין שאז התקנה תשתנה". והוא מתכוון כמובן לג'ורג' בוש הבן.

יחצ"ני וול-סטריט עלו לרגל בינתיים, גדודים של יחצ"נים מוול-סטריט עלו לרגל לפתח משרדו של גראם כי מה שנתפס באמצע, כאמור, זו תקנת גלאס-סטיגל שבגלל הדחייה של הרפורמות היא עדיין בפועל למרות שרשמית בוטלה, ובשטח, כמו שכולם יודעים, הבנקים, חברות הביטוח והברוקרים בולעים זה את זה עם רפורמה או בלעדיה.

הדוגמה הטובה ביותר של התפוררות התקנה המפורסמת זו ההתפתחות שהובילה למבנה הקבוצה הענקית של סיטיגרופ, החברה ש"יצר" סאנפורד ווייל משילוב של חברות ביטוח (טרוולרס), בתי השקעה וברוקרים (סמיתבארני, סלומון) ובנק ענק (סיטיבנק). תתפלאו, אבל אם היו הולכים לפי התקנה של גלאס-סטיגל, שעדיין בתוקף, המיזוג הזה לא היה קורה וסיטיקורפ לא היה נכנס לארץ מה שהיה מצער אותנו, אישית, מאוד.

וראה זה פלא, בבוקר יום ו' נודע שהושגה הסכמה וקובץ התקנות החדש יובא לפני הסנאט ואחר כך לפני הקונגרס, יאושר, ותהיה חוקה פיננסית מתקדמת לארה"ב. מה קרה ל"מלחמה עד המוות" של גראם בנושא התקנה המסכנה של 1977?

מסתבר שנמצא איזה פתרון טכני לפיו התקנה תבוטל, כפי שהשמרנים דרשו, אבל תחזור בדלת האחורית באמצעות חברה פדרלית שבעצם תסבסד הלוואות לעניים ולמיעוטים. בקיצור, פוליטיקה זה פוליטיקה זה פוליטיקה, אבל ארה"ב הקימה הבסיס לכניסה למאה הבאה.

כדאי מאוד שמר שוחט יקבל העתק מהרפורמה, יתרגם אותה לעברית ויעביר בכנסת. רוב הנבחרים שלנו ממילא לא יקראו, ואם יקראו בטח לא יבינו. שוחט צריך להסביר לחברי הכנסת שזה חלק מהסיוע האמריקאי וניתן בחינם, ואז יהיה גם לנו שוק הון מסודר כי אם נמתין לרפורמה אצלנו, תשכחו מזה.

תקנת נאמנות החוצפה בתוך כל הוויכוח הזה על תקנות וחוקים גילינו תקנה מאוד מעניינת. זו תקנה שקשורה בנאמנויות בארה"ב שנקראת, רשמית, THE CHUTZPAH TRUST, "נאמנות החוצפה", והיא מאפשרת לתורמים עשירים לא לשלם מסים. במסגרת הדיונים על הרפורמות השונות (שאנחנו עוקבים אחריהם מקרוב רק כדי לדעת מה לא יהיה אצלנו בארץ) עלתה "הבעיה" המוזרה הזאת שרבים בציבור כלל לא ידעו שקיימת.

על פי החוקים הרגילים בארה"ב, תורם מפקיד את כספו בנאמנות כאשר הוא מייעד את הכסף הזה לתרומה ספציפית לאחר מותו. מרגע ששם את הכסף בנאמנות אין על הכסף הזה מסים מצד אחד, ומהצד השני ההשקעה מוכרת לו כהוצאת מס. בנוסף, האיש מקבל הכנסה שוטפת (בדרך כלל כ-%7 מערך התרומה לשנה) מקרן הנאמנות.

יחד עם זאת, חוקי המס האמריקאים מחייבים את התורם במס על אותן השקעות בקרן שמהן הוא מקבל את הכנסתו השוטפת, כלומר השקעות מניבות כמו אג"ח וכו'. עד כאן מובן ונהדר לעשירים. קרן נאמנות של "צדקה" אינה פטורה לגמרי ממיסוי, אבל אם הכסף היה נשאר אצל התורם, אז מס עיזבון היה לוקח את חלקו הגדול לאחר הפטירה. במילים אחרות, כל עניין הנאמנויות זה חיסכון מס אדיר לעשירים. לא פלא שביל גייטס "מתמלא" בטראסטים. THE CHUTZPA TRUST "ביטלה" את המיסוי בכלל. חכמי ההשקעות והמיסוי המציאו פטנט, הם משקיעים רק במכשירים פיננסיים שאינם מניבים. אז איך הם משלמים את ההכנסה השוטפת שמתחייבת? הם לוקחים הלוואה ומחזירים אותה, כשצריך, באמצעות מניות שהם מוכר ים מבלי לשלם מס רווח הון.

אז אם תחשבו שוב על ביל גייטס, תבינו מה הוא עושה כשהוא מעביר מניות מיקרוסופט לטראסט. הוא והטראסט שלו לא ישלמו מסים בכלל ומה זה ההלוואה שהטראסט לוקחת על מנת לשלם למשפחת גייטס את ה-%7 השנתיים לעומת העלייה בערך המניות "שתרם"? מה הפלא שהקרנות הללו, של גייטס, של אלן, של עשירי הטכנולוגיה החדשים והצעירים ואחרים, נקראות "קרן החוצפה"? אז גם אותה רוצים הנשיא ושר האוצר החדש שלו, סאמרס, לבטל. איך עלינו על הנושא? הרפובליקאים, כמובן, מתנגדים בחמת זעם. "ישנם חוקי הנאמנות", טוענים הלוביסטים באוזני הרפובליקאים, שדורשים להוריד את ההצעה לשינוי מעל הפרק, "האוצר והממשלה הם שכתבו את התקנות ואי אפשר לשנות תקנות באמצע המשחק. לא ייתכן שתבואו לנדבן ותגידו לו שהיתה טעות והנאמנות שלו כן חייבת במס, זה משנה אסטרטגיות, תכנון מס וכו', זה לא ילך".

הסיכוי שקרן החוצפה תבוטל ואפילו ישאירו את הקיים ולא יתנו להקים קרנות חדשות כאלו, אפסי, בטח עם ההרכב הנוכחי של בית הנבחרים.« שלמה גרינברג « הסופרמרקט הפיננסי נפתח לקהל הרחב « סנאטור פיל גראם, יו"ר ועדת הבנקאות של הסנאט, היה ללא ספק אחד מכוכבי השבוע שעבר בוול-סטריט, כאשר ברגע האחרון לפני הבאת הצעת הרפורמה בשוק ההון האמריקאי להצבעה בבתי הנבחרים, הודיע כי הוא מתנגד לה בתירוץ שולי. בסופו של דבר הוסר המכשול, וניתנה הגושפנקה הרשמית לחוקה הפיננסית שהמוסדות בשטח מקיימים אותה למעשה כבר מזמן