על רקע רומנטי

"הסיפור האמיתי", יום ג' 22:30, ערוץ 1

בשתי מילים: איזה יופי. כמה טוב שלפעמים אפשר לצפות בטלוויזיה, ולהתרגש באמת. להעביר שעה בלי כוכבי ערוץ הילדים, בלי מעברים היסטריים לפרסומות, בלי להתיימר להיות "חברים הישראלי", "סיינפלד הישראלי" או האוסקר הישראלי. כמה טוב לגלות, שלפעמים אפילו ערוץ 1 עושה את העבודה כמו שצריך, ונותן במה לסיפור פשוט ולבמאי מוכשר. התוצאה: סתם יום של חול, עם מצלמה שלא נדחפת, ועם כמה סיפורים, שמאששים את הקלישאה שהחיים מרגשים יותר מכל סיפור דימיוני.

האמת, ידענו שזה לא יכול להיות רע. דוד אופק כבר הביא, באפס תקציב, עם סט לא מעוצב, וצוות שחקנים שלרובו הייתה זו הופעה ראשונה מול המצלמה, את "בת-ים - ניו-יורק" המצויינת. אתמול הוא הביא לצופים שעה של הנאה צרופה, באמצעות חמישה סיפורי אהבה שסוחפים אותך אליהם פנימה - עד שקשה להתנתק מהם בסוף הסרט.

* * * על פניו, יש יומרנות בניסיון לומר באמת "מה זאת אהבה", אלא שאופק נזהר שלא ליפול לבור הענק סביבו הלך. הוא לא מנסה להגדיר אהבה ואושר, אלא רק מציג לפנינו צורות שונות בתכלית של אהבה: שלושת ילדי כיתה ד' שמאוהבים בנועה אוהבים אותה באמת ובתמים, גם אם מדובר באהבת בוסר שהופכת עם השנים לזיכרון עמום.

מבשל הפסטה שנושא לאשה את אהובתו הגוססת מסרטן. המתנחל עם ארבעת הילדים מתקוע, שהחליט להתחתן עם המכסיקנית שהכיר באינטרנט. העולה החדש, שפגש את אהובתו הישנה מרוסיה במהלך סקר מדלת לדלת (ועוד סקר בנושא אהבה ואושר - כמה רומנטי). ומעל כולם, המורה צדק, שבאמצעות תלמידו ישראל ויסלר (הסופר פוצ'ו) מארגן את כל תלמידיו להלווייתו, העיקר שיזכה להיטמן במעמד כל אלה שאהב וטיפח במשך השנים.

כל הסיפורים הללו ביחד, וכל אחד לחוד, מצליחים לרגש במידה שלא תיאמן. אפילו בעל הבאסטה, שנדמה שאין בעולם איש יותר גשמי ממנו, עדיין נושא עימו את השעון המכוון שבע שעות לאחור, שהפך למצבת זיכרון לתיירת מפילדלפיה - האהבה האמיתית היחידה שידע בחייו.

מי שראה את מרים צדק נפרדת מבעלה המנוח, לא היה יכול שלא לדמוע, אפילו שהורגלנו לחשוב שמי שנפטר בגיל תשעים, "בשיבה טובה", הולך לעולמו מבלי להשאיר אחריו כאב וגעגוע. והנה עומדת מולך הישישה הזו, ואתה קולט לפתע שהיא מאוהבת בבעלה כביום בו נפגשו.

מעבר לסיפורים שהוצגו כהווייתם, הצליח סרטו של אופק להעביר מסר מתוחכם, לגרום לנו תחושת אי-נוחות מסויימת עם תום השידור, ולא רק בגלל שנתפסנו מציצים בסקרנות כל-כך גדולה לתחום הפרט. אופק רצה, וגם הצליח, לומר משהו על אהבה: כמה מאיתנו נתלים באהבתם (הגדולה והאמיתית - אין ספק בכך) לילדיהם, כפיצוי על הספק שלא נישאו מתוך אהבה גדולה ובוערת. אולי הם היו יכולים לדעת אהבה גדולה ובוערת, כמו זו שנחשפה בחלק מהסיפורים. אני מסופק אם לא היה מי מהצופים, ששכב לישון אמש כששאלות אלה אינן מניחות לו. האם גם ב"חיים האמיתיים" (למרות שהסיפורים שתועדו הם אמיתיים לגמרי) האהבה מנצחת?

« ניר קיפניס « על רקע רומנטי « "הסיפור האמיתי", יום ג' 22:30, ערוץ 1

צרו איתנו קשר *5988