אחוזה היסטורית

גמול נוסדה בשנת 1950 על ידי חברת העובדים, בנק הפועלים וגורמים רבים נוספים. כיום, משמשת החברה כקופה מרכזית להשקעות של קרנות פנסיה וקופות גמל, ומספקת שירותי יעוץ ומיחשוב לניהול ההשקעות של למעלה מ-100 קופות גמל וקרנות פנסיה. בעליה, לאחר השוואת הזכויות: מבטחים - %25; קופת הגמל גדיש - %17; קג"מ - %9; בנק הפועלים - %8; קרן הפנסיה של פועלי הבניין - %5; חברת העובדים - %0.25; היתרה - בידי מאות קופות גמל וקרנות פנסיה.

בשנת 1975 אושרה גמול על ידי משרד האוצר כקופה מרכזית להשקעות, אישור המקנה לה פטור ממס הכנסה על הכנסותיה.

מסיבות היסטוריות, הנובעות מהרקע להקמת גמול, הוקנו לבנק הפועלים ולחברת העובדים זכויות מועדפות, שאיפשרו להן לשלוט יחד בגמול. השליטה עוגנה בחלוקת הון המניות של גמול לשלושה סוגים, ובמתן זכויות יתר אישיות לבנק הפועלים במינוי דירקטורים.

מבקרת המדינה דאז, מרים בן-פורת, דנה לפני 7 שנים בבעייתיות הנובעת מכך שחברת העובדים ובנק הפועלים החזיקו במניות גמול, מבלי שהיו עמיתים אשר העבירו כספים לניהול גמול. כתוצאה מהשליטה כאמור, העבירו קרנות הפנסיה, לבקשת חברת העובדים, סכומים על חשבון מניות בכורה ומניות רגילות של קרן ההשקעות של חברת העובדים - השקעה שהביאה לקרנות הפנסיה הפסדים. לאחר שנתיים העלתה בן-פורת חששות לכאורה לניגודי עניינים פוטנציאליים בפעילותה של גמול.

כתוצאה מהדו"ח הראשון של בן-פורת, ובהתערבות הממונה דאז על שוק ההון, מאיר שביט, יזמה גמול מהלך לאיחוד הון המניות והשוואת הזכויות שהן מקנות. שביט דרש להפריד את בנק הפועלים וחברת העובדים מהשליטה בגמול.

הליכי השוואת הזכויות התארכו וכללו הליכים משפטיים רבים, ובין היתר את מינויו של השופט בדימוס שאול אלוני כבורר לקביעת שיעור הפיצוי המגיע, אם בכלל, לבנק הפועלים ולחברת העובדים עבור אובדן השליטה בגמול. בסופו של התהליך, אוחד הון המניות של גמול כך שכלל רק סוג מניות אחד, תוך ביטול הזכויות העודפות שהיו מוענקות למניה המיוחדת של חברת העובדים וזכויות ההצבעה שהיו מוענקות למניות הרגילות, ותקנון גמול שונה בהתאם.

לאחרונה נמצאת גמול בתנופת השקעות, ובין היתר רכשה %8 מחברת תיא תקשורת, %20 מחברת עורב ו-%25 מחברת מילגם.

« דוד חיון « אחוזה היסטורית «