הסיוט הגדול של בלייר

כאשר היה קן ליבינגסטון בן מספר ימים בלבד, החליטה אמו שהוא מכוער מדי מכדי להציגו בציבור. "נהגתי לעטוף את ראשו בשמיכה ולבקש מאנשים שלא להפריע את מנוחתו", משחזרת אמו אתל את ימיו הראשונים. אלא שלרוע מזלו של טוני בלייר, היום קשה קצת יותר להרחיק את ליבינגסטון מעיני הציבור.

השבוע פרץ חבר הפרלמנט לשעבר של מזרח ברנט ומנהיגה לשעבר של מועצת לונדון רבתי (GLC) לרשימה המקוצרת במירוץ לראשות עיריית לונדון. הוא הגיע לשם למרות הביקורת שספג מראש ממשלה בריטניה, טוני בלייר, ואחרי חודשים של יריבות חשאית במפלגת הלייבור, בסוגיית המועמדות לראשות העיר.

עלייתו מחדש של איש השמאל שהיה ידוע בכינוי "רד קן", היא מקור סבל רב עבור בלייר ובעלי בריתו, שקיוו כי נטרלו את השפעתם של דמויות כליבינגסטון במפלגת הלייבור החדש. במקום זאת, הוצגו מאמצי המפלגה למנוע את מועמדותו כניסיונות שווא מביכים ונטולי אפקטיביות.

בכירי מפלגה מעריכים עתה כי כאשר הכריז בלייר באפריל 1996 על תוכניות הבחירה הישירה לעיריית לונדון, הוא לא נכשל בחיזוי השתלשלות המאורעות. ראשות עיריית לונדון היתה חלק מתוכניות הרפורמה התחוקתית של בלייר, שכללו אסיפות נפרדות של סקוטלנד ו-ווילס.

אך בלייר לא הצליח כנראה להבין שליבינגסטון, שהצליח להקסים גם מתנגדים פוליטים ויריבים ב-GLC, עשוי לשאת את עיניו אל התפקיד. הוא גם שכח כנראה כי ראשי ערים בולטים, כמו רודולף ג'וליאני הניו-יורקי ויורי לוז'קוב ממוסקבה, השתמשו בפוליטיקה מוניציפלית כקרש קפיצה לחיים הפוליטיים הלאומיים.

הבעייה היא ההתלהבות שמגלה ליבינגסטון לתפקיד ראש עיריית לונדון, הפופולריות העצומה שלו בקרב אוכלוסיית לונדון, מהווים היום אתגר לבלייר ולמפלגה כולה. הסיבה העיקרית היא התנגדותו של ליבינגסטון למרכיב מפתח במדיניות הממשלתית, קרי הפרטה חלקית של הרכבת התחתית של לונדון, וזאת למרות המחוייבות שלו למפלגתו.

ליסינגסטון אינו חסר מבקרים. לורד מקינטוש, מנהיג GLC מטעם הלייבור, שהודח על ידי ליבינגסטון ב-1981 טוען כי "זה אדם ללא עקרונות פוליטיים, במובן שכל חייו עסק בפוליטיקה פנימית בתוך מפלגת הלייבור".

ליבינגסטון, שהפך יקיר הטבלואידים על שום המענקים שהוא מחלק לקבוצות לסביות והומוסקסואליות, ועל רקע הכרזות כי יהפוך את לונדון לאיזור נקי מסכנות גרעיניות, נולד ב-1945 בדירת סבתו בדרום לונדון.

הוא היה בנם לאיש ים ורקדנית ומהביוגרפיה שנכתבה עליו עולה כי היה איש צעיר ובודד, חובב רמשים שנהג לצאת באמצע הלילה כדי לאסוף תולעים מחצרות שכניו. את לימודי התיכון סיים בגיל 17 והחל את חייו המקצועיים כטכנאי מעבדות.

בשנת 1971 נבחר לראשונה למועצת לאמבת, ושנתיים מאוחר יותר נבחר ל-GLC. ב-1981 הפך למנהיג הגוף, תפקיד בו כיהן עד 1986, המועד בו בוטל על ידי ראש הממשלה דאז, מרגרט תאצ'ר.

את מקור משיכתו בקרב הלונדונרים אפשר לייחס לאותה תקופה שבה ניהל מאבקים חריפים נגד תאצ'ר וכוונתה לבטל את ה-GLC. משאלי דעת קהל שהתקיימו אז הנציחו את העובדה כי שלושה רבעים מתושבי לונדון התנגדו לביטול הגוף, ואפילו היום, יותר מעשור אחרי המלחמות עם תאצ'ר נחשב עדיין ליבינגסון כמעין גיבור מקומי.

משאל דעת קהל שהתקיים השבוע מרמז כי ליבינגסטון עשוי לנצח במירוץ לראשות העירייה, בין אם יתמודד כנציג רישמי של מפלגת הלייבור וגם אם יבחר להתמודד כמועמד עצמאי.

הוא זכור במיוחד כמי שלקח חלק במאבקי GLC להחלת מחירים הוגנים בתחבורה הציבורית בלונדון, וסוגיית התחבורה היא אכן הנושא הראשון שליבינגסטון מתכוון להיכנס בו בראש עיריית לונדון.

ליבינגסטון הצליח עד כה לטפח לו תדמית של איש ישר וכן, ששמו אינו נכרך בהכפשה, מהסוג שפוליטיקה פנימית כה מצטיינת בו. "אני לא מתעסק בדברים מהסוג הזה, וגם אין לי הכסף להעסיק את סוג האנשים שמתמחים בזה", הוא מסביר.

עם זאת, ולמרות תדמיתו הציבורית הנקייה והישרה, טוענים רבים מאלו שעבדו בצמוד אליו כי התדמית שהוא מפגין אינה מספרת את כל הסיפור. עובדה. ליבינגסטון עשה לעצמו אוייבים רבים, והוא נתפס על ידי פוליטיקאים רבים כאנטי-קולגה.

ליבינגסטון עצמו דוחה את המוניטין שיצא לו כפרש בודד "כשטויות. אי אפשר לנהל את GLC ללא רוב". אולם בעיקר הוא טוען כי רבות מהדיעות שהשמיע בעבר מקובלות היום על ידי מפלגת הלייבור. "הפכתי להיות פוליטיקאי של המיינסטרים. כל מה שצידדתי בו אז ב-1981, הפך עכשיו לזרם המרכזי", הוא מתעקש.

"אמרתי אז שישראל צריכה לדון עם אש"ף; אמרתי שהיא צריכה לדבר עם יאסר ערפאת - וזה קרה. אמרתי שעלינו לדון עם השין פן - וזה קורה. מישבו עדו זוכר איך הגיבו הכל שטענתי שצריכה להיות שקיפות במשטרה. היום הכל הוא חלק מהמיינסטרים".« פייננשל טיימס « הסיוט הגדול של בלייר « למרות מאמצי ראש ממשלת בריטניה, קן"האדום" ליבינגסטון, נשאר מועמדו המועדף של הציבור לראשות עיריית לונדון